זקן אהרן חלק א קמד

וארנקי דלא חיישינן בהו לשאלה, אבל אכתי יקשה דניחוש לגניבה ואבידה וכמ"ש הח"מ וב"ש דלאו דוקא לשאלה אלא דהוה"ד לגניבה ואבידה נמי חיישי', וא"כ ניחוש שמא אחד מאנשי חיל אבד הפאס שלו ואותו הנהרג מצאו, ומ"ש כ"ת דהאחרונים השיגו על הח"מ בזה, גם אני ראיתי את השגתם, אבל לענ"ד הצדק עם הח"מ וכמ"ש בחבורי לב"מ דכ"ז, אלא באמת דלאו על הפאס סמכינן, אלא משום שאפשר שחביריו העידו או שהגיד בעצמו את שמו ואם הגיד בעצמו פשוט שמאמינים אותו על שמו כדתנן ביבמות קכ"ב אני פב"פ נשכני נחש והרי אני מת והלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו, וכ"כ בחת"ס סי' מ"ה בשם שו"ת רא"ם סי' ע"ו שנאמן על שמו, עכ"פ לא אראה בזה שום אומדנא והוכחה שנהרג, ואדרבה מלשון העדות "שנשאר על שדה מלחמה" מוכח יותר כי לא היה נפצע פצע אנוש, דאי בפצע אנוש היו רושמים שנהרג וכנ"ל: הן אמנם כ"ת נשען על שו"ת שו"מ מהדו"ת ח"א סי צ"ד שכתב כזה דכיון שלא לקחו אותו לביה"ח מסתמא החזיקו אותו בחזקת מת, אבל יסלח לי כ"ת אם אומר כי דמי בזה לההוא כו' דמביא נורא לקיני', חדא דעצם האומדנות שהיו בעובדא דשו"מ אין להם שום דמיון לנ"ד, עוד מהתם גופא מוכח כדברי דלנפצע כזה שמתייאשים מחייו כותבים שנהרג, דעובדא התם הכי הוה: יצא קלא דלא פסיק שנהרג זה במלחמה זה יותר מז' שנים ואיש אחד מק"ק בראד ראה שירו המורים בבטנו חץ ונפל לארץ מפרפר, אח"כ נתקבלה ידיעה מהגיניראל שאיש הזה נהרג ושוב הגיע מכתב כי נתקרע ע"י קאנאנען ונפצע קשה וביום ההוא הניח אותו הסאנאסור מושכב במצב שאין באפשר להבחין אם יש לו עוד סימני חיות או כבר מת כי הסאנא טור לא גילה בו סימני חיות, ובזה צירף השו"מ לסניף דכיון שלא לקחו אותו לביה"ח והניחוהו מושכב על הפלאס טער מסתמא החזיקו אותו בחזקת מת, הרי דשם אף שלא הוברר מיתתו בבירור, בכ"ז כתב הגיניראל שנהרג, הרי דכל היכי שמתייאשים מחייו אע"ג שעוד בו נשמתו, בכ"ז רושמים עליו כי כבר נהרג, ולא שנשאר מונח על שדה המלחמה, ובלא"ה מה דמיון זה לההוא דשו"מ שיצא קול שנהרג וגם עדים העידו שנפצע בבטנו ונפל לארץ מפרפר, וגם לא ראו בו סימני חיים, להך דנ"ד שאין מי שהגיד באיזה אבר הי' הפצע אם במקום שהנשמה תלויה בו או לא וכן מצב הפצע אם מסוכן או לא, קצש"ד לא אראה בעדות זה שום אומדנא המוכיחה על מיתתו או עכ"פ על סכנתו אם היה מסוכן: הן אמנם דלכאורה הי' אפשר למצוא היתר בנ"ד עפמ"ש בתה"ד סי' קל"ט דהיכי שאבד זכרו זה כמה שנים הוי כמים שאל"ס שרובן למיתה, ובמבי"ט סי' קל"ה כתב שזה שאבד זכרו עדיף מנטבע, ובשו"ת הלכות קטנות כתב נמי שאם נשתקע זכרו יצאה מאיסור תורה, ולפ"ז בנ"ד שאבד זכרו זה י"א שנה היה אפשר להתירה, ואע"ג שבמים שאל"ס לכתחלה לא תנשא, מ"מ כיון שכתב כ"ת דהעגונה היא צעירה לימים ומגזמת שאם לא יתירוה בב"ד תנשא בלא היתר, וא"כ שעת הדחק כזה כדיעבד דמי ומתירין לכתחלה, וכה"ג כבר כתב המ"ב ושבו"י ח"ג להקל לכתחלה כשיש לחוש פן תצא לתרבות רעה, ובשגם שאפשר לצרף נמי שיטת הר"א מווארדון המובא במרדכי יבמות, ועוד ראשונים שאם אבד זכרו יש להתיר לאשתו לכתחלה אם יש אומדנות המוכיחות שמת, ועיין במבי"ט שהאריך להחזיק שיטה זאת והביא שכ"כ הר"א ממיץ, אבל שוב חזרתי מזה, דכל טעמי היתר הללו לא שייך בנ"ד, היתר צירוף שיטת ר"א מווארדון לא שייך, דלא התיר כ"א בהצטרפות עוד אומדנות המוכיחות שמת וכמ"ש להדיא, ובנ"ד הא ליכא שום אומדנא אחרת