זקן אהרן חלק א קסג

רצו לחלק בין צו"מ לאינש דעלמא, אבל היכי דלא שייך טעם דלא פלוג ודאי דאומדנא טובה היא, והרי בררנו דהר"א מווארדין לא יחיד הוא בדין זה וכמה פוסקים וביחוד רב אחאי בעל השאלתות סובר כוותי', ומקור סברא זאת מצינו בירושלמי, וגם יישבנו כמה השגות שהשיגו עליו, ואע"ג שרבים הם נמי החולקים עליו ולא סמכו על אומדנא זאת וכמבואר בתשובת ב"י סי' א', אבל פוק חזי כמה גדולים דסברי כוותי', ועיין בתשובת מהרש"ם ח"א סי' ו' דר"י בן הרא"ש סמך למעשה על ר"א מווארדין: ואחרי כל הדברים האלה היו אפשר מקום לדון ולהתיר אפי' על סמך אומדנא זאת לחוד וכאשר ראיתי באמת שכמה גדולי רבנים נתעוררו לדון כזה והביאו אמבוה דספרי שגם גדולי הפוסקים סמכו ע"ז, ה"ה המבי"ט ח"א סי' קפ"ח בשם ר' אליעזר ממיץ שהתיר אשת ר' שלמה שנטבע בספינה ולא בא משום אדם עדות עליו אך מחמת סברות ואומדנות לחוד התירה, וגם תשובות הגאונים שהשיב ר' משולם בר קלונימוס על ראובן שהיה רגיל ללכת בסחורה מהלך יום ומתעכב שם ופעם הלך ולא שב ונשמע שנהרג ולא בא אפי' גוי מסל"ת שיכולה אשתו להנשא אע"פ שהגוים שנשמע מפיהם לא ראהו ולא היה עם הורגיו כיון שלא נשמע עליו שהוא קיים סומכין על דברי הגוים ומשיאין אשתו מפני תקנת עגונות ולא מצינו שהחמירו בהתרת אשה רק במשאל"ס מפני עובדא דר' עקיבא ור"מ, וגדולה מזה כתב רא"ש באותה תשובה הכתובה באבי העזרי שהביא תשובת רגמ"ה להקל בשעת מלחמה שאף אם רפיא ביד ר' אליעזר הלוי הרי כתב ר' יואל אביו ז"ל בתשובה דיש לילך בזה אחר המיקל ע"ש, אפי' החולקים וסוברים שאין לסמוך על אומדנא דר"א מווארדין כבר כתבו האחרונים שרק בדורות הקודמים שלא היה חיבור דרכים בין מדינה למדינה ולא פוסטה וטלגרף היה אפשר לומר שמאיזה סבה נגלה למקום רחוק ואי"א לו לשוב לעירו מריבוי ההוצאות וסכנת דרכים ולא יוכל להודיע לביתו אבל בזמננו שיש פוסטה וטלגרף בכ"מ וקל מאוד להודיע ע"י מכתב בודאי שאילו קיים היה מודיע למשפחתו איפה הוא נמצא וכמ"ש החת"ס חאה"ע סי' ל"ג, נ"ח, ונ"ה, וגם מהרש"ם ח"א סי' ו' כתב על הרדב"ז שהוא מראשי החולקים על אומדנא זאת וכתב שהרדב"ז במדינתו דיבר משא"כ במדינות הללו שאין הדרכים משובשים בגייסות ואין פרץ ואין צווחה והוי דואר וט"ג מצויים בכ"מ שגם הרדב"ז מודה ע"ש, וכ"ש במצב דהאידנא שבזמננו זה שכל הדרכים והט"ג נתקנו באופן היותר נעלה, ודאי שכיון שעברו הרבה שנים ולא שב, שכבר מת, והיה מקום לדון ולהתיר בכה"ג אפי' על האומדנא לחוד ולומר דבאומדנא טובה כזו כו"ע מודים, ואלא שחלילה לאיש כמוני להכריע בדבר חמור כזה, אבל לצרף אומדנא זאת להרוב שאינם באים ממלחמה דמחמת מיתה הוא וכמ"ש ודאי דיש לצרף בנ"ד האומדנא הטובה הזאת שלא שב זה ט"ו שנה ולהתיר גם בלא הגדת העדים מתרי טעמי, חדא דהא בשעת הדחק אפשר לסמוך גם על דברי יחיד וכמבואר בפ"ק דעדיות משנה ה' ולמה הוזכר דברי היחיד בין המרובים שאם יראה ב"ד דברי היחיד ויסמוך עליו, פי' בשעת הדחק דרשאי לסמוך עליו ועיין בתפא"י שם וכ"ה בגיטין די"ט כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק, ולכן אפי' אם הר"א מווארדין הי' יחיד הי' אפשר נמי לסמוך עליו בשעת הדחק גדול כרוב העגונות שבזמנינו שנאסרו בכבליהן זה שנים רבות, ובשגם שכבר ביארתי שאינו יחיד וכמה גדולי פוסקים סמכו ופסקו כוותי', ועוד דכל עיקר פלוגתתם הוא רק על לכתחלה אבל בדיעבד אם ניסת לכו"ע