זקן אהרן חלק א קמט

וכל זה לא כתבתי אלא לפי דבריו שכתב שבמדינה זאת כמעט כולם פסולי עדות הם, אבל באמת אין אנו צריכין לכל זה מלבד שכבר כתבתי דחלילה להחזיק לכל תושבי המדינה לפסולים ובשגם לאיש זקן כר' מאטא פארטנאי שרוב שנותיו היה במדינתנו וכיון שעבר רוב שנותיו ולא חטא בעבירות כאלו ודאי שעלינו להחזיק שגם בבואו לארגנטינא לא נתגאל במאכלות אסורות, אלא אפי' אם היה ידוע לנו ודאי שהעד זה אוכל טריפות ומחלל שבת, נמי אין לפוסלו לעדות, דהא הלכה רווחת היא חו"מ סי' ל"ד דאין אדם נפסל אלא עפ"י עדים שיעידו עליו בב"ד וכל זמן שלא הוגבה עדות על רשעתו בב"ד שעבר איסורי דאורייתא אין נפסלים, וגדולה מזו כתב בתשובת פני אריה הובא בפ"ת אה"ע סי' מ"ב בבתולה שנתקדשה בפני עדים רקים ופוחזים ואח"כ באו עדים כשרים והעידו לפני הרב על עדי הקדושין שהם פסולי עדות דאורייתא שבכל יום עוברים על נשגח"ז ואוכלים טרפות וכו' וכתב שאין אותו העדות מספיק כלל לפסול עדי הקדושין משום שהרב יחידי קיבל עדותן, ופשוט הוא בחו"מ סי' כ"ח דלקבלת עדות בעינן שלשה מומחים ואפי' דיעבד אם נתקבל בפחות מן שלשה לאו כלום הוא ועוד כיון שנתקבל שלא בפניהם לאו כלום הוא, ובמק"א הארכתי בזה יותר ואכ"מ, ואין לחלק ולומר דהא דבעי' קבלת עדות בב"ד על רשעתם היינו בעדים דעלמא שאין אנו יודעים טיבם וטובם ורק מכח הגדת עדים אנו באים לפוסלם, בזה הוא דאמרי' שאין נפסל אפי' ע"י קלא דלא פסיק כ"א עד שיעידו עליו בב"ד, אבל בנ"ד שגלוי הדבר לכל ואנן סהדי שפסולים הס אין נצרך לקבלת עדות אחרי שמכח אנן סהדי נפסלים, דהא בתשובת פנ"א הנ"ל כתב להדיא שאפי' בכה"ג אין נפסלים בלא קבלה בב"ד וז"ל וגם אין לבטל עדי הקדושין מחמת דאף בלא עדים הללו הרי הם חשודים וניכרים לכל לפוחזים ורקים, דליתא כיון שאינם חשודים להעיד שקר בשביל ממון אלא חשודים על שאר עבירות כל זמן שאין לפנינו שני עדים מעידים שראו שעברו עבירה אלא שנתפרסם כך ע"י קול כשרים הם לכל עדיות שבתורה חוץ מלאותו דבר שהם חשודים עליו ע"ש, ויש לי ת"ל בכ"ז אריכות דברים רק שאין רצוני להאריך בדבר שכבר הארכתי בזה בתשובה אחרת, רק בקצרה שאי"א לפסול עדותן מכח טעמים הללו, א) מטעם שלא נתקבל עליהם עדות בב"ד של שלשה ובפניהם דוקא, ב) מטעם שכתב הש"ג פ' זה בורר שאף הפסול מה"ת אין נפסל אלא בדבר שחשוד בו וגם הנמוק"י שם כתב שדוקא רשע דחמס פסול לעדות אשה, ג) דעת הסמ"ע (סי' ל"ד סקנ"ז) שאפי' בעובר עבירה שיש בו מלקות אינו נפסל לעדות עד שידע שבכך הוא נפסל, וצריכים להודיעו שבכך הוא נפסל, אבל בלא"ה אפשר לומר דאע"ג דחשוד לשאר עבירות אינו חשוד להעיד שקר: ולפ"ז אפי' אם באו עדים והעידו על עדים הללו שמחללי שבת ואוכלי טרפות הם נמי אין נפסלים לעדות כ"ז שלא הודיעו להם שבכך הם נפסלים לעדות, לדעת הסמ"ע, ודין של הסמ"ע יש לו יסוד, דבאמת יקשה על עיקר הדין דעוברי עבירה דאורייתא פסולים לעדות והא מבואר ביו"ד סי' קי"ט שהחשוד גם על איסור חמור בעונשו אינו חשוד על איסור קל ממנו בעונשו אם אך האיסור הזה חמור יותר בעיני בני אדם שאינם יודעים חומר הדין, וא"כ איך אפשר להחליט דכל עוברי עבירה דאורייתא פסולים לעדות, והא עבירה דעדות שקר חמירי לאינשי טובא דרע לשמים ולבריות הוא, ובשגם