זקן אהרן חלק א קסד

סימן פא ב"ה יום ב' ח"י סיון תרפ"ו פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר יעקב ב"צ הכהן מענדעלסאן שליט"א רב בנוארק ג. דזש. (אמעריקא). ע"ד שאלתו באשה אחת הנשואה לאיש וכשלשה שנים אחר נשואיהם עזבה בעלה, וזה כה' שנים יושבת בעיגונה ולא נשמע ממנו מאומה, וכ"ת בחפצו הטוב להצילה מכבלי העיגון ומפני שלא מצא שום תרופה למכתה התחיל לחטט ולחפש ולבקר את גוף הקדושין שלהם שהיה זה שמונה שנים מלפנים, וכאן בקעה מצא ונתברר כי בעת שקדשה בעלה תחת החופה שהיתה בבית אביה לא היה שם כ"א מנין מצומצם של עשרה אנשים וכולם קרובים רק שני אנשים שאינם קרובים היו בתוכם אבל הם פסולים לעדות מחמת שהם ידועים לפורקי עול, אינם מניחים תפילין ואינם מתפללים ואינם מברכים שום ברכה ואוכלים כל מיני מאכלים אסורים ומחללים שבת ויו"ט בפרהסיא במלאכות דאורייתא וכל אחד מבני עירו רואה אותם תמיד עוברים בכל הנ"ל ונמצא שלא היה בשעת קדושין כ"א עד אחד כשר, היינו המסדר קדושין בעצמו, ובמקום עיגון אין חוששין לקדושין בעד אחד כמ"ש הרמ"א, ומכ"ש לדעת הב"ה ומהר"ם פדואה דבנמצא אחד מהם פסול שלא מחמת קורבה בטל כל העדות אף עדותו של כשר והוי כמקדש בלא עדים כלל דלא הוו קדושין אפי' כששניהם מודים, אלו תוכן דבריו: יסלח לי כ"ת אם אומר לו כי אפי' אם היה ממש ביסודי ההיתר שלו, גם אז לא היה ישר בעיני הדרך הזה לבקר אחר מעשה הקדושין כשמונה שנים אחר החתונה, ובשגם בשעה שנצרך להתירה עי"ז, אילו היו רבני אמעריקא מתחילים לבקר אחר קדושי הנשים היושבות תחת בעליהן ולהשתדל להשפיע על כל אותן שנמצא פקפוק וחשש בקדושין שלהם ע"י חסרון (שבודאי נמצאו הרבה כאלה במדינתכם כאשר הודה כ"ת ואמר בעצמו כי רוב מסדרי הקדושין הם בורים וע"ה) עדות כשרים, שיקדשו מחדש לפני עדים כשרים, היינו פוגשים אוחם בברכת "יישר כחכם" ולנו נאה הי' לברך בעד זה אחרי שכ"ת עצמו יאמר כי רוב מסדרי קדושין שלכם אינם רבנים כ"א בורים וע"ה, החוב מוטל על הרבנים לתקן במה דאפשר, אבל מעולם לא שמענו כי רבני אמעריקא יחושו לתקן זה, ורק במקרה כזה שנצרך לבטל ולא לקיים את הקשר שבין איש לאשה, בזה אתם באים לבקר לנקר ולחטט אחרי הקדושין, כחכמים הרואים את הנולד עליכם להבין כי ע"י עצות כאלו אפשר לקעקע את כל בירת טהרת ישראל, ממסד ועד הטפחות ולהרבות ממזרים בתוך עם קדוש, וקשר השדוכין יהיה מעתה לאו בר קיימא, כל אחד יסתרנו כרצונו, וגם מה יאמרו הבריות שאינן בני תורה בשומעם כי אפקעינהו רבנן לקדושין כמה שנים אחר החתונה בטענה שהעדים לא היו כשרים עפ"י ד"ת, א"כ ביודעם בנפשם הרבה מקרים כאלו נמצא במדינתכם, יאמרו בצדק כי נשותיהן של אלו אינן שלהן כלל ומותרות לעלמא לכל גבר די תיצביין, ונתבטל כל החומר דאשת איש, איה הרואה שיראה את הנולד מהנהגה כזאת, לא יעשה כן בישראל, לילה, חולין הוא לנענע את הבירה שכל בית ישראל נשען עליו, ובעתות כאלה שגברה הפריצות ומלאה הארץ זמה בעוה"ר, עלינו לחזק ולאיים חומר אשה איש ולא לעשותו לחוכא ואיטלולא בעיני הבריות שאינם יודעים להבחין בין דין לדין, ולכן במקרה זה שכבר עבר שמונה שנים אחר החתונה לא ירד בני עמכם לבקש שום עצה בכדי להפקיע הקדושין אכן אילו בא מעשה כזה מיד אחר הקדושין גם אז יש לדון הרבה אם הטעמים הללו שזכר כ"ת מספיקים