זקן אהרן חלק א קמז

עדותן בב"ד ורבנן הוא דאמרי דצריך קיום, ובעיגונא אוקמוה אד"ת וכמ"ש התוס' כתובות די"ט והרשב"א בגיטין ועיין בש"ך חו"מ סי' מ"ו, אבל מעידי אני תמה על ראיה זאת. דהא ר"ל לא אמר כן כ"א לגבי שליח הגט דמשו"ה מהימן וסמכינן על דבריו בלא קיום. א"כ י"ל דהתם שאני משום דאיכא עד אחד המקיים לחתימות העדים, והוא השליח שאומר בפני נחתם ולכן בכה"ג דוקא דאיכא עד אחד המקיים הוא דסגי מה"ת, אבל מנ"ל דגם בעלמא היכא דליכא ע"א דמועיל נמי מה"ת, ושפיר י"ל דר"ל לא קאמר דמה"ת לא בעי קיום כלל, אלא דלא בעי קיום ע"י שנים וסגי נמי בקיום ע"א כמו בגיטין, ואע"ג דר"ל לא קאמר דינו בגיטין דוקא וסתמא קאמר דלא בעי קיום מה"ת, מ"מ כוונתו יתפרש שפיר דהיינו קיום בשנים לא בעינן אבל ע"י ע"א בעי' מה"ת, ובלא קיום כלל לא מהני גם לר"ל: ואחר זמן רב שכתבתי זאת ראיתי בפנ"י לגיטין בקונטרס אחרון שבעיקר הדין כתב נמי דר"ל לא קאמר כי אם דקיום דע"א מהני ע"ש, ויש לי להסביר גם בטעם הדבר דדוקא בע"א הוא דסגי מה"ת, דרש"י כתב בטעם דר"ל דכנחקרה עדותן דמי משום דלא חציפי אינשי לזייף, וביארו המפרשים כוונתו דזה הוה כמו רובא דרוב אינשי לא נחשדו לזייף, והנה טעם זה ודאי אינו מספיק במקום שזה טוען ודאי מזויף דהא קי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ובכה"ג ודאי דבעי קיים מה"ת נמי, ורק היכי דאיכא ע"א המקיים לחתימות העדים, ורוב בצירוף ע"א מהני, ופירוש סוגיא דגיטין כך הוא, מה"ת א"צ קיום כדר"ל, בכה"ג דוקא דע"א מקיים, ורבנן הוא דאצרכו קיום דוקא בשני עדים והכא משום עיגונא אוקמוה אדינא דתסגי בע"א נמי, אבל בלא קיום כלל איה"נ דמה"ת נמי לא מהני, ובזה יש ליישב מה שהרעיש הט"ז על הב"י שהקשה מכמה מקומות על הרמב"ם דס"ל דמה"ת לא סמכינן אעדות שבשטר, ולמה לא מקשה עליו מהא דאיתא להדיא בגיטין כדר"ל דעדים החתומין על השטר כנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצרכו קיום, ומשמע מיני' דמה"ת גובין בשטר אפי' בלא קיום, וגם הרמב"ן כתב שכבר השיגו כל חכמי הדורות בדין זה על הרמב"ם מהך דגיטין, ולמ"ש לק"מ דהתם מיהא איכא קיום ע"א, אבל בלא עדות כלל לא מהני גם לר"ל, והרי סתרנו בזה היסוד של הסוברים דאין צריך קיום: אמנם לכאורה היה אפשר ליישב וממכה עצמה לתקן רטייה על המתירים בלא קיום כיון דעיקר מה שבארתי להצריך קיום בע"א עכ"פ אע"ג דודאי דרובא דאינשי לא חשידי לזייף, היינו משום דאין הולכין בממון אחר הרוב וכמ"ש, וא"כ לא שייך זה כ"א בשטרי ממון שרוצים להוציא ממון ע"י שטר, בזה מצרכינן קיום גם מה"ת ואין סומכין על הרוב, אבל במקום דסמכינן על רוב ודאי דלא צריך קיום כלל, ויש לי להביא ראיה לזה, דכבר הראה ההפלאה בכתובות דכ"ח סתירת דברי הר"י בעל התוס' דבדכ"ח כתב דהיכי שהלוה מודה שכתבו אלא שטוען פרוע, בזה הקיום רק מדרבנן, ומשמע דבטוען מזויף הקיום מה"ת ואילו לעיל שם בדי"ט בד"ה מודה כתב דרבנן אצרכו קיום כי טעין מזויף, הרי דס"ל שאף בטוען מזויף לא בעי קיום כ"א מדרבנן ע"ש, ולדברנו אין כאן שום סתירה דבדכ"ח שפיר כתב לדינא דאם טוען מזויף צריך קיום מה"ת משום דהכי קי"ל לדינא לדידן דאין הולכין בממון אחר הרוב, אבל בדי"ט דמיירי התם אליבא דרב, דהא רב אמר התם להאי דינא דמודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו, ורב הא סובר דהולכין בממון אחר הרוב, וע"כ אליבא דרב שפיר כתב דאף בטוען מזויף א"צ קיום מה"ת ועמ"ש בחבורי חשן אהרן סי' מ"ו, וכיון שכן בנ"ד דמלתא דאיסורא הוא שבזה הולכין אחר הרוב