זקן אהרן חלק א קנח

בתשובת מהר"ם לובלין סי' ק"י דכל היכי דלא שייך לומר שנתכוון להעיד אפי' היכי דהיו ע"י שאלה מיקרי נמי מסל"ת, וה"נ ודאי דלא נתכוון להעיד דמה בצע בעדותו כיון שאינו אומר שראהו מת, ולכן במה שהעיד על שמו ושם עירו לחוד ודאי דמיקרי מסל"ת ומהני עדותו וזה נכון מאוד, ודע כי כ"ז לא כתבתי כ"א לרווחא דמלתא ולהתלמד למקום אחר, אבל בנוגע לנ"ד לא הוצרכתי לזה כי עדים העידו לפני שקודם שנקרא העד לפני ב"ד סיפר מעצמו כל העובדא לפני יהודי ושמחמת זה ידעו אח"כ לקרוא אותו לב"ד, ובכה"ג הא הדין מפורש באה"ע סי' י"ז סעיף ט"ו דכותי שהסיח לפ"ת תחלה אע"ג ששאלו אותו אח"כ ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע ה"ז נאמן ומשיאין על פיו ועמ"ש בפ"ת שם להאריך בזה: וגם בזה שיצא קול שהעד ר' אברהם נוטל שכר, נמי אין חשש, אף כי אנכי בזה מן המחמירים להסתפק שמא עד שנוטל שכר להעיד פסול מה"ת ודלא כקצוה"ח בסי' ל"ד דפסול זה אינו אלא מדרבנן ומה"ת כשר אפי' כשנוטל שכר להעיד, והוכיח כן מכתובות דמ"ו גבי מוציא שם רע ר' יהודה אומר אינו חייב עד שישכיר עדים ואם אמת היה הדבר והוציאו את הנערה וסקלוה, אלמא דאע"ג ששכרן במעון אפ"ה עדותו כשר מה"ת, אבל תמה אני אם יצאו הדברים מפי הקצוה"ח דהא מה דאמרי' דמיירי כששכרם בממון היינו לענין חיוב דבעל המוציא שם רע כשבאו עדים והזימום לעדי הבעל, דבזה אמרי' דהבעל אינו חייב כ"א כשהמעשה היה באופן כזה כשהוסיף ברשעתו ושכר בממון להעדים, ובאם לא שכרן בממון אין חייב, אבל הסיפא דאם אמת היה כדברי הבעל ועדי הבעל כשרים היו, ופשיטא דמיירי ודאי שלא שכרן כלל, וזה פשוט וברור: ואמנם נהי דדחיתי ראיית קצוה"ח אבל ראיה להיפך דהוי פסול מדאורייתא נמי אין לנו, וכל זה הוא לגבי שארי עדיות אבל בעדות עגונא כבר פסק הנו"ב סי' מ"ז להכשיר כשנוטל שכר וכן הב"מ סי' י"ז כתב דיש להכשיר בפשיטות ע"ש, וכ"ש בנ"ד שלא נדע שודאי נטל שכר כ"א קול השערה בעלמא אנו שומעים, דאין לפקפק כלל בזה, ואחרי שעלה ב"ה בידנו להסיר כל מה מהפקפוקים שנפלו על העדות הזאת ממילא יצא לנו כנוגה היתר של האשה מ' שיינדיל אשת ר' יצחק חפץ, ותוכלו להושיב ב"ד ולהתירה לאחר שיחלוץ להיבמה בהיות שנשארת בלא בנים: וד' יצילו משגיאות כנפש ידידו מברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן עח. ב"ה יום ב' ער"ח כסליו תר"צ פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר קלמן העלד שליט"א רב בעיר שאץ (רומיני). ע"ד שאלתו, ר' ליב זלאטציבער נלקח למלחמה ולא שב עד היום, ובשנת תרע"ח בא אינו יהודי מאותו כפר גופא שהי' דר ר' ליב הנ"ל, שכינו ומכירו היטב, וסיפר לפני אחי אשתו של ר' ליב הנ"ל כדברים האלה: בהיות שבמקום המלחמה עבדו שניהם בפולק אחד ולערך עשר שעות אחר מיתתו של ר' ליב בא על מקום שהיה משכב מת והכיר אותו היטב בטב"ע וגם בסימניו, שערותיו שחורות ועל חוטמו היה ניכר סדק מבתי עינים וכן ראה שהקברנים לקחו אותו בתור יהודי והראה מקום קברו ערך 14 קילאמעטר מעיר קאמינקא אשר בגאליציא וערך שמונים ק"מ מעיר לבוב, בשנת תרפ"א הי' הערל הזה על סעודה אצל ערל אחר וסיפר שם בשעת הסעודה שהאשה מאלי זלאטציבער נשארה אלמנה מבעלה ר' ליב וגפנע על מות בעלה הנ"ל בגודל רחמנות, ואולם אחי האשה מאלי מפני שלא רצה לצער את אחותו לא גילה לה מסיפור הערל הזה, רק שסיפר כזה לפני גיסו ר' בן ציון געפנער וגם הא"י בעלת הסעודה סיפרה לאמה של האשה מאלי ככל הדברים אשר סיפר הא"י בשעת הסעודה, ולעת כזאת גם אחי האשה שהוא היה העד הראשון ששמע מפי הא"י, גם הוא אינו עוד בחיים, ולפני כ"ת באו כעת ר' ב"צ געפנער שהוא כבר עד מפי עד מהא"י, שמע מגיסו שהיא שמע מהא"י, וגם הא"י גופא בא לב"ד כעת, כ"ת שאל לר' ב"צ באיזה אופן היה הגדת הא"י לפני עד הראשון, אחי האשה, אם ע"י שאלה, או שהא"י הסיח לפ"ת לפניו. ענה ר' ב"צ כי מפני שלא ידע שיש נ"מ בזה לא נתעורר כלל לשאול ע"ז מאת גיסו, זהו פרטי העובדא: ומה שיש להסתפק בגביית עדות זאת, א) בהיות שהעד העקרי הוא הנכרי שבעינן בעדותו שיהיה דוקא לפי תומו, ובנ"ד ספק הוא אם היה לפ"ת, ב) אף אם היה ודאי מסל"ת אכתי יש חשש בעדותו של הנכרי דהא לא אמר שראהו מת אלא שמצאוהו מת לערך עשר שעות אחר מיתתו אלא שמכירו בטב"ע, ובהיות שבטב"ע נצרך עיון היטב וכשהוא מסל"ת שאינו נותן דעתו להתיר אינו נותן לב ע"ז ושמא אומר בדדמי וכמ"ש האו"ז בשם ר' שמחה ור' נתן דבמסל"ת לא מהני טב"ע הובא בב"ש סי' י"ז ס"ק ע"ו, אכן באמת אין ממש בספיקות הללו, דספק הראשון שמא ע"י שאלה, ודאי שאינו כפי טעמים הללו, א) דהא ידוע שיטת המוהרי"ק ומ"ב וכה"ג דהיכי דמוכח מלתא דודאי קושטא מסהדי והאמת כדבריו, אפי' ודאי ע"י שאלה מהימן, דכה"ג מהימן מטעם עדות ולא בעינן מסל"ת דכל עד ע"י שאלה הוא מגיד והארכתי בזה בתשובה לעיל סי' ס"ח לברר טעמו, ואע"ג דהרמ"א סעיף ט"ו הביא בשם ת"ה דאפי' במקום שיש אומדנא נמי דוקא בדיעבד אם נשאת לא תצא אבל לכתחלה לא, י"ל דהיינו דוקא בסתם אומדנא אבל אומדנא דמוכח ביותר כהך דנ"ד שזה ט"ו שנה אשר נאבד זכרו אפשר שגם הת"ה מודה דמותרת גם לכתחלה ע"י עדותו של הנכרי, ב) אפי' אם נניח דמה שסיפר הנכרי בפעם הראשון לפני אחי האשה היה זה ע"י שאלה, עכ"פ מה שאותו נכרי סיפר על סעודה של נכרים לבד ושום ישראל לא היה שם ודאי דחשיב מסל"ת אפי' כשהיה ודאי ע"י שאלה, דדוקא ישראל כששאל לכותי הפסיד מעלת הלפי תומו, משא"כ כותי ששאל לכותי לא הפסיד כלל ועיין בב"ש שם ס"ק מ' וח"מ ס"ק ל"ה, ג) אפילו בספק שאלה ממש התיר הט"ז שם ס"ק ט"ו וכדאי רבינו הט"ז לסמוך עליו, ד) דספק שאילה לא שייך כ"א כשבא העד הראשון ששמע מפי הכותי ועלינו לחקרו היטב, באיזה אופן סיפר לו אם ע"י שאלה או לא. אבל בנ"ד שהעד הראשון דהוא אחי האשה, כבר מת, ולפני ב"ד בא כעת עד השני, הוא ר' ב"צ געפנער, ששמע מאחי האשה דהוה כבר עד מפי עד, ובעד מפ"ע אין מקום כלל להסתפק איך הי' המעשה ועלינו להחזיק שודאי כדינו היתה דבעד מפ"ע א"צ לחקרו כלל וכמ"ש המהריב"ל להדיא דבעד מפ"ע קי"ל להקל בספק שאלה וכמ"ש בבה"ט ס"ק נ"ה ובתק"ע אות מ', מכל אלו הצירופים יראה כ"ת שאין מקום לחשוש בזה: וגם חשש השני לחוש לדעת הא"ז בשם ר"ש ור"נ דבעכו"ם מסל"ת לא מהני כ"א כשראוהו מת או נהרג אבל אם אומר שמצאו הרוג ומכירו בטב"ע לא מהני דבזה הוי מסל"ת גריעותא דכיון שאינו נותן לב להעיד חיישי' שמא בדדמי אמר, ואם היה מכירו היטב בחייו מיגרע גרע דאפשר שאינו מדקדק יפה וכמבואר בבה"ט שם ס"ק ע"ז, אבל