זקן אהרן חלק א קנ

והנה הספיקות והריעותות שאפשר ליפול על דברי העד הראשון א) שלא בירר כיצד נהרג, סבת ההריגה, ואם ברור הוא שנהרג, דבעד דעלמא אם אמר ראיתיו שמת שואלין אותו כיצד ראית ובמה נהרג כמבואר בשו"ע אה"ע סי' י"ז ספיף ה', ב) שלא הזכיר מן הקבורה ובע"א במלחמה הא בעינן שיאמר קברתיו וכמבואר בש"ס ושו"ע שם סעיף נ', ג) שלא הזכיר כ"א שמו ושם משפחתו אבל לא הזכיר לא שם אביו ולא שס עירו, ואע"ג ששם משפחתו הזכיר דכן אמר קאפיל רובאחא. אבל כבר העלה הנו"ב ס"ס מ"ב דשם משפחה גרע משם אביו משום דכל המשפחה נקראת ס, ובעדותו של העד השני מלבד ריעותות הללו דכולהו איתנהו גם בי', יש עוד ריעותא נוספת על ריעותות הללו, שלא אמר שמעתי מיחיד שאומר כן אלא שמעתי סתם, ויש לחוש שמא שמע קול הברה בעלמא, דדוקא כשאמר שמעתי מיחיד או כ"ש מכמה יחידים הוא דמהני אבל שמעתי סתם לא מהני דשמא קול הברה שמע ועל הברה בעלמא אין משיאין את אשתו כמ"ש הרמ"א שם סעיף ג' ועיין בחת"ס סי' ע' מ"ש בזה באורך, אבל באמת אין ממש בכל אלו החששות ובפשיטות אפשר להתירה אפי' ע"י עדותו של הראשון לחוד, וכ"ש בצירוף שניהם, דריעותא ראשונה מה שלא בירר כיצד נהרג ודאי לא שייך בעד מפי עד, דדוקא כשאומר העד אני ראיתיו שמת שואלין אותו פרטי הדברים היאך ראית ובמה אתה יודע שנהרג אבל כשאומר ששמע מאיש אחר אין שואלין אותו וכמ"ש המ"מ על לשון הרמב"ם בפי"ג מהל' גירושין שכתב וז"ל אמר העד כו' מת פלוני ואני ראיתיו שואלין אותו היאך ראית אם העיד בדבר ברור נאמן אם העיד בדברים שרובן למיתה אין משיאין את אשתו שאין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו שמת ודאי ואין בו ספק ע"כ, וכתב עלה המ"מ שאעפ"י שכשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו יודעין האומר הראשון כיצד היה יודע שמת ועל מה היה אומר כן אין דנין אפשר משאי אפשר דהכא כיון דאפשר ודאי שואלין אותו דיש לחוש שמא הוא אומר בדומה לו עכ"ל: הרי להדיא דאע"ג שלעד האומר ראשון היינו צריכים לבדוק ולחקור, אבל היכי דליתי' קמן לא חיישי' כלל, וא"כ בנ"ד נמי כיון שהעד ר' אלי' קאלב לא ראה בעיניו כי הוא נהרג רק העיד זה מפי האנ"ח, ואילו היו הם בפנינו היינו חוקרים אותם אבל השתא דליתנהו קמן לא חיישי' כלל, וכ"ה בשו"ע שם סעיף ה' דבעד מפי עד לא שיילינן, וגם החשש השלישי שלא הזכיר שם אביו ושם עירו, אם כי לכאורה זה הוי ריעותא גדולה, דמקור דין זה מתוספתא יבמות פי"ד אין מעידין עליו עד שיהיו מזכירין שמו ושם אביו שמו ושם עירו, ובנוסחת כת"י שמו ושם עירו ליתא, ובמנחת בכורים שם כתב או שמו ושם עירו, ובאמת שכן משמע לשון התוספתא דאו שמו ושם אביו או שמו ושם עירו, דאי הכוונה דכולהו בעינן שמו ושם אביו ושם עירו א"כ הכי הול"ל אין מעידין עליו עד שיזכירו שמו ושם אביו ושם עירו, ומדכתב שמו ושם אביו ושמו ושם עירו מוכח בהדיא דלשמו בעינן צירוף או שם אביו או שם עירו. אבל מה אעשה שהפוסקים לא הבינו כן, דבקו"ע אות ק"א מביא תוספתא בזה"ל אין מעידין אא"כ מכירין שמו ושם עירו, ונסתפק אי פירוש שמו בלא שם אביו או בשמו ושם אביו יחד ששניהם נקראים שמו, וכתב ואעפ"י שהדברים נוטים ששמו היינו בלא שם אביו מ"מ אין להתיר א"א לעלמא בעדות שמו ושם עירו לחוד בלא שם אביו, ושם אות קכ"ט מתשובת הר"י בכר שמואל כתב מאחר דד' גדולי הדור הר"י מטראני וריב"ש ומוהרי"ק ורא"מ כתבו להדיא דצריך להזכיר שמו ושם אביו ושם עירו מי הוא שיקל ראשו בדבר ערוה נגד המלכים האדירים הללו בפרט בהיותם בתראי והלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך וכ"ש בהיות הרא"מ ביניהם והוא אחרון מכולם וקרני ראם קרניו ואפי' לשיטת הפוסקים דשמו ושם אביו או שמו ושם עירו סגי וכפשטות התוספתא, אבל בנ"ד שלא הזכירו לא שם אביו ולא שם עירו לית מאן דמתיר לכאורה: אכן לאחר העיון נראה שגם ריעותא זאת לאו כלום, דהא עכ"פ הזכירו שם המשפחה קאפיל רובאחא, והב"ש ס"ק נ"ח מביא תשובת הרשד"ם דשמו ושם משפחתו מהני וכ"כ בקו"ע אות ש"ל וכתב דכנוי משפחה עדיף משם אביו וגם בתשובת ב"י ה' משאל"ס סי' ב' כתב דיחוס משפחה עדיף משם אביו ועיין בב"י אה"ע סי' קכ"ט ד"ה וכן בחניכת שם המשפחה שכל מה שהוחזקו דורות הרבה להיות נקראים באותה חניכא חשיבה טפי, וכ"ה בקו"ע סי' רצ"ה דשם משפחתו הוי סימן ע"ש ולפ"ז במה שהזכירו בנ"ד שם המשפחה לא גרע מהזכירו שם אביו ואפשר עוד עדיף וכמ"ש, ושמו ושם אביו איכא כאן ודאי ולא חסר אלא שם עירו, ולבד שעיקר הדין בפלוגתא הוא והרא"ש ורשב"א לא מצרכי כלל שם עירו וכבר הוכחתי דפשטות תוספתא מוכח כן, אלא שאפי' לשי' הפוסקים דמחמרי היינו דוקא בעד האומר ראשון אבל בעד מפי עד לכו"ע מהני אפי' בלא שם עירו וכמ"ש בתשובת מוהר"ם אלשי"ך סי' מ"ד הובא בבה"ט ס"ק ס"א ע"ש, וגדולה מזה נ"ל דבנ"ד הוי כהזכירו שם עירו להדיא והוא מדהזכירו בביהמ"ד דפינסק לפני אנשי פינסק את ההרוג בשמו ואמרו שגם קאפיל רובאחא נהרג, ואם לא נתכוונו על קאפיל רובאחא מפינסק מה בצע שהזכירוהו בשמו, דכלום יודעים אנשי פינסק מקאפיל רובאחא שבעיר אחרת א"ו שנתכוונו על קאפיל זה הידוע להם שהוא מעירם והוי כאילו הזכירו להדיא שם עירו, וז"פ וברור דלכל הדיעות ליכא בזה שום חשש ועיין בכיו"ב בתשובת מוהר"ם אלשי"ך שם, וחשש האמצעי מה שלא אמר קברתיו נמי לא הוי חשש דהא דוקא בעד אחד הוא דבעי' קברתיו ולא בשנים דבשנים לא אמרי' דאמרי בדדמי, ובנ"ד הא העיד בשם שני אנ"ח ובכה"ג שהעיד בשם שניהם הוי כאילו היו בפנינו ולא חיישינן לבדדמי כמ"ש בבה"ט סעי"נ בשם מוהר"ם לובלין ע"ש: ועוד דאפי' בע"א ממש לא בעינן הכא קברתיו כיון דעיקר הטעם דבעי' במלחמה שיאמר קברתיו הוא משום דירא לעמוד שם עד שימות, ולכן אמרי' דאומר בדדמי וכמ"ש התוס' יבמות דקי"ד ע"ב, וא"כ לא שייך זה כ"א באנשים דעלמא שיש להם הרשות לברוח ממקום הסכנה ובהו אמרי' שפיר דמרצון הטוב ודאי לא יעמוד שם זמן הרבה, משא"כ באנשי חיל שמוכרחים ומחויבים לעמוד ואין להם הרשות לעזוב אפי' לרגע את מקום המערכה, וא"כ כיון שבלא"ה עומד שם ודאי שאינו אומר בדדמי אלא מה שראה היטב וכ"ז לא כתבתי כ"א להעדפה, אבל באמת א"צ בנ"ד לכ"ז דכבר העליתי בתשובה לעיל סימן ס"ח דהא דע"א אינו נאמן בלא קברתיו היינו משום דמן התורה אין נאמן עד אחד אפי' בעדות אשה ורק מדרבנן הוא דהימנוהו משום עיגונא, ולא הקילו חז"ל להאמינו כי אם היכי דליכא חשש דבדדמי אבל במלחמה דאיכא חשש בדדמי לא הימנוהו, אבל במקום דע"א נאמן מה"ת הוי דינו כב' עדים ולא חיישי' לבדדמי כמו דלא חיישינן בב' עדים, והטעם דאינו נאמן מה"ת לעדות אשה אע"ג דבכ"מ ע"א נאמן באיסורין היינו משום דכיון דאיכא חזקת אשת איש אין נאמן ע"א להוציא מחזקתה, אבל היכי דנתבטל חזקת א"א מהימן ע"א מדינא אפי' בדבר שבערוה וכמ"ש המוהרי"ק שורש קע"ב, והנה בנ"ד שנאבד זכרו יותר מעשר שנים אין אומדנא והוכחה גדולה מזו שכבר נהרג