לא תצא כמבואר באה"ע סי' י"ז ובח"מ וב"ש, וא"כ לפמ"ש השבו"י דאם העגונה רכה בשנים ורדופה להנשא שעת הדחק כדיעבד דמי, ומחמת כל אלה בנ"ד דאיכא רוב בצירוף האומדנא ובשעת הדחק גדול ובעגונה רכה בשנים דכולהו צדדי ההיתר איתנהו בה, דאפשר להתירה לכתחלה גם בלא הגדת העדים כלל: ועוי"ל מטעם אחר להתיר בנ"ד בלא הגדת העדים כלל דלמ"ש דרוב שאינם חוזרים ממלחמה אינם חוזרים מחמת מיתה, וגם אם נעלם איש ולא שב לביתו כמה שנים אפי' שלא במלחמה, הוי רובייהו מחמת מיתה דרובא דאינשי אם היו חיים היו מודיעים לביתם וכשנאבד זכרו כמה שנים רובייהו מחמת מיתה וכ"כ בתשובת גבול יהודה דאם נעלם איש הוא דבר שרובו למיתה שאם היה חי היה שב או מודיע לביתו, וא"כ בנ"ד הוי קמן תרי רובי שמת, רוב שאינם חוזרים ממלחמה, ורוב שנאבד זכרו ט"ו שנים, ובתרי רובי הא כבר העלה הבית יעקב סימן ט' דמהני בעיגונא להתירה לכתחלה, ומדמה אותה ליוחסין דמהני תרי רובי כמבואר סוף פ"ק דכתובות, וכן כמה גדולי האחרונים התירו משום תרי רובי, והן לא נעלם ממני מ"ש הגאון מוהרי"א מקאוונא בס' עין יצחק סי' כ"ב דדוקא כשבאו התרי רובי בבת אחת הוא דמהני אבל כשרוב אחד בא קודם לא מהני, אכן בחבורי לעיל סי' ע"ז הארכתי בזה והעליתי דאפילו כשלא באו בב"א נמי מהני ובשגם שי"ל דנ"ד כבאו בבת אחת דמי: ואמנם כל זה לא הוצרכתי כ"א להתלמד במקום אחר אבל בנ"ד א"צ להיתרים הללו, דהא אנשי חיל הללו העידו שני דברים שרוב הפולק זה בכללו נהרג, ובפרט שכל היהודים שעבדו בתוכו נהרגו, ובעדותן נמי סגי, דאם העידו על הכלל שרוב פולק זה נהרג אפי' לא העידו על היהודים בפרט הו"ל מעצמנו לומר שגם היהודי זה היה בתוך הרוב, וכשהוסיפו להעיד על הפרט שכל היהודים נהרגו, הרי יש בזה עוד תרי רובי, רוב הפולק ורוב היהודים, וכ"ש שהגידו שכל היהודים, אבל עכ"פ תרי רובי איכא בעדותן גופא, והתרי רובי הללו ודאי שבאו בב"א בשעת הגדת עדותן, ובבאו בב"א מהני לכו"ע, ואין לומר דעדותן לאו כלום משום דע"י שאלה היה ולא במסל"ת, דלמ"ש גם זה אין טענה דהא ידוע שיטת מוהרי"ק ומ"ב וכנה"ג וגם החת"ס סי' צ' דהיכי דמוכח מלתא דודאי קושטא מסהדי והאמת כדבריו אפי' ודאי ע"י שאלה מהימני וז"ל המ"ב כל היכי דחזינן קושטא דמלתא ובירור הדברים אף בלא עדותו של הנכרי המעיד הגם שאין כל אלו אלא אומדנות גרידא שלא יתכן כלל לסמוך עליהן לבדן אז סומכין על עדות הנכרי ול"ח לשיקרא אע"ג דליכא מסל"ת ע"ש, ובמקום אחר כתבתי טעם לדבריהם משום דכה"ג דמוכח דקושטא מסהדי מהימני מדין עדות ולא בעי' מסל"ת דכל עד ע"י שאלה מעיד, וא"כ בנ"ד דאיכא הוכחות רבות שמת ודאי דמהימני גם בלא מסל"ת, זאת ועוד אחרת דהיכי ששני נכרים נשאלים זה שלא בפני זה ונמצאו עדותן מכוונת אפי' שלא במסל"ת נמי מהני דמה שנשתוו בהגדתם מוכח דקושטא מסהדי ומעלה למעלת מסל"ת וכמ"ש בגיטין די"ט בעובדא דר"פ דהוי מקרי לשני נכרים זה שלא בפני זה ולעיל סי' ס"ח הארכתי בזה ועיין בתשובת חת"ס שהסכים לזה, ולפ"ז בנ"ד שאנה"ח נשאלו לבד ופקיד שלהם נשאל לבד זה שלבפ"ז מהני עדותן אפי' בלא מסל"ת, וכיון שעדותן קיימת הרי יש לט די בעדותן לחוד להתיר וכ"ש בהצטרף לזה כל הטעמים שזכרנו, מכל הלין נ"ל דהאשה מירל אשת ר' משה ליב טאפציק מותרת לעלמא בלי פקפוק ואפשר להושיב ב"ד ולהתירה: וד' יסייענו לכוון ההלכה הברורה כנפש ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין.