זקן אהרן חלק א קנא

דאילו היה חי בודאי היה בא בעצמו או נתקבל ידיעה ממנו ובמקום שיש אומדנא נתבטל עי"ז החזקת א"א ומה"ת מותרת לגמרי אפי' בלא עדים וכמ"ש התה"ד דהיכי שיש אומדנא אם ניסת בלא עדים לא תצא, וביארו האחרונים דע"י האומדנא נתבטל החזקת א"א, וכיון שבנ"ד נתבטל החזקת חי ממילא שוב גם ע"א מהימן בזה מדינא כמו באיסורין בעלמא והוי דינו כשנים שהעידו דל"ח תו לבדדמי ואכ"מ יותר: ובנוגע לעד השני שאמר ששמע שמת קאפעלע רובאחא ולא פי' ממי שמע עיין בקו"ע סי' קל"ט שבב"י נסתפק בזה אי גרע מעד מפי עד מאחר שלא פי' דבריו ממי שמע דיש לחוש שמא קול הברה שמע קלא דלא פסיק וזה לא מהני, אכן בסי' קמ"ח שם הוכיח מדברי הרמב"ם דגם בכה"ג שאומר שמעתי סתם מהני וכ"כ בסי' רל"ג בשם המבי"ט שאם אמר שמעתי מיהודים שנהרג פלוני לא הוי קול הברה רק כעד מפי עד ומשיאין אשתו ע"ש ולפ"ז בנ"ד איכא שני עדים מפי עדים דמהני לכו"ע בכל אופן ואין בזה להאריך כי הדבר פשוט להתירה ובשגם שכבר יצאה מאיסור דאורייתא עי"ז שנאבד זכרו כמה שנים וכמ"ש: וד' יאיר עינינו בתורתו לכוון ההלכה כנפש הבאעה"ח ביום א' מחרת יוכ"פ תפר"ח פינסק אהרן וואלקין סימן עו עובדא בא לידי באשה מעירנו מ' אסתר גלויבערמאן אשתו של אברהם בן שבתי גלויבערמאן מעיר נאבלע הסמוכה לפה אשר בעלה נלקח למלחמה וזה יותר מעשר שנים אשר נאבד זכרו, וזה נוסח הגב"ע שהעידו לפני בתו"ע כד הוה יתיבנא במותב תלתא, העד ר' מאיר ב"ר אברהם דארפמאן הגיד שהאשה אסתר הנ"ל ספרה לפני שיש עדים על בעלה מ' אברהם הנ"ל שמת בשעת המלחמה וכאשר שאלתי ממנה מי המה העדים אמרה לי כי ר' זאוויל מעיר נאבלע יודע מזה, ואח"כ כאשר נזדמנתי בבית המדרש עם ר' זאוויל ושאלתיו אם יודע מזה, השיב לי כי אמנם ידוע לו ודאי שמת, וכאשר שאלתיו מאיזה מקור יודע זה, אמר לי, כי ידוע לו זה ממקורות נאמנים שאין להסתפק בזה, כ"ז הגיד ר' מאיר הנ"ל ביום כ"ד שבט שנת תפר"ח: ושוב הגידה בעת מעשה האשה לאה בת נחום בער באבראוו שזה בערך יותר מעשר שנים לפנים בשעת המלחמה בהיותה יושבת בביתה במסבת כמה אנשים ומשוחחים זה עם זה מהקורות במלחמה מי נפצע ומי נהרג, נכנס בעת מעשה איש או אשה, זה אינה זוכרת וסיפר כי חתן שפרינצא נהרג ג"כ ויותר אינה זוכרת: ושוב העיד יוסף דעמבאוויץ הסנדלר שזה איזה שנים לפנים נכנס לבית אומנתו א"י אחד לתקן מנעליו ובהיותנו מספרים זה עם זה סיפר הא"י לפני שהוא מעיר נאבלע, וגם שאל אותי מאיזה מקום אני, באשר לפי מבטא לשוני הכיר בי שאינני מילידי פינסק, וכאשר השבתי לו שאנכי מעיר שעדליץ בסביבות ווארשא, אז התחיל הא"י לספר לפני מאת כל הקורות אותו בשעת המלחמה בסביבות ווארשא בפראנא כי הוא עמד שם במערכה והרבה חללים היו שם ובתוכם נהרג גם יהודי אחד מעירו בשם אברהם גלויבער מאן אשר עמדנו במערכה שנינו יחדיו, הוא נהרג כרגע מהיריה שנפל עליו ואנכי נפצע, כזה סיפר הא"י לפני, זה נוסח כל הגב"ע: והנה לית דין צריך בושש דאתתא דא שריא לעלמא על סמך שלשה עדים הללו שכולם הגידו מפי עדים אחרים ששמעו, ידעו וגם ראו שנהרג, העד ר' זאוויל ידע, הא"י ראה בעיניו, דאין לפקפק בעדותן במה שלא