זקן אהרן חלק א קמו

אבל בחתיכה זאת אין שום אש וגם חימום וליבון של אש אין בו כי בדרך הלוכו נתקרר, כללו של דבר אמנם כן בסניאראד יש גם אש וגם חץ אבל לא הרי פעולת האש כהרי פעולת החץ, האש שורף אבל אינו קורע לגזרים, והחץ קורע ומשבר אבל אינו שורף כלל, כי לא רק שלא הספיק להתלבן במשך עת קצרה שהאש היוצא מהפולווער מפוצצו מפני שנעשה זה כרגע באופן שלא תספיק ללבנו, רק נתחמם קצת אבל לא נתלבן וגם החימום הזה נתקרר דרך הלוכו עד שפגע באדם, ולכן בנ"ד שהאיש נתקרע לגזרים ע"י הסניאראד ודאי שנפגע ע"י חתיכת ברזל המפוצץ שאין בו גם חימום וכ"ש ליבון וכאילו ידוע לנו שלא היה מלובן ובכה"ג לכו"ע מעידין ולית מאן דפליג ע"ז וכמ"ש: וממילא יפול בזה גם החשש השני מה דלא אמר קברתיו, דלא בעינן שיאמר קברתיו כ"א כשהעד אומר שמת שבזה צריך שיהוי והתבוננות אם כבר יצא נפשו או עוד נשמה באפו ורק מסבת התעלפות מונח כבול עץ, ולכן במקום מלחמה שמתיירא לעמוד שם חיישי' שמא לא התבונן יפה וכיון שראוהו מונח כבול עץ אומר בדדמי שמת, משא"כ בנ"ד שאינו אומר שמת כ"א שנתקרע לגזרים, שלא שייך בזה קברתיו אחרי שהעד גופא אומר שבעת מעשה עודנו היה חי ורק אפ"ה מעידין להתיר את אשתו מפני שאין סופו לחיות, וגם זולת זה מה בדדמי שייך בזה כשאומר שנתחתך לגזרים דכלום שיהוי והתבוננות נצרך לזה והלא דבר הנראה לעינים הוא, ודרך העברה בעלמא ג"כ אפשר לראות זה וא"כ מה בדדמי שייך בזה, ועוד דכבר בארתי לעיל בתשובה סי' ס"ח דבמקום שיש אומדנא שמת ונתבטל החזקת חי שלו דמה"ת מותרת לגמרי עד אחד מהימן כשנים ולא חיישי' לגבי' לבדדמי כמו דלא חיישי' בשנים ע"ש שבארתי בטו"ט וא"כ בנ"ד שאבד זכרו זה י"ב שנה ואילו היה קיים היה בא פשיטא שנתבטל חזקת חי ומהימן ע"א מדינא ול"ח לבדדמי, ולהכי גם בלא אמר קברתיו מהימן, ובר מן דין הא ידוע דעת הריב"ל שהובא בקי"ע סי' מ' ומ"ח דעד מפי עד והעד הראשון היה עכו"ם דלא בעינן קברתיו, ובתשובות האחרונים הוסיפו שגם אם הראשון היה ישראל נמי, א"כ הכא שהיה עד מפי עד לא בעי קברתיו: וגם זה אין לפקפק מה שלא הזכיר שם אביו ושם עירו דכבר כתב המהרשד"ם דהיכי שהזכיר שמו ושם משפחתו עדיף טפי משהזכיר שם אביו ושם עירו דשם אביו שכיחי טובא ע"ש, א"כ בנ"ד שהזכיר שם כנויו של משפחתו יעקב נארבער עדיף טפי, מכל הלין פשוט שאפשר להתירה ויוכל כ"ת להושיב ב"ד של שלשה ויתיר להאשה שיינדל אשת ר' יעקב נארבער לה תינסבא לכל גבר די תיצביין ותו לא מידי כי אין הענין סובל אריכות: והנני ידידו הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן עד ב"ה עש"ק כ"ח מנ"א תרפ"ז פינסק כבוד ידידי הרב וכו' מהו' דוד בערקאוויטש שליט"א אב"ד דאויז האראדאק ע"ד שאלתו בנוגע לעיגונא דאיתתא מ' שיינדל אשת ר' משה פרידמאן שזה יותר מט"ו שנה שנסע ממדינה זאת לארגנטינא ובמשך שתי שנים ראשונות קיבלה ידיעות ממנו ע"י תושב ארגנטיני ר' מאטע פארטנאי כי בעלה הוא חולה, ואח"כ במשך עשרת שני המלחמה שהיה שעת חירום בעולם, לא קבלה שום ידיעה, רק כמשלש שנים לפנים לאחר שנשקט הארץ כתבה עוד הפעם לר' מאטע