זקן אהרן חלק א קנד

שהגיע ליד אשה, ודאי לן שאכתי לא היה בזה גירושין אלא שרוצית עתה להתגרש ע"י גט זה אבל זה שניהם מודים שעדיין לא נתגרשה, וא"כ אין כאן כ"א ספק אחד, גט זה שלה הוא או של אחר, אכן בדין דברייתא דבזמן שהבעל מודה יחזיר, דמיירי שהאשה אומרת שכבר נתגרשה וגם הוא מודה לזה וכמ"ש התוס' דלשון מודה משמע כן, וא"כ הוי בזה ס"ס להתירה, שמא כבר גירשה ונחזיר לה אפי' אינו שלה ואפי' אם לא גירשה שמא זהו הגט שאבד ותתגרש עתה בחזרה זאת, ואי נימא דס"ס מהני בהיתר אשת איש מאי פריך מברייתא על המשנה הא לא דמי זל"ז, דבמשנה כיון שאינו אלא ספק אחד משו"ה לא יחזיר ובברייתא דהוי ס"ס מחזירין, אע"כ דבאשת איש לא מהני ס"ס להתיר, ותמהני על השמ"ק בב"מ והפנ"י והשב יעקב שהעלו נמי דס"ס לא מהני מטעם דהוי במקום חזקת אשת איש, למה לא הביאו ראיה זאת שהבאתי, ואע"ג דעל הטעם שכתבו דמשו"ה לא מהני ס"ס משום דהוי במקום חזקת איסור א"א יש לפקפק מן התוס' כתובות דכ"ב ד"ה הבא עליה דמה שאשה דייקא ומנסבא מרעי לחזקת א"א, אכן בנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' מ"ג כתב דלא שייך דייקא ומנסבא כ"א לענין נאמנות העד, פי' שהעד מסתמא יעיד אמת ומתירא לשקר לפי שאשה דייקא וע"י דיוקא דידה יתוודע שהוא חי ויותפס בשקר ולכך ירא לשקר אבל לענין שארי ספיקות בגוף הדבר לא שייכא דייקא ומנסבה ונשאר חזקת א"א על מכונה לגמרי, ולכן שפיר כתבו דלא מהני ס"ס, אכן אם כי הראיה שהבאתי נכונה היא, בכ"ז אבטל דעתי נגד כל הנהו גדולי הפוסקים האחרונים שכתבו להתיר א"א ע"י ס"ס ובשגם שסמכו חילייהו על עמוד ברזל הוא הרשב"א בתשובה סי' ת"א שהוכיח דס"ס עדיף מרובא וכמ"ש הפנ"י בכתובות די"ד, א"כ מי ירים ראשו לחלוק נגד הרשב"א הן אמנם דהפנ"י לא היה נפחד גם לגשת אל הקדש ולערוך מלחמה על הרשב"א גופא ולסתור יסוד הרשב"א ע"י ד' קושיות חזקות שהקשה עליו, אכן ד' הי' בעזרי לתרץ דברי הרשב"א מכל הקושיות וכמו שאבאר, דעיקר יסוד הרשב"א הוא מסוגיא דכתובות די"ד בפלוגתא דר"ג ור' יהושוע דקאמר התם הש"ס דר' יהושוע פוסל ברוב כשרים אפי' בברי, הרי דרוב לא מהני, ובס"ס מכשר אפי' בשמא, הרי דס"ס עדיף מרוב, וע"ז הקשה הפנ"י דה"נ איכא רוב משפחה כשרים והו"ל ס"ס ורובא, אבל בס"ס לחוד באמת לא היה מכשר, ותו דאדמייתי סייעתא מר' יהושוע הא אדרבה מר"ג דהלכתא כוותי' מוכח להיפוך, דאילו באלמנת עיסה פוסל אע"ג דאיכא ס"ס ורובא, ואילו בתרי רובא מכשר התם דט"ו, הרי דרוב עדיף מס"ס, ולכאורה היה אפשר ליישב משום דביוחסין חד רובא לאו כלום הוא דגזרינן אטו קבוע ולכן אע"ג דאיכא ס"ס בהדי רוב משפחה נמי אינו מועיל כיון דשייך לגזור אטו קבוע, שהאשה תלך לביתו ושם יקדשנה, דדוקא בתרי רובי מכשרינן משום דאז ליכא למגזר מידי וכמ"ש רש"י שם דט"ו בד"ה ל"צ דקא אזלה, אלא דלענ"ד תי' זה במחלוקת שנויה, דהנה בסוגיא דתרי רובי התם איפלגו בזה הראשונים ודעת הרמב"ם דהא דמכשרינן בתרי רובי רוב סיעה ורוב העיר היינו דוקא כשנבעלה בפרשת דרכים שאין שם קבוע כלל אבל כשנבעלה בעיר לא מהני אפי' תרי רובי, ודעת הטור אה"ע סי' ו' דאפי' אם נתעברה בעיר אם הלך הבועל אצלה תנשא לכתחלה כיון דאיכא רוב סיעה וריב העיר, וסברת פלוגתתם כפי שלמדתי מפי' הב"י כן הוא, דרמב"ם סובר דכל שנבעלה בתוך העיר כיון דאיכא לפעמים קבוע וכגון שאזלא איהי לגבי', ונהי דהשתא שהבועל אזל לגבה