לבטל את הקדושין וכמו שאבאר: והנה עובדא כעין זה ממש איתא בתשובת פני אריה הובא בפ"ת אה"ע סי' מ"ב בבתולה שנתקדשה בפני עדים ריקם ופוחזים ואח"כ באו עדים כשרים והעידו לפני הרב על עדי הקדושין שהם פסולי עדות דאורייתא שעוברים בכל יום על נשג"ז ואוכלים טרפות כו' וכתב שאין אותו העדות מספיק כלל לפסול עדי הקדושין משום שהרב יחידי קיבל עדותן, ופשוט הוא בחו"מ סי' כ"ח דלקבל עדות צריכים ג' מומחים ואפי' דיעבד אם נתקבל בפחות מג' לאו כלום הוא, ועוד כיון שנתקבל שלא בפני עדי הקדושין לאו כלום הוא ע"ש, ולא אכחד כי יש לי אמנם לפקפק על טעמים הללו, דבנוגע לחשש הראשון משום שנתקבל ביחידי, כבר הוכחתי בחבורי חשן אהרן סימן א' דהא דיחיד מומחה אינו רשאי לקבל עדות, היינו דוקא מומחה דעלמא אבל רב דמתא באותה העיר שקבלוהו לרב מהני הקבלה אפילו לקבל עדות ביחידי ע"ש ואכ"מ, אכן הטעם השני משום דנתקבל העדות שלא בפני העדים, לכאורה הוי אלים טובא, דאין לדחותו משום דבעיקר הדין אם גם במלתא דאיסורא בעינן נמי בפניהם כבר איפלגו רבוותי בזה ורוב הפוסקים סבירי דמקבלין באיסורא גם שלא בפניהם, ובשמ"ק ריש פרק הגוזל בתרא הביא בשם המאירי דאפי' לכתחלה מקבלין עדות שלא בפני בע"ד במלתא דאיסורא וכגון שהעידו עדים שלא בפניה דנתקדשה לאחר משום שזכות הוא לה לאפרושי מאיסורא, וכן פסק הרדב"ז ח"א סי' ע' וז"ל מעשים בכל יום שמקבלין עדות הקדושין שלא בפני בע"ד, וטעמא דמלתא דכיון דהוי לאפרושי מאיסורא כו"ע בעלי דינים נינהו וכ"מ מתשובת הרשב"א עכ"ל, וכ"כ בתשובת דברי ריבות ע"ש, ורק הר"א וסייעתו חולקים וסברי דאפי באיסורא בעינן בפניהם דוקא, א"כ לכאורה היה אפשר לסמוך על כל הנהו פוסקים דסברי דלא בעינן בפניהם, אבל זה אינו דכל עיקר טעמם של הפוסקים הללו הוי משום שזכות הוא לה לאפרושי מאיסורא וכו"ע מצווים ע"ז, וא"כ לא שייך זה כ"א במקום שמעידין שלא בפני האשה שנתקדשה לאחר מקודם ובאיסורא יושבת עם בעלה זה השני, ומצוה להפרישם, אבל בנ"ד שהיא יושבת תחת בעלה האמיתיי, מה אפרושי מאיסורא שייך בזה, ואדרבה נימא דעדות שנתקבלה שלא בפניה לאו כלום הוא והקדושין קדושי מעליא ויושבת בהיתר עמו: ועוד דהא בתשובת ר' בצלאל אשכנזי סי' ה' כתב דדוקא היכי דליכא בעדותו אלא לאפרושי מאיסורא לחוד אבל היכי דפתיך בהדי' דררא דממונא אין מקבלין שלא בפני בע"ד אפי' על האיסור, וכאן הרי האשה מפסדת כתובתה וא"כ שלא בפני האשה לא מהני, וכן אין לצדד היתר ולסמוך ע"ד ראבי"ה וריב"ן שהביא הרמ"א חו"מ סי' כ"ח סעיף ס"ו דבדיעבד מיהא מהני גם בכל עדות שנתקבל שלא בפני בע"ד ודוקא לכתחלה בעינן בפניהם, דלענ"ד נראה להוכיח כהרש"ל שהביא הש"ך שם דאפי' בדיעבד פסול כשהיה שלא בפניהם וכמו שאבאר, דמקור הך פלוגתא הובא בב"י בשם המרדכי דראבי"ה הוכיח ממ"ש בכתובות ד"כ דהזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהא הוה, ומזה הוכיח שאם קבלו הדיינים עדות שלא בפניהם בדיעבד הוי עדות כדאמרי' דהכחשה מיהא הוה, וראב"ן כתב דאפילו בדיעבד לא הוי עדות דהא אפי' בדיעבד אמרי' דלא הוי הזמה שלא בפניהם משום דהזמה חיבת העדים היא, והכחשה שאני שאין זה חובת העדים אלא חובת הבעל דין והרי הוא שם ע"ש, ודברי ראבי"ה באמת נפלאו כקושית הראב"ן אדמייתי מהכחשה תיפוק לי' מהזמה דשלא בפניהם לאו כלום