אפילו במקום דאיכא חזקה נגדה וכמו דסמכי' ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אע"ג דאיכא חזקת אינה זבוחה, וכ"כ להדיא התוס' ב"מ ד"נ וז"ל והא טפי מחמרינן בממונא דהא אין הולכין בממון אתר רוב ובאיסורא אזלי' בתר רובא אפילו היכא דאיכא חזקה דאיסורא נגד הרוב וכו', וממילא דא"צ קיום בזה, כן היה נראה לכאורה, אבל באמת זה אינו דלבד שלא ננצל בזה מלהכנס בסבך מחלוקת עצומה, דהרבה ראשונים סברי דכ"מ דאיכא חזקה נגד הרוב לא סמכי' ארובא גם באיסורא משום דאמרי' סמוך מיעוט לחזקה ואיתרע לה רובא, ואפי' לרבנן דר"מ דלא חיישי' למיעוטא היינו במקום דליכא חזקה אבל במקום דאיכא חזקה סמכי' מיעוטא לחזקה, וז"ל הרא"ש בבכורות פ"ג סי' ב', ומתוך זה מדקדק דחיישינן למיעוטא היכי דאיכא חזקה בהדה כי הכא שהיא בחזקת שלא ילדה ואפי' לא קי"ל כר"מ דמטהר בההיא דתינוק דרוב מטפחים מטעם זה דסמוך מיעוטא לחזקה, להחמיר מיהא חיישי' כי הך דהכא כו' והא דסמכי' ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין לפי שרוב מומחין הוא מצוי הרבה כדאמרי' בגיטין כו' ע"ש, וכ"כ נמי הרא"ש פ"ק דחולין סי' ט"ו וכ"ה דעת הרבה גדולי ראשונים, ואפילו לדעת הנהו ראשונים שגם במקום חזקה מהני רוב, עכ"פ באשת איש משום חומר דא"א לכתחלה ודאי לא סמכי' ארובא לכו"ע וכמו דמוכח מהלכה רווחת דמים שאין להם סוף דלכתחלה לא תנשא אליבא דכו"ע אע"ג דרובן למיתה וכמ"ש הרא"ש שם וז"ל וה"נ אמרי' ביבמות במשאל"ס שאם נשאת בדיעבד לא תצא ולא אמרי' סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקת אשת איש אלא משום חומרא דא"א מחמרי' לכתחלה, הרי שלכתחלה ליכא מאן דשרי לסמוך ארובא ואפי' במיעוט דלא שכיח כההיא דמשאל"ס, וא"כ מהיכי תיתי נסמוך בנ"ד בלא קיום לגבי איסור על רוב שאינן מזייפין ולהתיר להנשא לכתחלה, זהו פקפוק הא' מה שיש לענ"ד לפקפק בזה: ב) הא בנ"ד אין כאן רוב דלא מזייפי כלל, עפמ"ש הש"ך חו"מ סי' מ"ו סק"ט דשטר שנמצא בשוק צריך קיום מה"ת דמה דאין ביד שום אדם לא שייך לומר לא חשיד לזיופי כו', ובחבורי שם כתבתי דהטעם הוא כעין מ"ש התוס' ב"ב דנ"ב ובב"מ דקט"ז דהא דאמרי' אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקי' היינו היכי דדיינינן על אדם מבורר אבל באדם שאינו מבורר לפנינו יש לנו לחוש שמא גנבו משום דכמה גנבים איכא בעולם, והיינו טעמא נמי בהא דלא חשיד לזיופי שזה לא שייך כ"א כשאנו דנין על איש שעומד לפנינו, אבל בנמצא בשוק שפיר יש לחוש משום דכמה זייפנים איכא בשוקא, וא"כ בנ"ד שאין כאן איש לפנינו להחזיקו בזייפן והמכתב נתקבל ע"י בי דואר, למה לא נחוש שמא איזה אדם זייפו, דכמה זייפנים איכא בעולם, ועיין בחת"ס האה"ע סי' מ"ט מ"ש בזה, ועוד בה שלישיה, דברי"ף סוף יבמות כשהביא הירושלמי מקור דהאי דינא דנמצא כתוב בשטר שמת כ' בזה"ל מצאו שטר כתוב וחתום, ומשמע דבעי' דוקא שיהא עדים חתומין תחתיו וכ"כ הב"ש סקכ"ח דבעי' שיהא עדים חתומין, והכא בנ"ד לבד שעדים ליכא, אפי' חתימת יד הכותב חסר וכמ"ש כ"ת שהכותב אינו יודע לחתום ורק אחר חתם תחתיו, ומכל הלין נלע"ד לפקפק להתיר בנ"ד בלא קיום, כן נראה לכאורה, ואמנם אחרי שובי נחמתי כי בנ"ד נראה עיקר דעת המתירין לסמוך על הכתב בלא קיום, דנראה פשוט דהא דאמרי' דרק רוב אנשים לא חשידי לזייף אבל מיעוט מיהא איכא דחשידי, היינו דוקא בשטרי ממון דאיכא הנאה למזייף, בזה הוא דאמרי' דמיעוט איכא שחשודים לזייף בשביל הנאתם, אבל בשטר כזה שכתוב בו מת הבעל של אשה זאת דשום הנאה לא יקבל המזייף מזה, כ"א שיקלקל