זקן אהרן חלק א קנג

גדולה שקשה מאד לבטלה אחרי שדין זה בעיא הוא בש"ס יבמות קט"ו ולא איפשטא, והלכה פסוקה היא בפוסקים דעד אחד במלחמה אם לא אמר קברתיו לא תנשא וכמ"ש בשו"ע שם סעיף נ', ואין לצדד היתר דבנ"ד שהיריה שירו המורים עליהם לא היה במקום מערכת המלחמה אלא שומרי הגבול ירו עליהם שזה הוי מלחמה קטנה, ובמלחמה קטנה לא חיישינן לבדדמי וכמ"ש רש"י ביבמות ר"פ האשה שלום וז"ל התם כדרב אידי כלומר הכא כיון דמלחמה קטנה הוא דאיהי הוי בהדי' לא אמרה בדדמי אלא נטרה וחזי' לי עד דמת דאשה לא מסתפי מלסטים עכ"ל, וכ"כ בבה"ט שם אות קנ"א דבמלחמה קטנה אין לחוש לבדדמי: אכן לענ"ד פשוט וברור דהיינו דוקא כשעד הזה לא היה עומד בקשרי המלחמה ולא עליו נתכוונו המורים לירות חציהם, אלא שעמד מרחוק בתור איש צדדי, בכה"ג הוא דמחלקינן בין מלחמה גדולה לקטנה דבגדולה אפילו איש צדדי שאינו מאנשי החיל נמי מתירא לעמוד שם כדי שלא תפגע בו החץ דרך הלוכה שלא בכוונה, משא"כ בקטנה שהמורים אינם מתכוונים לירות אלא לאנשים ידועים שם אינו מתירא איש צדדי לעמוד מרחוק קצת, אכן היינו דוקא באיש צדדי, משא"כ איש כזה שגם הוא עומד בסכנה זאת שמתכוונים המורים לירות בו, ודאי שגם הוא רוצה להמלט ולהסתיר עצמו מהרודפים אחריו ובכה"ג אדרבה יש סכנה יותר במלחמה קטנה מבגדולה, דבגדולה אפשר להשמט ולהחבא בין רבוי אנשים משא"כ בקטנה נקל יותר להמורים לכוון היריה על אותו האיש שרוצים להמיתו, ולכן בכה"ג כשהעד הוא מהאנשים שגם עליו נתכוונו המורים ודאי דבמלחמה קטנה שייך יותר החשש דמפני ביעתותא לא היה יכול להתבונן היטב אם נהרג ממש אלא שבדדמי אומר, דכיון שמוכרח היה להמלט על נפשו ודאי שהיה מתירא לעמוד ולכוון היטב אם מת חבירו או לא, ואם כי זה פשוט מסברא ואין צורך לראיה בכ"ז אביא ראיה גדולה מן הש"ס ע"ז מאותו סוגיא גופא דר"פ האשה שלום דבעיא התם החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי אמרינן מה לה לשקר, ופשוט מברייתא נפלו עלינו נכרים נפלו עלינו לסטים הוא מת ואני נצלתי נאמנת, ויש להפליא הא הבעיא הוא במלחמה גדולה, דבקטנה נאמנת אשתו גם בלא מגו, ובע"כ דבגדולה הוא דבעיא וא"כ מה פשוט מנפלו עלינו לסטים דנאמנת, הא זהו מלחמה קטנה כיון דרק עליהם בלבד נפלו ומה פשוט ממלחמה קטנה לגדולה הא י"ל דבקטנה נאמנת דלא אמרה בדדמי, ובגדולה יש לחוש לבדדמי, וכן מה דדחי תו הש"ס התם כדרב אידי משום דאתתא כלי זיינה עליה ואינה מתיראת מפני הלסטים, משמע להדיא דאדם בעלמא שאינו אשה מתירא לעמוד ואומר בדדמי ואע"ג שאינו אלא מלחמה קטנה, ובע"כ דכיון שגם היא היתה בסכנה זאת כמו שאמרה נפלו "עלינו" לסטים והלסטים חפצו להרוג שניהם ומשו"ה ודאי דאי לאו דכלי זיינה עליה היתה מתיראת לעמוד שם כמו במלחמה גדולה ואמרה בדדמי, וה"ט מ"ש המהר"ם לובלין דנפלו עלינו לסטים הוי כמלחמה, ובכן בנ"ד שהא"י זה שהגיד לפי תומו היה גם הוא מאותן האנשים שבקשו לגנוב את הגבול וגם עליו רדפו הרודפים להמיתו, ודאי שהיה נחפז להמלט ושייך בו חשש בדדמי, אבל בכ"ז נראה שאפ"ה אפשר לסמוך על עדותו אע"ג דלא אמר קברתיו מכח ארבעה טעמים: טעם הא' דהא ידוע שיטת המרדכי סוף יבמות הביאו הרמ"א שם סעיף נ' שדוקא בעד ישראל, שהוא עד המעיד, הוא דבעינן שיאמר קברתיו לפי שנותן לבו בשעת מלחמה להעיד ולהתיר, אבל כותי מסל"ת דלא שם כוונתו לשום דבר א"צ שיאמר קברתיו, דזה לשון