זקן אהרן חלק א קס

המתירים אלא אפי' לדעת הר"ן י"ל נמי דהכא בנ"ד כיון שהערל אמר מתחלה חבל חתנך שנהרג, וגם הוסיף לומר שנשאוהו על כתפיו למקום ההרוגים דבכה"ג מהני לכו"ע, דהא זה פשוט דהקישור דברים לא בעינן דוקא שיהא בתחלה אלא אפי' אם היה בסוף נמי סגי כיון דטעמא היא דבעינן שיהא מוכח שאין כוונתו להעיד כ"א לספירת דברים לפי תומו א"כ כי בא בקישור דברים נמי בסוף סגי, וכן מוכח להדיא מלשון הרמב"ם פי"ג מהל' גירושין הי"א וז"ל כיצד מסיח לפי תומו או לפלוני שמת כמה היה נאה וכמה טובות עשה עמי כו', ומה שהוסיף כמה היה נאה כו', היינו הקישור דברים שאין זה נונע לגוף העדות, הרי להדיא דקישור דברים שבא בסוף נמי מהני: ולפ"ז בנ"ד היה אפשר לומר לכאורה דמה שהוסיף לומר דנשאהו הרוג על כתיפו הוי זה קישור דברים ומראה שאין כוונתו להעיד שאם להעיד נתכוון למה הוצרך לספר שנשאהו הרוג, דאטו נכרי חבר הוא דגמר דינא ויודע שבלא זה לא יועיל עדותו משום דניחוש לשמא בדדמי אומר וא"כ מדהוסיף לספר דנשא אותו הרוג ש"מ שכוונתו רק לספר ספורי דברים כהווייתן, וכיו"ב ממש כתב הנו"ב סימן מ"ב בנכרי שהוסיף לומר גם קברתיו דלא בעינן תו קישור דברים אחרים ע"ש, ובנ"ד שאומר שנשא אותו על כתיפו הוי נמי קברתיו וכמ"ש הריב"ש דקברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטולו ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף פוצה ומצפצף סגי הובא בכ"מ סוף הלכות גירושין, אלא שיש לדחות ולומר דקישור דברים לא הוי כ"א כשהוסיף דברים כאלו שאין זה נוגע לעצם ספור המיתה וכגון כמה נאה היה שזכר הרמב"ם אבל ספור הקבורה הכל חדא עדות הוא עם עצם המיתה, דמאריך לספר את המיתה עם פרטיה שמת וגם נקבר ולא מיקרי זה קישור דברים כלל, אבל אכתי י"ל דבנ"ד שפתח דבריו ואמר חבל על חתנך, ומה שאמר חבל הוי זה קישור דברים וכמ"ש בס' מרה"צ ס"ק מ"ז דכשאומר דרך התאוננות א"צ שיאמר עוד קישור דברים לכ"ע כיון שניכר שמתכוון להתאונן בלבד ולא שום עדות, וא"כ ה"נ שאמר חבל דרך התאוננות לא בעינן תו קישור דברים: והן אמנם דלכאורה אפשר להוכיח מש"ס ורמב"ם דלא כמה"צ אלא שאפי' דרך התאוננות נמי בעינן קישור דברים, דביבמות דקכ"ב הביא שם תלתא עובדי שאמר העכו"ם בתחלת דבריו חבל ולבסוף קברתיו, ולמ"ש בשם הנו"ב דקברתיו גופא הוי קישור דברים א"כ כשאומר חבל דרך התאוננות למה הוצרך להוסיף לומר קברתיו, וכן להיפך כשאמר קברתיו ולמה הוצרך בתחלה חבל, ואי"ל דמעשה שהיה כך היה, הא הרמב"ם הוכיח מהתם דבעינן שיאמר קברתיו ומנ"ל להוכיח נימא דמעשה שהיה כך היה, ואלא דמזה יש להוכיח כמ"ש לעיל דקברתיו לא הוי קישור דברים כלל אלא פרטי המיתה מבאר והכל חד הוא ודלא כהנו"ב, אבל אכתי מלשון הרמב"ם שהבאתי אוי לפלוני כו' כמה נאה היה כו' הרי מוכח להדיא דלא כמה"צ אלא אפי' כשמספר דרך התאוננות נמי בעינן קישור, ועיין במה"צ שהוא עצמו הרגיש בסתירה זאת מלשון רמב"ם וכתב דלאו דוקא הוא, ודוחק גדול לומר כן, אמנם נהי דעל קברתיו לחוד או דרך התאוננות לחוד אפשר לדחות כמ"ש, אבל היכי דהוי תרווייהו דרך התאוננות וגם קברתיו הרי פשוט להדיא בתלתא עובדי שבש"ס וגם מלשון הרמב"ם דמהני, ובנ"ד הא הוי תרווייהו דבתחלה אמר חבל ולבסוף הוסיף שנשא אותו הרוג על כתפיו דזה הוי כקברתיו וכמ"ש פשיטא דמהני לכו"ע: חשש הב' מה שלא הזכיר כ"א כנוי המשפחה לחוד ולא שמו ושם אביו, נמי אפשר לומר דלאו חשש הוא בג"ד, דהא לא אמר "צערטאק" לחוד אלא חתנך צערטאק, ובאם מזכיר חותן פלוני אפי' בלא כנוי המשפחה נמי סגי דהוי כמזכיר שמו ושם אביו וכמ"ש בתשובת הרא"ש הובא בבה"ט אות ס"א, ואלא מה שיש לחוש בזה שבתחלה אמר שחתן של האחות בילא הוא, ובאמת לאו חתנה הוא כ"א חתן של אחותה השניה אשת ר' הערשל הוא אבל באמת אין לחשוב זה לשיקרא כ"א לטעות דמוכח טובא כיון דהיא ואחותה דרו שתיהם יחדיו בכפר שהערל דר שם והיה רואה את ההרוג תמיד אצלה, טעה וסבור שחתנה הוא, ואחרי שבעיקר העדות נתכוון וצמצם הכל כראוי לכוון שם הכנוי והכפר ושהוא היה חותן שם וידוע לנו שמכפר זה לא יצא ממשפחה של שתי האחיות הללו צערטאק אחר למלחמה זולת זה, אמרינן שלא דקדק העד חתנו של איזה מן האחיות הוא וטעה, דכל היכי דאיכא למיתלי בטעות תלינן בטעות ולא בשקר וכמו בעד אחד אומר מנה ואחד אומר מאתים או בע"א אומר דמי יין וע"א אומר דמי שמן דמצרפין עדותן כמבואר בחו"מ סי' ל' ועיין בתשובת הר"ן הובא בחת"ס סי' ע"א בעדות ששינה שם ההרוג חיים במקום בונבי"ם וכתב הר"ן כיון שהדברים מוכיחין בכל אופן שזה הוא, רק משום שינוי שמו כו' אין מבטלים דברים ברורים משום חששא דאפשר לטעות, וכן בתשובת משאת בנימין סי' ק"ט בעובדא שאחד נשא ונתן תמיד עם הדוכס ושוב נשבה והלך בנו לפדותו ונהרגו שניהם בחזירתן והעידו עדים עפ"י גוי מסל"ת עדות מיושר בשמם ומקומם אך שינוי במעשה שאמרו האב והבן ששניהם היה להם עסק עם הדוכוס ושניהם נשבו וזה לא היה כי הבן לא היה לו עסק עם הדוכס וגם לא נשבה מעולם אלא האב לבד והעלה להקל כיון שהעדות מכוון מכל צד שוב אומרים לא דקדקו העדים במה שנאמר להם מן הגוים דהוה מלתא דלא רמיא ודברים שאין אדם מדקדק בהם ועשוי לטעות בו ע"ש שמביא כמה ראיות לזה, וא"כ בנ"ד כיון ששארי הפרטים מכוונים והטעות רגיל ועשוי לטעות בכה"ג ששני האחיות דרו יחד בכפר ואין הגוים רגילים לידע היטב חתנה של זו או זו הוא, ומן הכפר הזה לא יצא למלחמה שום צערטאין אחר, דתלינן בטעות, ובשגם שאח"כ הודה הגוי שטעה ובאמת הוא חתנה של אחותה, ואם כי יש מקום לחלק דלא דמי לעובדות שבתשובת הר"ן ומ"ב הנ"ל, אבל לא רציתי להאריך בזה מפני שכל הדברים הללו הם לרווחא דמלתא ובעיקר הלא יש לנו עדותו של השני דבעדותו לחוד סגי להתיר בלא פקפוק, דהיה התם מסל"ת גמור וגם הזכרת שמו ושם אביו וקברתיו לא חסר, לכן הושבתי ב"ד והתרנוה להעגונה מ' רחל אשת יצחק צערטאק כד"ת: ובנוגע לספק השני אם מותרת לזה שנתקדשה לו קודם שהתירוה וכבר ילדה ממנו בנים, כופין אותו לגרשה, נראה פשוט דכיון שנתברר השתא דבעלה כבר נהרג זה ט"ו שנה א"כ איגלאי מלתא למפרע דבהיתר נתקדשה ואע"ג דעברה ונשאת בלא התרה, אפ"ה משום זה לא מצינו כופין להוציאה משום קנס, דבכ"מ שקנסו חכמים להוציא מקנסא כגון בעברה ונשאת תוך ג' חדשי הבחנה, או תוך כ"ד חדשי הנקה, היינו משום דהתם נתקדשה באמת באיסור, וגדולה מזה אמרי' התם דאף אם מתחלה קידש וכנס תוך הזמן ונשתהה הדבר ולא נידוהו ולא כפוהו להוציא עד שעבר הזמן מותרת היא לו, ואפי' בנידוהו להוציא ועמד בנדויו עד שעבר הזמן שרינן לי' כמבואר בפוסקים ע"ש, וכ"ש בנ"ד שאיגלאי מלתא דגם בשעת קדושין הימה מותרת ולא היתה אסורה לזה מעולם דאין מוציאין אותה מזה שנתקדשה, ובשגם שכבר ילדה בנים ממנו, ועיין בתשובת חכ"צ סימן ג' שכתב בפשיטות דבעגונה שנשאת בלא התרה אין כופין להוציא: ושוב ראיתי בס' ברכי יוסף אה"ע סי' י"א במי שבא בזנות על אשה שהיתה בחזקת א"א דבעלה שהלך