זקן אהרן חלק א קנו

חזי מעשה רב בתשובת חוט המשולש להגר"ח מוולאזין סי' ו' הובא בפ"ת ס"ק קל"ג בשם קהלת יעקב באחד שנפל מהגשר שהיה גבוה הרבה מהקרח ונפל מהגשר על הקרח ומהקרח אל המים ונאבד ולא נמצא כו' והתיר משום תרי רובי, דנפילה ב' קומות רובן למיתה מהך דבית הסקילה היתה גבוה ב' קומות, ומדין טרפות דנפולה שהוא הלל"מ, וריעותא דמשאל"ס נמי רוב נטבעים מתים, וכל חכמי ווילנא הסכימו על ההיתר ע"ש, הרי מעשה רב שהתירו עגונא מכח תרי רובי: והנה ראיתי בתשובות האחרונים שהרבה נביאים מתנבאים בסגנון אחד להוכיח דתרי רובי לא מהני מתוס' יבמות קכ"א ד"ה ולא היא שכתבו וז"ל ואע"ג דרובייהו צורבא מרבנן אי סליק קלא אית לי' מ"מ לא חיישי' לאותו רוב ולא תנשא לכתחלה כמו גבי גוססין דאין מעידין עליהם אע"פ שרובן למיתה עכ"ל, והא התם הוי תרי רובי, א' דרוב הנטבעים אינם נמלטים, ב' דאם איתא דסליק קלא אית לי', ואפ"ה כתבו התוס' דלא תנשא לכתחלה ולא מהני גם תרי רובי, ומכח קושיא זאת באו כולם לחלק דדוקא כשבאו התרי רובי בבת אחת הוא דמהני וכעין הך עובדא דהגר"ח מוולאזין דנפל מהגשר על הקרח ומהקרח לתוך המים דבאו בבת אחת הך רוב דנפילה מגבוה ב' קומות דרובן למיתה והך רובא דרוב נטבעים אינם נמלטים ובכה"ג שפיר מהני תרי רובי, משא"כ היכי דלא באו בבת אחת וכההיא דתוס' דהך רוב דנטבעים אינם נמלטים בא מיד כשנטבע והך רובא דאם איתא דסליק קלא אית לי' בא רק אחר זמן כשיש שהות כדי הוצאת הקול והתפשטותו בעולם, וכיון דבעת שנולד הספק האחד לא היה מועיל לברר שמת כיון דאכתי ליכא אלא רוב אחד דלא מהני להתיר והוי כנפסק הדין דאסורה, ולכן אף דאח"כ במשך הזמן הוי עוד רוב דאם איתא דסליק קלא אית לי' לא מצינן שוב לצרפו לרוב, דרוב הח' נתבטל כבר ועיין כל זה בישועות יעקב ובס' מנחת עני ותשובת עין יצחק סי' כ"א וכ"ב, ואי נימא כזה א"כ גם בנ"ד לא באו התרי רובי בב"א ולא מהני: אכן לענ"ד יש להוכיח דאפי' בתרי רובי שלא באו בב"א נמי מהני בעיגונא, מהא דגיטין דכ"ט במשנה דיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים, וקאמר רב יוסף בלישנא בתרא לא שנו אלא בב"ד של נכרים אבל בב"ד של ישראל כיון דנפק דינא לקטלא קטיל לי' א"ל אביי בב"ד של ישראל נמי אפשר דחזו לי' זכותא, כי חזו לי' זכותא מקמי' דליגמר דינו בתר גמר דינו לא חזו לי' זכות, ופרש"י דלא שכיח הלכך לא מספקינן בהכי, ובתוס' שם הקשו נמי מהא דסנהדרין דאם מצאו לו זכות פוטרין, מ"מ לא שכיח, ולכאורה תמוה דנהי דלא שכיח אכתי היאך משיאין את אשתו, הא באיסור אשת איש חיישינן אפי' למיעוט דלא שכיח וכמו דחוששין במשאל"ס למיעוט דנצולים אע"ג שזה לא שכיח כמעט כלל שינצל מן הים, ועכ"פ מציאת זכות שכיח יותר מהצלתו של הנטבע במים ואפ"ה חוששין למיעוט שאינו שכיח כזה: ועיין בתשובת עין יצחק שהקשה כן ונדחק ליישב דלאו בכל רוב החמירו חז"ל בחשש אשת איש רק היכי דמצינו בפירוש דהחמירו ע"ש, אכן באמת יש ליישב בפשוטו דמשו"ה לא חששו להחמיר התם משום דהתם איכא תרי רובי, חדא דרוב הנגמרים דינם למיתה אין מוצאין להם זכות, ב' אם מוצאין זכות יתוודע ויתפרסם הדבר וקלא אית לי' שזה לא נהרג וזהו נמי רוב וכההיא דיבמות אי סליק קלא אית לי' דחשבינן זה לרוב, וה"נ אם ניצול קלא אית לי', ומדלית לי' קלא מכלל דבאמת לא ניצול, ורק משו"ה לא חשו להחמיר בזה משום דאיכא תרי רובי ולא רמי למשאל"ס דליכא אלא חד רובא, ובחד רובא ודאי דחוששין להחמיר וזה ברור, והא התם נמי לא באו בבת