שמת רק מה שנאבד זכרו לחוד, ובזה לחוד לא התיר גם הר"א מווארדון, והיתר דמ"ב ושבו"י דכיון דיש חשש שתצא לתרבות רעה הוי כדיעבד, נמי לא נהירא, חדא דעיקר דינם שיש להקל במקום דאיכא חשש שתצא לת"ר, יש לפקפק בזה הרבה, דהא מפורש איתא בתה"ד סי' קל"ח שאין להתיר מטעם שלא תבוא לידי תקלה, והביא ראיה ממ"ש האגודה בקדושין דע"ב דכי הוי ניחא נפשי' דרבי אמר הומניא איכא בבבל כו, בירתא דסטיא איכא בבבל היום סרו מאחרי המקום כו' שמתינהו ר' אחא בר"י ואשתמדו, אקרא דאגמא כו' היום יושב בחיקו של אברהם אבינו כו' היום נולד ר"י, ומכאן למד האגודה דמנדין למי שהוא חייב ואפי' אם יש לחוש שעי"ז יצא לתרבות רעה: וזה שהשמיענו רבי דר' אחא היה מנדה אותם אע"ג שהיה חשש שמא יוצא מדת וכמו שהי' האמת לבסוף דאשתמדו, דאלת"ה אינו מובן מה אתי רבי להשמיענו בידיעה זאת, ואע"ג שהט"ז יו"ד סי' של"ד דחה ראיה זאת, די"ל דרבי בא להראות שנבואתו בשארי הדברים שניבא באותה שעה דבהומניא איכא עמונים ובזה איכא ממזרים וכדומה, דזהו דברי נבואה ושאין לפקפק באמתתם, ומשו"ה גילה גם נבואה זאת להראות שנבואה בפיו, דהלא ידע מה שנעשה היום בבבל במקום רחוק מא"י כי שם ביתו של רבי ע"ש, ותמה אני על הט"ז דאי רק משום זה האם אין די במה שאמר אח"כ היום יושב בחיקו של אברהם, וגם מה שאמר עוד דהיום נולד ר"י, א"כ בשני הספורים הללו אשמעי' חידוש שצדיקים אחרים נולדו ולנחם את העם המתאבלים על מיתתו, מ"מ לאו ממילא שמעינן מזה דנבואה בפיו דאל"ה מנא ידע מה שנעשה היום בבבל ואכתי למה הוצרך הספור דהיום סרו, אע"כ לאשמעי' דין דתה"ד שאין להקל מחשש שמא יוצא תקלה, הן אמנם דיש מקום לדחות בעיקרו דברי הט"ז במ"ש דספור הזה היה ספור נבואי מדידע שהיום סרו, והא לפמ"ש רש"י דמשו"ה נקראת בירתא דסטיא על שם שסרו מאחרי המקום, ורבי הוא דפי' היאך סרו, א"כ ע"כ אי"א לגרוס היום סרו, דעד השתא למה נקראת בשם הזה, וכיון שכן דמקודם לכן סרו וזמן רב מכבר היה המעשה א"צ שום נבואה לזה, אלא די"ל דבאמת שפיר גרסי' היום, וקאי זה על סיום הדבר מה שאשתמדו ויצאו לתרבות רעה, ורק המעשה היה זה מכבר דאקפו פירי דכוורי בשבתא, ושגם בזה סרו מדרכי ד' ומשו"ה נקראת בירא דסטיא, אלא דהיום יצאו לגמרי לתרבות רעה ואשתמדו וכמ"ש הרש"ש ע"ש, ואמנם נהי דמזה אין הכרח לדחות דברי הט"ז אבל עכ"פ מראיה דלעיל יש הכרח לדחות דבריו, ופסק של האגודה שפיר קם וכמו שפסקו כן נמי האחרונים: ואע"ג דיש לדחות ולחלק דשאני התם בעובדא דתה"ד דרצה לדון אם יש להתיר איסור גמור שאין לו שום היתר גם בדיעבד, ואתה רוצה להקל ולהתירו מחשש שמא יבוא לידי תקלה, בזה כתב התה"ד שאין להתירו מחשש זה, משא"כ בנ"ד כיון דדומה למים שאל"ס אם כן בדיעבד לא תצא בלא"ה, אלא שבחשש שמא יוצא תקלה אנו רוצים להתיר לכתחלה, בזה אפשר שפיר לומר דחשש תקלה הוי שעת הדחק וכדיעבד דמי וכמ"ש המ"ב ושבו"י הנ"ל, אבל אכתי לא שייך זה בנ"ד שמגזמת להנשא בלא היתר ב"ד, דמאי גיזום הוא זה, הא אם תנשא מעצמה שפיר עבדה דכן הוא הדין במים שאל"ס דרק לכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא, וא"כ מה שייך הגיזום שמגזמת שתנשא איה"נ תנשא ותנשא, והא דהתירו המ"ב ושב"י היינו כשיש שש שמא תצא לתרבות רעה לזנות, אבל בנ"ד שמגזמת שתנשא בלא היתר מה גיזום הוא זה כיון דאם עבדה הכי כדין עבדה, ועוד דאפי' במגזמת שתצא לתרבות רעה נמי אי"א להתירה, דנראה שהמ"ב ושבו"י לא כתבו כן כ"א