זקן אהרן חלק א קלה

שאינו בתורת זה לא יוכל להיות עד, דהנה בגיטין (ד"ט) בד"ה חוץ מגיטי נשים כתב וז"ל דלאו בני כריתות נינהו הואיל ולא שייכי בתורת גיטין אבל על הדינים נצטוו בני נח וכו' עכ"ל, ואי לא אמרינן הכי אלא בגיטין א"כ למה הוצרך רש"י לבאר דמשו"ה כשרים בכל השטרות משום דעל הדינים באמת נצטוו, הא אפי' אי לא נצטוו ואינם בדיינים אפ"ה אין לפוסלם משום זה, אע"כ דאפי' בממון נמי בעינן שיהו שייכים בתורת אלו, ואלא דלפ"ז יוחזר הקושיא למה הוצרך רש"י לגבי גיטין להוסיף הטעם דוכתב ונתן, ותיפוק משום דליתנהו בתורת גיטין, ולכן נ"ל לתרץ דעת רש"י דמביא לדרשא זה גבי גיטין עפמ"ש התוס' שם בד' כ"ב שדוקא בעדות ושליחות הוא דפסלינן לכל מי שאינו שייך בדין גיטין אבל כתיבה דלאו לשם עדות ולאו לשם שליחות אין לפסול משום דלאו בני שליחות וכמו מילה, והנה מלשון המשנה גבי ערכאות דקתני אעפ"י שחותמיהן עכו"ם דייקו המפרשים דמשמע דאיירי נמי הייכי שחתמו ישראל אלא שהכתב הוא בערכאות, ומשו"ה הוכרח רש"י להביא הטעם דוכתב ונתן, דמטעם דלאו בני כריתות אין לפסול בכתיבה אלא דפסולייהו הוא משום קרא דוכתב ונתן, אבל בעדות ושליחות איה"נ דכל מי שאינו בדין זה אינו יכול להיות עד אפי' בלא קרא דוכתב ואפי' בשטרי ממון נמי וכהקצוה"ח: ושוב ראיתי בתורי"ד גיטין שם שמפרש נמי לסוגיא דהתם בכתבו ישראל וז"ל ירד ר"ש לשיטתו של ר' אלעזר דאמר ע"מ כרתי, פי' ר' אלעזר אינו חושש לעדי החתימה דהאי דכתיב וכתב לה על כתיבת הגט מיירי ולא על חתימה ולא בעי אלא עדים שימסרנו בפניהם כו' ור"ש נמי מכשר בהכי שימסרנו לה בעדות ישראל וקשה לי דר' אלעזר מפרש האי וכתב ונתן על כתיבת הגט והכא אע"פ שחותמיהן עכו"ם קתני שמסרו לה בפני ישראל היכי מכשר ר"ש בגיטין שנכתבו בערכאות והכתיב וכתב ונתן וכל שאינו בנתינה אינו בכתיבה וי"ל דלא מכשר ר"ש אלא בחותמים עכו"ם אבל כתיבת הגט ע"י ישראל נכתב ופליג את"ק דפסל חותמיהן עכו"ם דסבר כר"מ דע"ח כרתי ולא סגי בע"מ ואתי ר"ש לאכשורי חותמיהן עכו"ם אבל כתיבת הגט ע"י ישראל וכו' עכ"ל, ונהי דעיקר קושיתו כבר מתורץ במ"ש לעיל להוכיח דדוקא לר"מ הוא דדרשינן מקרא דוכתב ונתן דמי שישנו בנתינה וכו' אבל לר' אלעזר יתפרש הקרא כפשטי' ולא דרשינן כלל להך דרשא, ולכן ממילא לדידי' ואפי' בכתב עכו"ם נמי יש להכשיר, דמטעם דלא שייכי בתורת גיטין אין לפסול בכתיבה שאינה לא לשם עדות ולא לשם שליחות, ומכח דרשא דוכתב נמי לא דרשינן לדידי', אבל עכ"פ בפי' הסוגיא יהיה מדבריו ראיה לדברנו לפרשה דמיירי בכתבה ישראל, וא"כ מ"ט דת"ק דפוסלה והוצרך רש"י לפרשה מטעם דוכתב ונתן, דעכ"פ לר"מ הוי ודאי דרשא טובה לפסול משום זה אבל בחתימה א"צ לטעם זה, דבכ"מ ואפי' בדיני ממון נמי מי שאינו בתורת זה אינו יכול להיות עד: והנה ראיתי בתשובת הגאון מים חיים רפאפורט (אורח חיים סימן ז') שהביא דעת התוס' דב"ב ודקדושין דבעכו"ם לא מהני שטר והאריך להוכיח שהתוס' לא כתבו כן אלא אליבא דמקשה בקדושין דמקשה אשכחן עבד עברי הנמכר לעכו"ם דכל קנינו בכסף אבל אליבא דאמת יודו גם תוס' דשטר מהני בעכו"ם כדמסקי התוס' בקדושין (ד"ג ע"א) בד"ה ה"נ שטר, דהא הראיות שמביאים התוס' לענין שטר שייכי גם בחליפין ולכן כמו דחליפין מהני ה"נ שטר ע"ש, ולמ"ש מוכח מסוגיא דגיטין דגם אליבא דאמת הוי דעת התוס' דלא מהני שטר בעכו"ם דאל"ה מאי פריך הש"ס התם שטר חספא בעלמא הוא המרדכי דמה"ת