דרוב העבירות אין עובר האדם כ"א לתיאבון משום איזה הנאה אבל מה יתרון לבעל הלשון להעיד שקר בלא שום הנאה, והנסיון יורנו דכמה אנשים שעוברים עבירות בפרהסיא ובכ"ז לא יעידו שקר, ולכן היינו שמיישב הסמ"ע שבאמת אין נפסלים כ"א כשיודעים שעי"ז נפסלים הם לעדות וכיון שידע ולא נזהר הרי הוא כחשוד לאותו דבר לעדות גופא, ובחשוד לאותו דבר פסול גם להש"ג: ולפ"ז במדינת ארגנטינא כיון דנזהרים בעדות שקר יותר משאר עבירות משו"ה אינו חשוד לעדות, ואי"ל דאכתי מחללי שבת יופסלו לעדות, דהא חשודים הם תו לכל מילי כמבואר ביו"ד סי' ב' דז"א דלדבר שהעולם נזהרים יותר מחילול שבת אינם חשודים, דכן מוכח להדיא מן הש"ך יו"ד סי' קי"ט שהקשה עמ"ש המחבר בחשוד לדבר חמור חשוד לדבר קל ממנו בעונש אא"כ חמור בעיני בנ"א שנזהרים בו יותר מבחמור, ממ"ש ביו"ד סי' ב' שדוקא מומר לחלל שבת ועו"ג הוא דחשוד לשאר דברים, וע"ש שטרח ליישב, ואם איתא דמחלל שבת חשוד אפי' לדבר שהעולם נזהרים בו יותר א"כ בקל הו"ל ליישב דהא דכתב בסי' ב' דוקא מחלל שבת ועו"ג היינו שהם חשידי אפילו לדבר שהעולם נזהרים יותר, א"ו שלדבר שחמור יותר אצל בנ"א, אפי' מחלל שבת אין חשוד, ולכן במדינה זאת כיון שנפרץ אצלם חילול שבת ולהרבה בנ"א נעשה כהיתר, ובעדות שקר אין נפרץ כ"כ ולכן אפי' מחללי שבת אינם חשודים על עדות שקר כ"ז שלא הודיעו להם שבכך הם נפסלים לעדות, מכל הלין נראה לי ברור שאין לפסול עדות של זה המכתב וכדאי לסמוך ע"ז ולהתיר האשה שיינדל בכבלי עיגון בלא פקפוק, רק אם באפשר לעשות דו"ח חדשה בארגנטינא ע"י רב אז בודאי שצריך לעשות דו"ח ע"י הרב או פרנסי דח"ק שיבדקו בפנקס דח"ק וגם על ביה"ק ואין לסמוך על שום היתר במקום שאפשר לברורי: וד' יגדור פרצות עמו כנפש ידידו דו"ש מברכו בברכת אהרן וואלקין סימן עה עובדא בא לידי באשה אחת מעירנו צביה בת ר' משה אשת ר' קאפיל רובאחא אשר בעלה נלקח למלחמה וזה יותר מעשר שנים אשר נאבד זכרו ובהיות שמצב האומללה נגע עד לבי החלותי לדרוש ולחקור אחר עדים, יגעתי ומצאתי עדים שיש בעדותן כדי לסמוך ולהתיר להעלובה הזאת, וזהו נוסח הגב"ע שהעיד לפני בתו"ע כד יתיבנא במותב תלתא, העד ר' אליהו ב"ר מיכל קאלב הגיד שזה כמה שנים לפנים בהיותם בימי החגים בביהמ"ד דפרור מאנאסטירשצינא אחר תפלת שחרית, שמע משני אנשי חיל אורחים השבים ממערכות המלחמה על יו"ט לעירנו ועמדו בפרוזדור ביהמ"ד וספרו לפני קהל אנשים שעמדו סביבותם לשמוע מאת כל הקורות אותם במלחמה, כמה נהרגו וכמה נפצעו, מי נהרג ומי נפצע, ושמע כאשר מספרים שגם ה' קאפיל רובאחא נהרג, ומפני שלא היה הדבר נוגע אליו לא חקר אותם על סבת מיתתו ופרטי המיתה ואינו זוכר אם הזכירו שם אביו או שם עירו שהוא מפינסק, ובהיותי חוקר ודורש את העד הזה, עמד בעת מעשה איש אחד מעירנו ושמו ר' אברהם ב"ר משה סווי, טאץ ואמר כדברים האלה: למה לי לחקור כ"כ והלא דבר ידוע הוא שהאיש קאפעלע רובאחא (דייק לקראו בשם הידוע "קאפפלע" בהיות שהי' מפורסם בשם זה) נהרג כי כן שמע, מאנשים הרבה שהוא נהרג בסביבות לונינטץ פאראחוואנסקי אינו זוכר ממי שמע, אבל זה ידוע לו כי שמע כן מאנשים הרבה והקול יצא בעת מעשה שהוא נהרג, וקיים כל דבריו בתו"ע באליו"ע, זה תוכן הגב"ע מיום א' כ"ח אלול תרפ"ז: