זקן אהרן חלק א קע

כיון דודאי איכא סכנה, ובע"כ דהכוונה דמן השמים ירחמו שלא תתעבר משום דרוב נשים כאלו לא שכיחי דיתעברו, ומקשו ע"ז כיון דלא מתעברי ואין הזרע ראוי להוליד א"כ מ"ט דרבנן דאסרו הא אין כאן השחתת זרע דלא אסרינן השחתת זרע אלא כשהוא ראוי להזריע ע"ש, והרי מפורש מדבריהם דכל היכי דבלא"ה לא אתי לידי ולד אין זה השחתה כלל כיון דבלא"ה נשחת, ולפ"ז ה"נ באשה צירל שהוחזקה להפיל וולדותיה ואין סופה להוליד א"כ הרי הוא כנשחת בלא"ה ואין מצווים תו על השחתתו, ולכן מתרי טעמים אלו נ"ל להתירה, חדא שיטת הראשונים דמשום סכנה מותרת להשחית זרע, ולמ"ש גם רש"י לא פליג ע"ז, ועוד דזרע שאינו ראוי להוליד הוא, וגם זה אין לומר דנהי דמשהגיע הזרע לרחמה כבר הוא נשחת ומצד לתא דידה אין איסור תו להשחיתו אבל לתת מתחלה מוך קודם תשמיש ליאסר משום לתא דידי', דז"א דהוא רשאי לשמש עמה אע"ג שיודע שלא לו יהיה הזרע ואין עומדת להוליד מזה בר קיימא, כיון דדרך תשמיש הוא ומשום מצוות עונה מותר כמו שמותר לשמש עם זקינה ואיילונית, אע"ג דודאי לאו בת בנים הם ואע"ג דהכא משמש על המוך דגרע טפי דהוי כמשמש על העצים, אבל הא כבר כתב המהרש"ל ביבמות דכל שהגוף נהנה מן הגוף שרי משום מצוות עונה, ונמצא דאין בזה איסור לא משום לתא דידי' ולא משום לתא דידה: ואמנם להאשה השני' מ' חאסיל שלא הוחזקה עוד בהפלת וולדיה ואפשר שתתעבר ותוליד בן קיימא וא"כ הזרע ראוי להוליד ולא נשאר כ"א טעם דסכנה לחוד שזה תלוי במחלוקת רש"י עם הראשונים שהבאתי והיה מקום לחוש לשי' רש"י ולאסור, אכן גם לזה יש לצרף שיטת התוס' יבמות דל"ד דאיסור השחתת זרע אינו אלא כשמכוון להשחתה אבל כשאינו מתכוון להשחתה אין איסור ע"ש, ומה"ט התירו לשמש עם אשה שיש לה אוטם ברחם וכן בביאה שלא כדרכה כמבואר באה"ע סי' כ"ה, והטעם כבר כתבו לזה דהוי פסיק רישא דלא ניחא לי', א"כ ה"נ שאינה מתכוונת להשחית הזרע וגם לדידה ודאי דלא ניחא בהשחתתה אלא שרק להציל עצמה מסכנה מכוונת ובכה"ג י"ל דכדאי לסמוך על הראשונים דמתירין להדיא משום סכנה, ומכל הלין הי' נראה לסמוך על הפוסקים שהובא בפ"ת סי' כ"ג לסמוך אפי' במוך בשעת תשמיש, אכן באשר שיצא מפי רע"א וחת"ס לאסור מחויבים אנו למיעבד כל טצדקי בכדי לקיים דבריהם ולעשות כן שהאשה תזמין לעצמה קנה עם שפופרת מים חמין להדיח ולשפוך תוך הרחם מים חמין בקילוח כדי שתשטוף הזרע בשלימותו באופן שלא ישאר מאומה, וזה אפשר לעשות כעצת הרופא באופן שלא יהיה תשש שמא לא כיבדה יפה ואם הרופא אומר שזה אינו בטוח ויש לחוש שמא לא תבדוק יפה אז מפני קושי המצב ובכדי למנוע מהרהורי עבירה וכמה מכשולים שאפשר לצאת מזה שנאסור לשמש במוך, כי זה בודאי שלא תשמע האשה להכניס עצמה בסכנה ותשמש בלא מוך, ומה שאפשר להשמע, הוא להפריד הבעל מן האשה שלא יבעול אותה כלל, וא"כ הגעו בעצמכם כמה מכשולים יצאו מזה, אש בנעורת, הבעל ואשתו בחדר אחד ולא יבואו לידי הרהור וחטא, וא"כ בלא"ה לא ימלט מהוצאת ז"ל ואם לא נתיר לו דרך תשמיש, באין ספק שמחסרון תשמיש יבוא לידי איסור זה, ולכן עד שיוציא בחיסור יוציא בהיתר דרך תשמיש ומצוות עונה, זה הנלע"ד נכון: וד' יצילנו משגיאות כנפש ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן פד ב"ה יום ד' כ"ט כסלו תרפ"ט פינסק. שלום דכבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר קלמן העלד שליט"א רב בעיר שאץ (רומיני'). ע"ד שאלתו בנוגע לאיש אחד שנתקשר עבור בתו עם בחור אחד וכעשרה ימים קודם החתונה עשו קדושין בערכאות (האפטמאנשאפס) לפני עדים ולפני דיין שהי' מסדר הקדושין, וזהו כפי שנקרא אצלכם (גיזעצליכע טרויאונג) ואחר קדושין הללו התחילו להתעסק בהכנות לצרכי החופה הדתיית שנועדה להיות בעוד עשרה ימים, אכן ביום החופה בא ט"ג להמחותן מאחד ממכיריו כי חתן דנן בגד בכלתו וברח לאמעריקא, ואם כי ע"י רוב השתדלות הובא בחזרה עם אסירי המלך אשר נתנוהו בבית הסהר, וגם מטעם השלטון הכריחוהו לגרשה בערכאות, אבל לתת לה גט כשר בדייני ישראל לא ירצה בשום אופן, והאיש הוא אלם שכנראה מסחרו עם נשים ולא ציית דינא לגרשה כד"ת, ובהיות שהוא מקום עיגון לבתולה צעירה וכשירה, רוצה כ"ת לבטל הקדושין מעיקרם על יסוד הגביית עדות שלדעתו אין ממש בקדושין הללו כפי שהאריך לבאר במכתבו, ותוכנם יבוארו בתוך דברנו. ומבקש ממני להיות אתו מרחוק להצטרף בהיתר עלובתא הדין, אשר באמת הקשה לשאול בהיות שכל קוטב צדדי ההיתר בנוי על יסוד האומדנא שלא נתכוונו לקדושי מעליא כ"א לנימוס צורך הערכאות בעלמא, וזה יוכל להחליט רק איש היודע ומכיר בנמוסי אותו המקום, אבל לא לאיש כמוני שמוזר לפני לגמרי מנהגי וחוקי מדינתכם, ורק באשר אין דרכי להשיב ריקם להשואלים ממני בדברי תורה הנני למטחן קמחא טחינא דמר ולהיות כבוצר על סלסלות דבריו פעם לסתור ופעם לבנות ולסייע בבנין שבנה כ"ת: וזה נוסח הגב"ע של העדים שהיו בעת סדור הקדושין בהאפטמאנשאפט: במותב תלתא בי דינא כחדא הווינא ואתא לקדמנא ר' ישראל אבנר והעיד בזה"ל: איך האב גימיינט אז די חתונה איז שוין גיווען, און איצונד איז שוין נאך דער חתונה, ווייל גיוויינטליך איז בכאן די גזעצליכע טרויאונג נאך דער חתונה, דאס נתינת הטבעת האב איך גיזעהן אבער ווערטער האב איך פון דעם חתן גאר ניט גיהערט נאר עפעס ווארסשין, ושאלנוהו באיזה יום לחדש היה, והשיב איך ווייס נישט: מסדר הקדושין הדיין ר' גרשון אמר, איך האב גיהערט די ווערטער הרי את און די איבפריגע האב איך ניט גיהערט, הגם ער האט נאך גירעט דבורים אבער איך האב ניט גיהערט וואס: העד ר' חיים שרגא ב"ר אהרן אמר: דאס נתינת הטבעת האב איך גיזעהן, אויב ער האט עפעס גיזאגט האב איך גאר נישט אויפגיפאסט וכולם העידו כן בפני הכלה: הכלה עצמה אמרה, ער איז גישטאנען און האט נאר גילאכט, אבער גיזאגט האט ער גאר ניט, ושוב הגידו שתי נשים שכינות כי הכלה כאשר באה מהטרויאונג האנן דערצעהלט פאר די מוטער לפי תומה, אז דער חתן האט גאר ניט גיזאגט קיין שום דיבור, ער איז נאר גישטאנען און גילאכט: טבעת הקדושין לא היה של החתן כ"א אבי הכלה לקחו מאשתו ונתן לו, זהו גופא דעובדא, וכעת טוענת