כשר עכו"ם לעדות למה לא יועיל עדותן במתנה, אע"כ כתי' הקצוה"ח דהם יסברו כשי' התוס' דעכו"ם לא קני בשטר וכיון דליתנהו בתורת שטר אינם יכולים להיות עדות, אבל אי נימא דאיתנהו בתורת שטר למה לא יועיל עדותן, ובלא"ה נמי אין נראה לומר דהתוס' רק לס"ד דמקשה כתבי כן, דא"כ אין מקום לכל דבריהם שם דהקשו על פרש"י דפי' הואיל וכל קנינו בכסף משום דלא כתיב בו משיכה כישראל דכתיב בו או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד דהיינו משיכה, והקשו עליו דלפ"ז יהיה סתמא דש"ס כריש לקיש, דלר' יוחנן (ב"מ מ"ז) דסובר ד"ת מעות קונה דרש"י בפ"ב דבכורות מיד עמיתך בכסף הא נכרי במשיכה וקי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל ומחמת זה תי' דהאי כל קנינו בכסף לאפוקי שטר אתא דשטר אין קונה בעכו"ם: ואכן לעיל בתשובה סי' נ"ז העליתי ליישב שיטת רש"י דהנה הרי"ף בב"מ כתב בטעם הדבר דר"י סובר ד"ת מעות קונה ומנ"ל זה, וכתב דילפי' מק"ו אם גופו קונה ממונו לכ"ש, א"כ לפ"ז באמת למסקנא דמסיק התם דע"ע נקנה בכסף שפיר נוכל לילף מק"ו, אבל בס"ד דלא ידעי' אכתי הא גופא דע"ע נקנה בכסף, וכל זמן דלא ידעינן אכתי הא גופא דע"ע נקנה בכסף גם ר"י מודה דד"ת משיכה קונה, דפשטא דקרא הכי מוכח טפי או קנה מיד עמיתך, דקנין משיכה הוא בישראל, ורק משום הק"ו דגופו מפקינן פשטא דקרא וסובר דד"ת כסף קונה, אבל כל זמן שלא ידעי' דגופו נקנה גם ר' יוחנן מודה דקנין ישראל הוא במשיכה, וממילא דנכרי הוא בכסף ושפיר קאמר התם הש"ס בס"ד דכל קנינו בכסף, ואפי' אי נפרש כשי' רש"י בב"מ דמשו"ה סובר ר' יוחנן דד"ת מעות קונה משום דילפי' מהקדש מקרא דונתן הכסף וקם לו, דלא תירוצי הנ"ל ויוחזר לכאורה הקושיא לדוכתא אכן באמת לבד דלא קשה אלא אדרבה יהי' עוד הכרח לדברנו לומר דבס"ד נפרש ההיפך דלנכרי הוי בכסף אפי' לר' יוחנן דהנה פרש"י כבר דחה בשמ"ק לב"מ דלא ילפי' הדיוט מהקדש, וא"כ יש להבין מפני מה בחר באמת רש"י לפרש כן ולא כפי' הרי"ף דנילף מק"ו, וצ"ל משום דהק"ו פריכא די"ל נמכר לנכרי יוכיח דגופו ודאי נקנה בכסף דכתיב מכסף מקנתו ואפ"ה ממונו במשיכה, וא"כ א"ש דבשלמא למסקנא דבין בישראל ובין בעכו"ם נקנה עבד עברי בכסף וא"כ גבי שניהם יש הק"ו, ס"ל לרש"י דלא דיינינן כלל הק"ו לא בעכו"ם ולא בישראל דעל כל אחד אפשר לומר חבירו יוכיח, וא"כ מנ"ל דבכסף, והוכרח לפרש דילפי' מהקדש, אבל בס"ד דלא ידעי' אכתי דנמכר לישראל נקנה בכסף, וא"כ גבי עכו"ם כתיב מפורש דקונה את גופו בכסף ובישראל לא כתיב וא"כ גבי עכו"ם יש ק"ו ובישראל ליכא, ודאי דכו"ע סוברים דעכו"ם קונה מטלטלים בכסף משום דלגבי' יש ק"ו ומה קונה את גופו של עבד בכסף ממונו לכ"ש ולא נוכל לומר ישראל יוכיח דלא ידעינן אכתי דנמכר לישראל נקנה בכסף, וא"כ בס"ד מוכרחים לומר שגם ר"י סובר דעכו"ם בכסף, דדוקא למסקנא דבשניהם יש ק"ו לא דיינינן להק"ו כלל וכשלא נדע על מי להטיל קנין כסף אם על ישראל או על נכרי, בחר יותר על ישראל משום דעכ"פ יש ראיה מהקדש. אבל בס"ד דבעכו"ם יש ק"ו ודאי דכו"ע סברי דקנין כסף שדינן על הנכרי וז"ב, הרי דלפ"ז בע"כ לומר דקושית התוס' ותירוצם יהיה רק למסקנא, דאי לס"ד אין מקום כלל לקושיתם, וממילא שגם תירוצם הוי למסקנא ואפ"ה כתבו דשטר אין קונה מכלל דסברי לפי האמת כן, והרי יישבנו שיטת המרדכי מכל הקושיות, ולשיטה זאת שפיר עכו"ם כשרים לעדות מה"ת, ולכן כשמעידים זה שלא בפני