המרדכי וסברת הלב הוא דלא שייכא אותה בעיא בגוי שלא נאמן כ"א לפי תומו דבשלמא ישראל המתכוון לכך להתיר י"ל דבשעת מלחמה נתן לבו להעיד ולהתיר הנדמה ודבר ההוה להיות אבל הגוי המספר מעשה לפי תומו ולא שם כוונתו לשום אותו דבר אינו אומר אחר הנדמה כ"א כאשר ראה וסברא נותנת דלא שייכא בגוי וכן הסכימו ה"ר נתן ורבינו שמחה כו' עכ"ל, ועיין בט"ז שם שהעיד בשם חכמי הדור אשר גם רבינו הרש"ל בתוכם שכתבו להלכה לדברי המרדכי ומהרש"ל כתב שיש לזה ראיה מן הש"ס ע"ש, ובכן בנ"ד שעיקר העד היה הנכרי שהסיח לפ"ת, מהני בלא קברתיו לשיטת הני רבוותי, ואפי' לשיטת הפוסקים החולקים על המרדכי וסברי דמסל"ת לא עדיף מעד כשר דבעינן שיאמר קברתיו, אפ"ה בנ"ד מהני בלא זה דהא כאן יש טיבותא אחרינא מ"ש המהריב"ל הובא בקו"ע ובפ"ת שם אות ל"ג דמחלק שדוקא בעד ראשון כשבא לב"ד להעיד הוא דבעי' שיאמר קברתיו כיון דאפשר לחקור ממנו ולברר משא"כ בעד מפי עד שהעד השני בא לב"ד ואין הראשון לפנינו אפי' לא אמר קברתיו נמי מהני דתלינן להקל ולומר שאם היה העד הראשון בפנינו היה מברר דבריו איך נתברר לו שמת ודאי ושלא בדדמי הוא אומר, ובקו"ע אות ר"פ כתב נמי וז"ל תורה יצאה בכל מורי הוראה להקל בעד מפי עד אפי' במקום דאיכא תיוהא כגון במקום דעד צריך לומר קברתיו כו' אלא אפי' בקברתיו דמלחמה ודמים גם בזו השיגה יד סברא זו להתיר וממנה יש לדון ג"כ בחסרון אחר שבעדות כו' ע"ש, ואע"ג שיש חולקים ע"ז מ"מ מי כהחכם יודע פשר הוא הרשד"ם ז"ל שהכריע דבחשש איסור דרבנן כגון מים שאל"ס וכדומה יש לסמוך על מהריב"ל, א"כ בנ"ד איכא תלתא לטיבותא, א) מסיח לפי תומו שכשר לדעת המרדכי וסייעתו, ב) עד מפי עד ואין הראשון לפנינו לדעת מהריב"ל וסייעתו, ג) דהא בנ"ד ודאי שיצאה מאיסור דאורייתא, דמה"ת כיון שנאבד זכרו שמונה שנים כבר הוא בחזקת מת וכמ"ש התה"ד וחת"ס שנביא לקמן ומהני בלא קברתיו לכל השיטות וכדעת הרשד"ם דבדרבנן מהני: היתר הב', דהא מה דתלינן דבמלחמה אומר בדדמי אין זה ודאי דאומר בדדמי אלא חששא וספק שמא אומר בדדמי וכמ"ש דחיישי' שמא בדדמי אומר ואינו אלא ספק, וא"כ איכא בזה כעין ס"ס, ספק שמא לא אמר בדדמי, ואת"ל שהעד אמר בדדמי שמא האמת הוא שנהרג כפי האומדנא שיש בזה שודאי נהרג, ואפ"ה אם העד לפנינו ואפשר לברר לא סמכינן ע"ז, אבל כשאין העד לפנינו הוי ס"ס מעליא, וס"ס כזה ממש כתב המוהריב"ל בעד מפי עד דכו"ע מודו דתלינן להקל שזה שהגיד לו נתברר לו שהיה תוך ג' והוי כעין ס"ס דלמא העד הראשון נתברר לו ואף אם לא נתברר לו שמא האמת הוא תוך ג' ימים עיין בקו"ע אות ל"א ושע"א, ונ"ד עדיפא דהא איכא תרתי לטיבותא עד מפי עד וגם מסל"ת וס"ס הא מהני בעיגונא כמ"ש הב"ש סי' י"ז ס"ק פ"ד וז"ל וכן אם הוא שלם ויש ספק אם אשתהי אחר שהעלוהו מן המים יש להתיר משום ס"ס שמא הוא תוך שעה ראשונה ואת"ל אחר שעה ראשונה שמא הלכתא כר"ת ורא"ש וטור דס"ל אם לא ראה הטביעה יכול להעיד אפי' אחר כמה ימים עכ"ל, הרי דס"ל דמהני ס"ס בעיגונא ואף בס"ס בפלוגתא דרבוותא: הן אמנם דלענ"ד אפשר להוכיח דבאשת איש לא מהני ס"ס להתיר דבב"מ די"ח איתא במשנה המביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר ואם לזמן מרובה פסול, ופריך עלה מברייתא דמצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ואפי' לזמן מרובה, והנה בדין דמשנה דמביא גט ואבד ממנו, דהיינו שנאבד מיד שליח קודם