זקן אהרן חלק א קסו

הא עבירה דעדות שקר חמירי לאינשי טובא דרע לשמים ולבריות הוא, ובשגם דרוב העבירות אין עובר האדם כ"א לתיאבון בשביל שיש לו הנאה, אבל מה יתרון לבעל הלשון להעיד שקר בלא שום הנאה, והנסיון יורנו דכמה אנשים שעוברים עבירות בפרהסיא בשביל הנאתם ובכ"ז לא יעידון שקר, ולכן היינו שמיישב הסמ"ע שבאמת אין נפסלים כ"א כשיודעים שעי"ז נפסלים הם לעדות וכיון שידע ולא נזהר הרי הוא חשוד לאותו דבר לעדות גופא ובחשוד לאותו דבר גם להש"ג פסול להעיד, דטעם דחשוד הוה מטעם נוגע וכמאן דליתא דמי: ולפ"ז בנ"ד אפי' אם באו עדים והעידו על עדי קדושין שמחללי שבת ואוכלי טרפות הם נמי אין נפסלים לעדות כל זמן שלא הודיעו להם שבכך נפסלים הם לעדות כיון דהעולם נזהרים בעדות שקר יותר מחילול שבת, משו"ה אפילו מחלל שבת אינו חשוד לעדות ואע"ג דמחללי שבת עובדי עבו"ז חשודים תו לכל מילי כמבואר ביו"ד סימן ב' מ"מ לדבר שהעולם נזהרים יותר מחילול שבת אינם חשודים, דכן מוכח להדיא מן הש"ך יו"ד סי' קי"ט שהקשה על מ"ש המחבר שם בחשוד לדבר חמור חשוד לדבר קל ממנו בעונש אא"כ חמור בעיני בני אדם שנזהרים בו יותר מבחמור, ממ"ש ביו"ד סי' ב' שדוקא מומר לחלל שבת ועו"ג הוא דחשוד לשאר דברים וע"ש שטרח ליישב, ואם איתא דמחלל שבת חשוד אפי' לדבר שהעולם נזהרים יותר, א"כ בקל הו"ל ליישב, דהא דכתב בסימן ב' דוקא מחלל שבת ועו"ג היינו שהם חשידי אפי' לדבר שהעולם נזהרים יותר, אלא ודאי שלדבר שחמור יותר אצל בני אדם אפי' מחלל שבת אין חשוד, ולכן במדינתכם קלקלתכם תקנתכם כיון שנפרץ אצלכם חילול שבת ולהרבה בני אדם נעשה כהיתר, ובעדות שקר אין נפרץ כ"כ ולכן אפי' מחללי שבת אינם חשודים על עדות שקר במצב כזה, כל זמן שלא הודיעו להם שבכך נפסלים לעדות: נוסף לשיטת הש"ג דסובר דכל פסולי עדות אינם נפסלים מדאורייתא כ"א לדבר שחשוד ולדבר שאינו חשוד אינו נפסל כ"א מדברי סופרים י"ל נמי מטעם אחר, דמה"ת כשרים לגמרי וכמ"ש הקצוה"ח סי' ל"ד מה"ת בעינן לקבלת עדות שלשה ומומחין, והשתא דמקבלינן עדות אינו אלא תקנתא דרבנן ומטעם דשליחותייהו דקמאי עבדינן, ונמצא דמה"ת לא משכחת פסולי עדות כיון דליכא קבלת עדות שנפסלו, וכל פסולי עדות אינם נפסלים השתא כ"א מדרבנן, וכיון שכן לענין קדושין מהני דהא המקדש בפסולי עדות דרבנן חוששין לקדושין וצריכה גט מספק כמבואר באה"ע סימן מ"ב: וגדולה מזה נ"ל דלשיטת הש"ג ודעימי' הוה בנ"ד קדושין גמורים אפי' מדרבנן, דבעיקר הדין דמקדש בלא עדים לא מהני ואפי' כששניהם מודים מבואר בש"ס דקדושין הטעם דהודאתם לא מהני משום דחב לאחרינא וכדאמר התם א"ל רב אשי לרב כהנא מה דעתך דילפת דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בע"ד כק' עדים דמי אף כאן הודאת בע"ד כק' עדים א"ל התם לא קא מחייב לאחרינא הכא קמחייב לאחרינא, והנה בהגהות חו"י שעל הרי"ף הקשה למה באמת ראו חז"ל לבטל הקדושין כששניהם מודים מטעם דחב לאחרים, ומה חב הוא כיון דמודים שנתקדשו הא שויהו אנפשייהו חתיכה דאיסורא ואסורים בלא"ה להקרובים, ולא ירדתי לסוף דעתו כיון דמקדש בלא עדים אין ממש בקדושין אין כאן משום חתיכה דאיסורא דהא אפי' לדבריהם שמודים שנתקדשו אינם נאסרים כיון דקדושין בלא עדים כמאן דליתא דמי, ובזה נמי נדחה קושית המפרשים שהקשו למה לא מועיל מקדש בעד אחד ולמה לא נצרף את המקדש עצמו שיהיה עד השני שגם הוא ראה הקדושין ואף שהוא נוגע ופסול