פרטנאי, והשיב לה כי זה שנים עשרה שנה שמת בעלה, וכת"ר מסתפק בזה בהיות שר' מאטע פארטנאי אינו יודע לחתום בעצמו רק בנו כותב עבורו, והמכתב אינו מקוים לא בקיום עדים ולא בב"ד, ושאר ספיקות שלו אשר יבוארו בדברנו אם אפשר לסמוך על המכתב: הנה מראש לא בסתר אדבר, כי תמה אנכי על חיפוש היתרים, והלא חיים אנו בדור כזה שאדם עומד כאן ורואה ויודע מה שנעשה באספמיא, עומד כאן ושומע ומדבר עם אנשי ארגנטינא, מפיהם (ע"י התיליפון) ומפי כתבם ע"י בי דואר, וגם אכשר דרי, שגם בארגנטינא אפשר למצוא רבנים שובי"ם מופלגי תורה, וא"כ כאשר נפל ספק אצל כ"ת על המכתב אם זהו באמת חתימת ידו של מאטע פארטנאי יכול היה לפנות אליו במכתב שיקיים חתימתו ע"י הרב או ע"י עדים ידועים, וכן אם נפל ספק על תוכן המכתב אם נאמנו דברי פארטנאי, בהיות שלא היה בעצמו בשעת מיתתו של ה' פרידמאן, יכול היה לפנות להרב או לשלטון הקהלה שידרשו ויחקרו, מפי עדים או ע"י פנקס, אם מת שם איש כזה וכל היכי שאפשר לברורי לא סמכינן על שום היתר צדדי, דכל ההיתרים שהקילו בעגונה הכל הוא היכי שאי"א לברר ובכדי שלא תשאר בעיגונה סמכינן על היתר זה או אחר, אבל אם אפשר לברר למה לנו ליכנס לפרצות דחוקות ולכן אם זה ר' מאטע פארטנאי עודנו בחיים חיותו, אין טוב מזה שיכתוב כ"ת אליו שהוא יודיעו הפרטים מאיזה מקור יודע כי מת זה הבעל וגם יבקשו שיקיים כתיבת ידו ע"י הרב, ובאם גם מאטע זה אינו כבר, יכתוב להרב דשם שיחקור וידרוש מבנו של מאטא ומגבאי ח"ק, ותשובתם תהיה לפניכם לעינים, רק אם המצב הוא כזה שאי"א להוסיף בחקירות חדשות ובהכרח לסמוך על הידיעות שנתקבלו עד עתה, לא אמנע מלכתוב בזה דעתי לדינא: הנה לכאורה כיון דהמכתב שבא נכתב בכתב ישראל פשוט הדבר לסמוך ע"ז אפי' בלא קיום וכמ"ש הח"מ אה"ע סי' י"ז דבמקום עיגון כתב שנמצא כתוב בכתב ישראל ולא שכיחי כותבים שיודעין לכתוב בכתב ישראל שחזקה שישראל כתבו לא חיישי' לפסול רק תלינן ברוב ישראל הכשרים לעדות זו כמו דלא חיישי' בבת קול ע"ש, וכ"כ הב"ש שם סקכ"ט דכתב הבא ממרחקים בכתב ישראל מקילינן במקום עיגון אף שאינו מקוים ותלינן ברוב ישראל הכשרים לעדות ע"ז, ואמנם כי הדבר נפתח בגדולים וגם גדולי הראשונים מסכימים להתיר בעיגונא בלא קיום, ה"ה הרמב"ן, הרשב"א והמ"מ, ומי יבא להרהר אחריהם, אבל מפני שכמה ראשונים חולקים ע"ז וסוברים דאפי' בעגונא בעינן קיום, והן דעת היש מפרשים שהביא הרמב"ן ביבמות, וגם דעת המרדכי הארוך שהביא היש"ש פ"ג דיבמות סי' י"ג דמדייק שצריכים שיכירו שהוא כתבו של יוסף, והרשב"א ס"ל בדעת הרמב"ם דבעי קיום כמ"ש המ"מ בשמו סוף פי"ג מגירושין, וגם הטור אה"ע סי' י"ז כתב הואיל דהרי"ף והרא"ש הביאו מחלוקת הירושלמי בזה בשלהי יבמות אי סומכין על מה שנמצא כתוב בשטר שמת פלוני ולא הכריעו ש"מ דדעתם להחמיר, ואחרי שעמודי ההוראה הרי"ף ורמב"ם ורא"ש כולהו בחדא שיטה קיימי להחמיר, ודאי דכן נקטינן, ובשגם שעל דעות המתירין יש לי פקפוקים גדולים וכמו שאבאר, א) הן עיקר טעמם ויסודם הוא ממימרא דר"ל ריש גיטין דבר תורה עדים החתומין על השטר כמו שנחקרו