זקן אהרן חלק א קסט

בהנך ג' נשים אלא אפי' בכל נשי דעלמא אין שום איסור לתת מוך לאחר תשמיש וזה אפשר להוכיח דהא לפמ"ש דמשו"ה נאיד ר"ת מפרש"י משום דסובר דאי"א שר"מ יתיר איסור חמור דהשחתת זרע משום סכנה, וא"כ אי נימא דגם לאחר תשמיש יש איסור מצד האשה א"כ מה הועיל ר"ת בפירושו דמיירי במוך לאחר תשמיש הא אכתי יש איסור משום לתא דידה, דמ"ש, כיון דסובר דאין היתר להשחתת זרע אפי' במקום סכנה א"כ מה מקום לחלק בין דידי' לדידה, ומה עצה טובה הוא נותן שיתנו מוך אחר תשמיש כיון דגם בעצה זאת יש איסור א"ו דסובר דלאחר תשמיש אין שום איסור אפי' לכל הנשים נמי ומשום דנשים אינם מצוות על השחתת זרע וכשיטת התוס' בנדה דאיסור דהשחתת זרע במצוות פ"ו תלויה ולכן נשי דליתנהו בפ"ו ליתנהו נמי באיסור דהשחתת זרע, ואכן לפרש"י י"ל דבאמת גם לאחר תשמיש איכא איסורא ואפ"ה מפרש לברייתא בקודם תשמיש משום דלישנא דמשמשות במוך הכי משמע, וגם דא"כ מ"ט דרבנן בבת י"א, וטעמא דר"מ בפחות מי"א דמחויבות לשמש כדרכה הא לאו בני עונשים הם ובע"כ דמיירי במוך קודם תשמיש ומשום לתא דבעל וכמ"ש לעיל וכ"כ התוס' גופייהו בדעת רש"י דגם לאחר תשמיש אסורה משום דגם אשה מצווה על השחתת זרע ע"ש: ונראה עוד להוכיח דבע"כ לשיטת רש"י אסור אפילו במוך לאחר תשמיש דאלת"ה אלא דלאחר תשמיש אין שום איסור אפי' בכל הנשים וכר"ת ומשום דנשים אינן מצוות על השחתת זרע, א"כ לשיטתו דר"מ מותר בהנהו ג' נשים אפי' במוך קודם תשמיש משום סכנה, מאי סכנה איכא בזה הא אפשר במוך אחר תשמיש, ודוחק לומר משום דלאחר תשמיש אין רפואתה בדוקה דשמא לא תקנח יפה ותבוא לידי סכנה וכמ"ש החת"ס חיו"ד סי' קע"ב, דמשום חשש רחוק כזה ודאי דלא היה מתיר איסור חמור כהשחתת זרע, א"ו דבאמת גם לאחר תשמיש נמי איכא איסורא, ולהכי בחר יותר להתיר קודם תשמיש מטעם זה דלאחר תשמיש אין רפואתו בדוקה, ואפי' אי נימא לחלק כסברת החת"ס, אכתי אפשר להוכיח להדיא דלשיטת רש"י בע"כ דגם במוך לאחר תשמיש אסור, והוא דבמשנה כתובות דע"ב במדיר את אשתו ע"מ שתמלא ותערה לאשפה יוציא ויתן כתובה, פריך הש"ס ותיעבד ומשני רב יהודה שתהא ממלאה ונופצת ופרש"י דלאחר תשמיש תנפצנו שלא יקלוט הזרע ע"ש, ואי נימא דלאחר תשמיש אין איסור א"כ אכתי מה קפידה יש גם בממלא ונופצת ומאי משני רב יהודה, דאכתי יקשה ותיעביד, וקושיא זאת נזכרה גם בשמ"ק ובספרי האחרונים, ואין לומר דהקפידה היא בבאה מחמת טענה שרוצית להתעבר בכדי שתהא חוטרא לידה, דהא מדסתם התם במשנה משמע שאינו מדירה כ"א על פעם אחת שתעשה כן ובפעם אחת לא שייך הקפידה דחוטרא לידה דהא אפשר לה להתעבר מביאה שני', אע"כ דהקפידה הוא משום האיסור שיש בזה וא"כ מוכח דרש"י סובר שאסורה בהשחתת זרע: ובכדי שלא יקשה מש"ס זה על ר"ת אפשר לומר דנהי דודאי דלאחר תשמיש מותר אבל כיון שהטעם הוא משום דאשה אינה מצווה על השחתת זרע, א"כ לא שייך זה כ"א כשהאשה משחתת בעצמה אבל הבעל ודאי דאסור לצוות אותה ולכופה ע"ז דהא הוא ודאי שמצווה ע"ז, וא"כ התם בכתובות דמיירי שהבעל מדירה וכופה ע"ז, דלדידי' ודאי דאסור, ממילא אף היא אסורה לעשות כן עפ"י צוויו משום לפני עור, אבל בעלמא שפיר י"ל דאין איסור לאשה ע"ז וכר"ת, ועוי"ל דר"ת מפרש התם דמיירי שהניפוץ הוא בשעת תשמיש וכפי' התורי"ד שם, והיוצא מזה דקודם תשמיש אסור לכו"ע אלא דלר"ת גם בש"ס גופא ליכא מאן דשרי דאפי' ר"מ אוסר, ולרש"י עכ"פ לרבנן דקי"ל כוותייהו אסור וזה מתאים לדברי האחרונים שהבאתי לעיל שכתבו דלא מצאו מי שמתיר בזה: ואמנם כ"ז הוא לפרש"י ור"ת דאסרי אפי' במקום סכנה, אכן לא כן משמע משארי ראשונים דכתבו שלא רק היתירא איכא במקום סכנה לשמש במוך אלא חיובא איכא בזה ומשום דאסור להכניס עצמו במקום סכנה, וז"ל הריטב"א הובא בשמ"ק לכתובות שהקשה על פרש"י דפי' דפלוגתייהו דר"מ ורבנן הוי לענין דינא, לר"ח מותרות הני ג' נשים לשמש במוך ולרבנן אסורות והקשה דהיאך אפשר לומר לרבנן דהנך ג' נשים נמי אסורות לשמש במוך כיון שיש סכנה בדבר וכי משום שומר פתאים ד' תהא אסורה בזה ותהא רשאה להכניס עצמה בסכנה, ולזה הכריח לפרש דלר"מ משמשות במוך דוקא וחיובא יש בזה ולרבנן הרשות בידם לשמש בלא מוך אם ירצו ע"ש, ואין להקשות דא"כ מכ"ש דקשה טפי טעמא דרבנן דכיון דאפשר ע"י מוך היתכן לומר שרשות בידם להכניס עצמם בסכנה: ושוב ראיתי דבתשובת דבר אליהו סי' ס"ה הביא להריטב"א והקשה עליו כן ע"ש, אכן באמת לק"מ דמה שקיצר הריטב"א ביארו יותר הרמב"ן והרא"ה תלמידו בשמ"ק שם, דז"ל הרא"ה פרש"י ז"ל מותרות לשמש וליתא להאי פירושא דא"כ לפום האי טעמא רבנן אסרו והא מאי טעמייהו כיון דמסתכני כו' וכיון דכן רבנן כי אמרו מן השמים ירחמו היינו דלא מיעברא דאי מיעברא לא סגיא דלא מתה וכיון דכן מ"ט לא שריא לה במוך א"ו חייבות לשמש במוך וכ"כ הרמב"ן ותלמיד הרשב"א שכולם דחו פרש"י משום דאי"א לומר שחכמים יאסרו במקום סכנה ע"ש, הרי להדיא דלגדולי הראשונים פשוט הדבר דכל היכי דאיכא סכנה אין שום איסור ולהיפך חיוב יש לשמש במוך לר"מ ורשות מיהא נמי אפי' לרבנן, ואילולי דברי רבותינו הראשונים הייתי אומר דגם רש"י ז"ל יסבור דבמקום סכנה ודאי מחויבות לעשות כן, והא דפי' בדרבנן דאסור היינו דוקא בהנך ג' נשים משום דלא שכיחי כל שיתעברו ולכן לא רצו להתיר איסור חמור משום סכנה דלא שכיח כלל, והכי דייק לישנא דחכמים דלא קאמר ורבנן אוסרים אלא משמשות כדרכן ומן השמים ירחמו, דלשון זה משמע דמשו"ה לא התירו לשמש במוך משום דמן השמים ירחמו שלא תתעבר כיון דבלא"ה לא שכיח שנשים כאלו יתעברון והכא דמשום איסורא עבדי הכא, מן השמים ירחמו עליהם שלא יהיו מן המיעוט שאינו מצוי דמתעברות, דשומר מצוה לא ידע דבר רע, ועוד דהיכי דלא אתחזק המיעוט לפנינו אזלינן בסכנה נמי בתר רוב כמ"ש החת"ס חיו"ד סי' רמ"ה, וא"כ יש לנו כאן למיזל בתר רוב נשים שאינן מתעברות במצב כזה, ודוקא בכה"ג אסרי רבנן לשמש במוך, אבל בעלמא היכי דודאי סכנה גם לרבנן מחויבות לשמש במוך, וכן היה נ"ל ברור ברש"י מה שבאמת אין סברא לומר דרש"י יאסור אפי' במקום סכנה, אלא דבטלה דעתי ענגד הראשונים שהבאתי שלא הבינו כן ברש"י, אלא הבינו דלרש"י אסור אפי' במקום סכנה, דאל"ה לא היו מקשים כלום עליו: והנה בנוגע להאשה צירל אשר הפילה זה חמש וולדות בלא"ה יש נמי מקום היתר ואין בזה שום איסור להשחית הזרע הזאת אפי' למ"ד שגם אשה מצווה ע"ז משום דאין איסור להשחית זרע כ"א מה שראוי להוליד, אבל זרע שלא תצא ממנה ולד בר קיימא אין איסור להשחיתו, דהכי מתבאר להדיא מדברי הראשונים והנמוק"י בכתובות שם שהוכיחו דבע"כ מה דאמרו רבנן מן השמים ירחמו היינו שלא תתעבר כלל דאי מעברא אי"א דאסרי