לא הוי קבוע, מ"מ כיון דאי איהי אזלא לגבי' הוי קבוע אכתי גזרינן אטו קבוע, דכמו דבחד רובא כן נמי בתרי רובי גזרינן ולכן לא התיר כ"א כשנבעלה בפרשת דרכים דליכא התם קבוע כלל, וכן מוכח מלשון רש"י שם שכתב דהשתא ליכא למגזר כלל, דאילו היה מקום לגזור אטו קבוע הוי גזרינן אפי' בתרי רובי נמי, או שי"ל נמי דה"ט דרמב"ם דבתוך העיר כיון דאיכא מיעוט פסולים בתוך העיר הו"ל כמחצה על מחצה גם נגד רוב העיר ורוב העוברים דרך העיר, וסברת הטור צ"ל דלא גזרו פירש אטו קבוע כ"א בחד רובא אבל היכי דאיכא נמי רוב הסיעה לא גזרי' פירש אטו קבוע אע"ג דשייך למגזר משום דכולי האי לא גזרי', והנה לשיטת הרמב"ם פשיטא דבאלמנת עיסה לא מהני הרוב בהדי הס"ס אע"ג דהס"ס חשיב נמי כרוב, מ"מ כיון דאכתי שייך חששא דקבוע לא מהני גם תרי רובי, אבל לשיטת הטור דכל היכי דאיכא תרי רובי לא גזרי אטו קבוע אפי' במקום שיש חשש, א"כ באלמנת עיסה ג"כ לא הו"ל למיגזר אי נימא דס"ס הוי כרוב, ומדפוסל ר"ג באלמנת עיסה מכלל דס"ל דס"ס לא הוי כרוב וכהוכחת הפנ"י, אלא שאפשר לומר דרשב"א ס"ל כשי' הרמב"ם ולכן מר"ג לא הוה הוכחה כלל ועוי"ל גם אליבא דטור דהא הטור לא הכשיר כ"א בהלך הבועל אצלה דבפעם הזאת היה ודאי נייד, ולגזור שמא תיזל איהי לגבי' בזה ס"ל דבתרי רובי לא גזרי' אבל בהלכה היא לגבי בועל פשיטא דליכא מאן דשרי כיון דודאי היה קבוע, ובאלמנת עיסה נמי הוי תמיד קבוע משום, דהדרא לניחותא ובאדם לא שייך כל דפריש וכמ"ש התוס' שם דט"ו דבכל שעה שבא על אשה זאת הדרא איסורא לניחותא וכ"כ בהפלאה ע"ש: אלא דאכתי יקשה קושיא השלישית שהק' הפנ"י על עיקר הוכחת הרשב"א דס"ס עדיף מרוב, מר' יהושוע דפוסל שם ברוב כשרים, ובאלמנת עיסה מכשר בס"ס, הא י"ל דמשו"ה פוסל משום דחד רוב כמא דליתא דמי ביוחסין אבל היכא דאיכא רוב גמור כ"ש דמכשר ברוב משום דרוב עדיף מס"ס, ובתירוץ שכתבתי לעיל עוד הגדלתי התימה, ובהפלאה כנראה שהרגיש בזה ותי' משום דהתם כיון שרואה שנבעלה והבועל הלך אצלה דלא הוי קבוע וגם הדרא לניחותא לא שייך שם וכמש"ש התוס' ואפ"ה פוסל ר' יהושע ע"ש, אבל לא הועיל כלום בתירוצו, נהי דהתם הוי נייד ממש מ"מ בחד רובא גזרי' משום קבוע והרוב כמאן דליתא, ולי נראה ליישב דהנה הא דאמרי' מעלה עשו ביוחסין היינו דוקא ביוחסין דכהונה אבל ביוחסין דקהל לא עשו מעלה וכן פרש"י כתובות די"ג על מה שאמרו התם מעלה עשו ביוחסין, כתב רש"י דכהונה ע"ש וכ"כ הנוב"י חאה"ע סי' ז' להדיא וכן משמע מתורי"ד שם, והנה מלשון המשנה דא"ר יהושוע הרי היא בחזקת בעולה לנתין וממזר משמע דלר' יהושע אסורה הבת אפי' לקהל ישראל משום ספק ממזרת, והיינו דנקיט לנתין וממזר ולא נקיט לעכו"ם דהכי הוה שפיר טפי דרובא דעלמא עכו"ם נינהו, משום דקי"ל דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר, וכ"כ הפנ"י גופא דלר' יהושע הבת אסורה אפי' לקהל ישראל, וא"כ שפיר יהי' הוכחת הרשב"א מפסולה דבת שפוסל אותה ר' יהושע ברוב כשרים אפי' לקהל ישראל דלא עשו שום מעלה התם, והכא בס"ס מכשר, ואין לומר דהכא סומך גם ארוב משפחה, דהא הכא באלמנת עיסה מיירי בספק חלל שנתערב שפסולה אינה כ"א לכהונה ובכהונה הוי הרוב כמאן דליתא דגזרי' אטו קבוע ולא נשאר כ"א הס"ס ואפ"ה מכשר ושפיר הוכיח דס"ס עדיף מרוב, ואין להקשות דלמ"ש דהוכחת הרשב"א יהיה מזה דפוסל ר' יהושע אפ הבת אפי' לקהל ישראל, ולפ"ז הוי ההוכחה