ביררו כיצד נהרג, סבת ההריגה, דבעד דעלמא אם אמר ראיתיו שמת שואלין אותו כיצד ראית ובמה נהרג כמבואר באה"ז סי' י"ז סעיף ה', דזה לא בעינן כ"א בעד ראשון אבל בנ"ד דכולה הוי רק עד מפי עד, ובעד מפי עד לא בעינן לשום חקירות כמבואר בתשובה הקודמת: והן אמנם דלכאורה היה מקום פקפוק מצד ששום אחד מהעדים לא הזכיר מן הקבורה, ובע"א במלחמה הא בעי' שיאמר קברתיו, דאין לומר דהכא עדיפא משום דשלשה עדים מעידין, ואפי' בב' עדים לא בעי' קברתיו כמ"ש הרמ"א שם סעי"נ, וכ"ש הכא דאיכא שלשה, דז"א דהיינו דוקא בשני עדים שראו בעצמם שמת לא בעינן קברתיו ומטעמא דבב' לא אמרי' שבדדמי הם אומרים, אבל באומרים שמענו שמת אפי' מאה כחד חשיבי וכמ"ש בתשובת ב"י הובא בבה"ט שם ס"ק קנ"ב, וא"כ בנ"ד רק אחד הוא האומר שראה, והוא הא"י. אבל שני עדים אומרים שמענו, ובעי' קברתיו, ואין לומר דהא"י שהיה עד ראיה נחשב כחד ושני עדים האחרים שהיו עדי שמועה נחשבו כחד ואכתי איכא שנים, דז"א דעלינו לחוש שמא השמועה זאת יצא ע"י הא"י הזה וזולתו לא היו עדי ראיה רק כל השמועה יצא ממנו גופא וכיון שלא הי' כ"א חד עד ראיה אכתי חיישי' לבדדמי, דכל זמן שלא נתברר כי השמועה יצאה ממקור אחר ולא מהא"י הזה עלינו לחוש שמא כל השמועה רק ממנו יצא וכמבואר כעין זה בתשובת מהר"ם לובלין סי' קל"ג הביאו הב"ש שם ס"ק קכ"ז דכל שלא הגידו מפורש ששמעו מפי אחרים חיישי' שמא שמעו מאחד ע"ש, ובזה אידחי נמי מה שהי' אפשר לכאורה לצדד לסמוך על הנהו תרי עדים הראשונים ר' מאיר ב"ר אברהם והאשה לאה באבראוו גם בלא עד הא"י, דהא אף על גב ששניהם העידו רק ששמעו שמת ולא ראינו, אבל שניהם לא מפי אחד שמעו, אלא שר' מאיר שמע מר' זאוויל והאשה לאה שמעה מאיש אחר, ובכה"ג שלא מאיש אחד שמעו דינם כשנים, דהא מה שחילק הב"י דעדי שמועה דינם כחד היינו דוקא כששמעו מאחד ולא עדיפא כולמו מעד שבאו מכחו, ואילו היה העד הראשון גופא העיד לפנינו שראהו מת הוי חיישי' נמי לבדדמי, אבל כשא' אמר ששמע מאיש זה והב' אמר ששמע מאיש אחר לא חיישי' שיאמרו שניהם בדדמי וכמ"ש המחבר שם להדיא בסעיף מ"א אם ב' מעידים ששמעו כל אחד מפי אחד שמת פלוני דחשיבי כב' עדים ע"ש בב"ש וח"מ, וא"כ ה"נ שכ"א אומר ששמע מאיש אחר הוו כשני עדים דל"ח לבדדמי: אכן לפמ"ש זה אינו, דמ"ש המחבר דכששמעו מאנשים מיוחדים דינם כשנים, היינו כששמעו מעדי ראיה מיוחדים, עד זה שמע מאיש אחד שראהו מת, ועד השני שמע מאיש אחר שראהו מת, בזה אמרי' שפיר דהעדי שמועה כיון דבאים מכח שני עדי ראיה הוי כאילו העדי ראיה גופייהו לפנינו, ובשנים שראוהו מת ודאי דלא חיישי' לבדדמי, משא"כ בנ"ד אם כי העד ר' מאיר העיד ששמע מר' זאוויל, אבל ר' זאוויל גופא לא היה עד ראיה אלא ששמע וידע, וכן האשה לאה ששמעה מפי אחר, לא היה זה האחר עד ראיה, ואכתי יוכל היות שעדי ראיה גופא לא היה בזה יותר מהא"י הזה ומאתו נפצה השמועה לכולמו, על ידו גופא, או שהוא סיפר לחבירו וחבירו לחבירו ע"י כמה עד מפ"ע, ובמקום שעד ראיה לא היה כ"א אחד אכתי ניחוש לבדדמי, וכ"ז שלא הוברר ששמעו מעדי ראיה מיוחדים יש לחוש לבדדמי וכמ"ש בשם מהר"ם, ולפי זה חסר מעדות