למה לא פלגינן דבורו כמו פלוני רבעני או לדידי אוזיף בריבית דמאמינים לו שהלוה בריבית רק לאחר ולעצמו אינו נאמן דאדם קרוב אצל עצמו, וכן כאן שמעיד שנתקדשה לו נאמין לו עכ"פ שהיא מקודשת ונימא דנתקדשה לאחר ולא לו כמו התם ותהיה אשת איש להאסר לכל ועיין במפרשים שהאריכו בזה, ולמ"ש זה אינו דכיון דהוא בעצמו אינו עד דהוי נוגע ובעל דין א"כ אם האמת אתו שנתקדשה בפניו הוי אכתי בלא עדים, ונהי דעל גוף הקדושין מהימנינן לו שנתקדשה, אבל לדבריו גופא הוי זה קדושין בלא עדים, כיון שנתקדשה אליו והוא העד והוא פסול, דבשלמא התם בריבית שא"צ עדים על קיום המעשה ורק על נאמנות ואם המעשה אמת שלוה בריבית נפסל אף שלא היו עדים, שייך שפיר פלגינן דבורו, אבל כאן מה יוכל להועיל זאת אחרי שגם לדבריו הוי קדושין בלא עדים וז"ב, וכיון שכן דכל עיקר הטעם דלא מהני שניהם מודים משום דחב לאחרינא אבל במקום שאין חב הוה מהני כיון דילפינן דבר דבר מממון, וא"נ להש"ג דרק מדרבנן פסולים וכל המקדש בפסולי עדות דרבנן חוששין לקדושין וכנ"ל, וכיון שחוששין לקדושין וצריכה גט מספק א"כ ודאי שאסורים בקרובים מספק, וכיון שבלא"ה אסורין בקרובים וא"כ לא הוו חב לאחרינא בהודאתם א"כ שוב הוי הקדושין קדושי גמורים מצד הודאתם ואין נצרך כלל לעדים ודו"ק היטב כי זה נכון: ומכל הלין נ"ל שלא לבטל הקדושין, א) מטעם שלא נתקבל עליהם עדות בב"ד דאפי' אם כ"ת היה מקבל עליהם עדות, הא לקבלת עדות בעי' ג' דוקא וכ"ש שבנ"ד כנראה שלא היה שום גביית עדות, ב) אפי' אם היה בזה גביית עדות מעליא, הוי חסרון מה שהיה הגב"ע שלא בפניהם דאפי' דיעבד לא מהני וכמ"ש, ג) אפי' אם היה גב"ע בב"ד של ג' ובפניהם נמי יש לדון שהם כשרים מה"ת ומשום דמה"ת בעינן סמוכין והשתא דליכא סמוכין אינו, אלא תקנתא דרבנן ומטעם דשליחותייהו עבדינן, ולפ"ז מה"ת לא משכחת השתא פסולי עדות כיון דליכא קבלת עדות מדינא וכל פסולי עדות אין נפסלים השתא אלא מדרבנן, וכיון שכן לענין קדושין מהני דהא המקדש בפסולי עדות דרבנן חוששין לקדושין, ד) אפי' נימא דבנ"ד כל העיר ראו כמה פעמים ברשעתם וא"כ מכח אנן סהדי הוא דנפסל וכל היכי דמצד אנן סהדי א"צ לדין עדות כלל וכמ"ש החת"ס סי' ק' דהא כל אנן סהדי הוו כשרים ופסולים כאחד ולא מיפסלו מצד נמצא אחד קרוב או פסול, א"ו דכל היכי דהוה מטעם אנן סהדי א"צ לדין עדות, אפ"ה יש לצרף דעת הש"ג דגם המקדש בפני פסולי עדות דאורייתא הוי קדושין, ועוד הא הנמוק"י פז"ב כתב נמי שדוקא רשע דחמס פסול לעדות אשה, וגם ברמב"ם פי"א מהלכות עדות דלאיסורין כשרים גם רשעים דאימת איסורין על עוברי עבירה ע"ש, ה) דעת הסמ"ע דבעינן שידע שנפסל לעדות ע"י עבירה זאת אבל בלא"ה אפשר לומר דאע"ג דחשוד לשאר עבירות אינו חשוד וכמו שהוכחתי לעיל מן הש"ך ביו"ד, ולכן במדינתכם שהעולם נזהרים יותר מעדות שקר מעוון דחלול שבת וכפי שיורנו הנסיון. גם מחללי שבת אין נפסלים לעדות כל זמן שלא הוכרז שנפסלים בכך וממילא דאין מקום תו למה שרצה כ"ת לבטל גם העד הכשר מטעם נמצא אחד מהם פסול דבטל כל העדות והוי קדושין בלא עדים כלל, כיון דלמ"ש דלא נפסלו כלל, וזולת זה הא לא יחדו והפסולים שיהיו עדים ומצד שראו לחוד אין לפוסלן, ולא מיבעי לדעה אחרונה בחו"מ סימן ל"ו דדוקא כשכולם הגידו בב"ד הוא דיכול לבטל שארי העדים, פשיטא דהכא לא נבטל, אלא אפי' לדעה ראשונה דהוא שי' רש"י דבנתכוון להעיד נמי כולן בטילה, אבל הא