אחת. דרוב שלא ימצא זכות נולד מיד כשנגמר דינו, ורוב השני יבוא אח"כ כשיעבור איזה משך זמן ולא יתפרסם הצלתו ואפ"ה לא חשו להחמיר, ויש לתמוה על האחרונים שכתבו דבלא באו בב"א לא מהני ולא נתעוררו להראיה שהבאתי, וביותר תמהני על העין יצחק שהרגיש בש"ס הזה ואפ"ה החליט דבלא באו בב"א ל"מ, וכל זה גרם לו מפני שהוא נדחק לפרש דמשו"ה לא חשו להחמיר ביוצא ליהרג, לא מפני טיבותא דתרי רובי אלא מטעם דהיכי דלא מצינו בפירוש שהחמירו חז"ל בזה, אנן מעצמנו לא נבוא לחשוש, אבל באמת שגם התם ליכא אלא חד רובא, וממילא ליכא הוכחה דבתרי רובא שלא באו בב"א דמהני, אכן למ"ש דהטעם התם משום דאיכא תרי רובי ממילא מוכח דאפי' לא באו בב"א נמי מהני, ומה שהוכיחו מתוס' דיבמות לאו ראיה הוא כלל די"ל דהתם מטעם לא פליג בין צורבא מרבנן לשארי אנשים דליכא בהו אלא חד רוב משו"ה החמירו אפי' בצו"מ וכמ"ש התה"ד דראו חז"ל שלא לחלק בין איש לאיש: אלא דשוב ראיתי דיש לדחות לראיה זאת, דהא באמת במשנה דיוצא ליהרג לא הוזכר כלל לענין להשיא את אשתו, אלא רק דנותנין עליו חומרי חיים דבת כהן לישראל לא תאכל בתרומה, ועלה קאי רב יוסף דבב"ד של ישראל כיון דלא חזי לי' זכותא מותרת לאכול שוב בתרומה, וא"כ י"ל שדוקא לענין תרומה סמכינן ע"ז דאינו שכיח, אבל להתירה לעלמא איה"נ שבאמת אסורה דאע"ג דלא שכיח אפ"ה לענין איסור ערוה החמירו לחוש אפי' למיעוט דלא שכיח, וכ"כ באמת הח"מ סי' י"ז סעיף ל"ו דלהשיא את אשתו אין משיאין דלא עדיף מראוהו מגויד וצלוב ע"ש, ואפשר נמי להוכיח כן ממשנה גופא דנקיט רק לענין תרומה, ולמה לא נקיט נמי לענין גט כבמשנה הקודמת דאם שלח לה גט נותנין עליו חומרי חיים ומתים דחולצת ולא מתיבמת, ועלה אמר רב יוסף דבב"ד של ישראל מחזקינן לודאי מת ומתיבמת נמי, אע"כ דלענין איסור ערוה לא מהני אפי' בב"ד של ישראל דאפ"ה אסורה משום דחוששין גם מיעוט דלא שכיח, ולכן במשנה דמיירי בב"ד של נכרים דוקא לא נקיט כ"א לענין תרומה, ובהכי ניחא גם דברי הרי"ף שם שהשמיט כל השקלא וטריא שבש"ס ועיין ברא"ש מ"ש בטעם הרי"ף: ולמ"ש י"ל משום דס"ל דחילוק דרב יוסף אינו אלא לתרומה אבל להתירה לעלמא לא מהני זה, ואינו נוגע השתא בזה"ז ולכן לא הביאה, ולפ"ז נדחה לגמרי ראייתי מש"ס זה דמהני תרי רובי, גם באיסור א"א כיון דהתם לא מיירי כלל לענין להשיאה, ועוד דאפי' אי נימא דמיירי לענין להשיאה אפ"ה אין להוכיח דמהני תרי רובי דהא י"ל דרב יוסף דאמר אבל בב"ד של ישראל לא, היינו רק שלא יהא ספק השקול ואפי' אם נשאת תצא דהא במתני' דקאמר נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים הוי ספק השקול דאפי' בדיעבד תצא בהא הוא דמוקי רב יוסף דהיינו דוקא בב"ד של נכרים אבל בב"ד של ישראל כיון דלא שכיח לא הוי זה ספק השקול, אבל ודאי דלכתחלה לא תנשא אפי' בב"ד ישראל דאע"ג דלא שכיח למצוא זכות אפ"ה לכתחלה חוששין גם למיעוט דלא שכיח וכמו במשאל"ס מיהו אכתי נראה דאי"א לומר דלהשיאה לא מהני דהא פריך התם מברייתא שמע מב"ד של ישראל איש פלוני נהרג משיאין את אשתו ולס"ד דשם קאמר דהיינו ביוצא ליהרג, אלמא דפשוט לש"ס דביוצא ליהרג משיאין, ובע"כ דהטעם הוא משום תרי רובי ואע"ג דלא באו בב"א, וא"כ קמה ראייתי וגם נצבה דתרי רובי אפי' כשלא באו בב"א מהני להשיאה, ואפי' לדעת האחרונים דבלא באו בב"א לא מהני אפ"ה יש להתיר נמי בנ"ד, דהא לידת הספיקות לא נחשבם משעת לידתם בעולם אלא משעה שנודעו להאשה וכמ"ש בס' פין יצחק סי' כ"ב ודוקא כשנודעו להאשה שלא