זקן אהרן חלק א קכט

כיון דרוב מאחרים, ולא נשאר אלא ספק אחד מישראל או מנכרי, ובספק אחד אין להכשיר, ואמנם אפ"ה נראה להכשיר כיון דרוב אנשי המדינה ורוב אנשי העיר במדינתכם נכרים הם וא"כ איכא כאן רוב העיר ורוב סיעה נכרים ובתרי רובי מכשרינן אפי' לכהונה כמבואר בש"ס (כתובות ט"ו) ולא בעינן תו למעלת הס"ס אלא ההיתר יהיה מטעם תרי רובי: אלא דאכתי יש לפקפק טובא בהיתר זה, דאכתי ניחוש שמא אזלא היא לגבי בועל והוי קבוע דכמע"מ דמי וכדאמרי' בכתובות שם ל"צ דקא אזלא איהי לגביה, ואע"ג שהטור כתב דמסתמא אין לחוש לשמא הלכה היא לגבי' דמסתמא הבועל הולך אצלה, י"ל דהיינו דוקא בפנויה אבל באשת איש דבעלה משמרתו י"ל דמסתמא הלכה היא לגבי בועל, ועכ"פ ספיקא ודאי דהוה בכה"ג וא"כ למה לא נחוש מספיקא, ולכאורה היה מקום ליישב כמ"ש בהפלאה שם דגם בהלכה האשה אצלו לא אמרינן קבוע בכה"ג דעתה כבר פירשה האשה משם וכן הולד, דהא בנמצא הלך אחר הרוב אע"ג דידענו בודאי שהיה במקום הקביעות אפ"ה עתה שנמצא פריש ונולד הספק לפנינו אמרי' דמרובא פריש, וה"נ נימא בולדות הללו כיון דהספק בא לפנינו כשפירש כבר נימא דמרובא פריש ע"ש, אכן עיקר דברי ההפלאה נפלאו ממני דבפרישה דאשה ודאי שאין מועיל לנו דהא הטעם דפריש מותר משום דמרובא פריש והכא לא על האשה אנו דנין כ"א על הבועל, ומה יוכל להועיל פרישה דאשה להחזיק את הבועל שהוא מרוב הכשרין, אלא דאפי' כשאנו רואין כעת שכל אנשי העיר פירשו ממקומן וא"כ גם הבועל פירש, נמי לא יוכל להועיל כעת, דבהלוכו אינו אוסר כ"א בביאתו ועלינו לדעת אם בשעת ביאתו היה פורש ממקומו, דעיקר הספק הוא על הביאה, ולא דמי לחתיכה שפירשה כמובן וז"פ, ואחר כותבי זה ראיתי בס' ש"ש שמעתתא ד' פי"ח הביא בשם מוהרי"ט להדיא כדברי, דבמ"ש מוהרי"ן לב בח"א שבאנוסים הקבועין מכמה דורות היה ראוי להקל משום דלפעמים אחד בעיר או אחד מאלף נושאין נשים כותיות והו"ל קבוע וכמע"מ כו', וכתב עלה המוהרי"ט וז"ל נמצא לפ"ז הואיל ואנו מסופקים באמו של יבם זה או באם אמו ואם אביו ומטעמא דקבוע מחזקינן לי' בחזקת הבא מן הזרה שאע"פ שהיה בא ופירש לכאן ממקומות הללו לא מפני כן הוכשר שנאמר כל דפריש מרובא פירש מאחר שיש בו ספק בעיקר לידתו שנולד באיסור מחמת אמו הקבועה הרי הולד ספק ובכ"מ שילך ספיקו עמו הא למה זה דומה לשתוקי דאמרי' רוב כשרים אצלה ומשום דקבוע איסורו בלידתו דלמא אזלא איהי לגבייהו נאסר כדאמרי' פ' עשרה יוחסין ואם היה כאן עשרה מהם מסברא רובן כשרים דרוב כשרים אצל אמותיהן ופשיטא דמשום דנייד חד מינייהו והלך לעיר אחרת לא הוכשר דספיקא קביעא בו בכל מקום שילך עכ"ל, הרי מבואר דעתו שלא רק האשה אלא אפי' הולד נמי חשוב קבוע משום דנולד בקביעות וכל מקום שהולך ספיקו עמו והוא כדברנו: והנה בנו"ב (חאה"ע סי' ז') פשיטא לי' שהתינוק מצד עצמו ודאי הו"ל דין פירש דדומה זה לבשר הנמצא בשוק אע"ג דמתחלה היה במקום הקבוע מ"מ עתה יש לו דין פירש, אלא שהעלה לחלק בין ולד כשהוא אצל אמו לולד הנמצא בשוק דכשהוא אצל אמו ויש לנו לדון על האם עצמה ממי נתעברה שהיא בודאי יש לה דין קבוע אפי' ברוב כשרים דחיישי' שמא אזלא היא לגבי' ומתוך שאוסרין את האם אוסרין גם את הולד, אבל בתינוק הנמצא בשוק ואין אנו יודעין אמו מי היא, או כשמתה האם שאין לנו עסק לדון על האם כלל רק אנו דנין על הולד זה שנמצא ואם יש שם רוב כשרים ומיעוט פסולים אפי' נימא דאזלא היא לגבי' והוי קבוע, מ"מ תינוק זה שנמצא הו"ל פירש כו' ע"ש, ולפ"ז בנ"ד נמי דעל האם אין אנו דנין כלל, דהיא ודאי אסורה לבעלה כיון שאשת איש וכו"ע אסורים לגבה, ורק על הולד אנו דנין וא"כ הו"ל פירש, אכן גם דבריו תמוהים דאם אינו סובר לסברת מוהרי"ט הנ"ל אלא סובר שאפי' בכה"ג שייך נמי כל דפריש מרובא פרוש, והיינו כסברת ההפלאה הנ"ל א"כ מה פשיטא לו לאסור האשה, הא על האשה גופא נוכל לומר דמרובא פריש כיון דהשתא היא ניידה וכמ"ש ההפלאה להדיא גם על האשה עצמה להתיר, ואי פשיטא לי' להנו"ב דלאשה יש לאסור משום דאיהי דמיא ללוקח שלקח במקום הקבוע דאע"ג שהלוקח שכח עתה אפ"ה אסור דהוי כנולד הספק במקום הקביעות, וה"נ דכיון שהאשה זאת פקחת וראוי שתדע למי נבעלה והיא שותקת ואומרת איני יודעת, אנו דנין על שעת הביאה דהו"ל קבוע וכתי' ההפלאה שם, א"כ למה צריך לחלק בין תינוק שהוא עם אמו לתינוק הנמצא, משום דיש נ"מ היכי דאנו דנין לאסור האם צריכין לאסור גם הולד, דעל טעם זה כבר השיג עליו בס' בית מאיר שאין זה סברא לחלק מן התורה בזה, הא בלא"ה א"ש החילוק בין תינוק הנמצא לשהוא עם אמו, דהא דין דקבוע בלקח שהוא אסור היינו דוקא כשהוא ביד הלוקח והלוקח לפני אבל אם נפל מן הלוקח מותר למוצאה כיון דביד המוצא נולד הספק בדפירש, וממילא נמי כשהאשה לפנינו אסור גם הולד אבל כשאינה לפנינו מותר בפירש וכמ"ש בש"ש שם מטעם זה ע"ש, ואכן בעיקר מסתבר כמו שכתבתי דלא על האם ולא על הולד שייך דין פירש ובשגם שיש לי תנא דמסייע והוא המוהרי"ט, ובלא"ה נמי רבים מן האחרונים דחו לדברי הנו"ב וכמ"ש בפ"ת אה"ע סי' ד' אות מ"א ע"ש: ואמנם אפ"ה נ"ל דיש לסמוך על ההיתר שכתבתי מטעם תרי רובא ואין לחוש לשמא אזלא איהי לגבי' דלגרסא שלפנינו בכתובות דט"ו ל"צ דקא אזלא איהי לגבי' משמע דדוקא בדידעינן ודאי שאזלא לגבי' הוי זה קבוע אבל מספק אין לחוש לזה דתיהוי קבוע מספק, ואע"ג די"ל דהיינו דוקא בפנויה אין לחוש לשמא אזלא איהי לגבי' ומטעם דמסתמא הלך הבועל אצלה אבל באשת איש דבעלה משמרתה יש לחוש דאזלא איהי לגבי' מ"מ אכתי אינו אלא ספק קבוע, וא"כ איכא ס"ס ספק שמא אזל הוא לגבה ושמא לכשר נבעלה, אלא דלגרסת התוס' שם דלמא אזלא איהי לגבי' משמע להדיא דאפי' בספק קבוע נמי אסור ובע"כ צ"ל דטעמם משום דהס"ס לא הוי ס"ס מעליא דהוי כמו שם אונס חד דהא שני הספיקות הוי לכשר או לפסול נבעלה וכספק אחד נחשב, ועיין בפמ"ג (יו"ד סי' ק"י) נסתפק אם בקבוע מהני ס"ס כגון ט' חנויות מוכרות בשר שחיטה ואחת בשר טרפה אי מהני ס"ס להתיר ע"ש, ולכאורה תמוה למה לא הביא מן התוס' זה דלא מהני, ולמ"ש ניחא דמתוס' אין ראיה משום דס"ס דהתם לא הוי ס"ס מעליא דהוי כשם אונס חד, משא"כ בההיא דפמ"ג הוי ס"ס מעליא, ואמנם נראה עיקר כגרסא שלנו דגם בספק שמא אזלא לגבי' הוי חשוב ס"ס דכ"כ להדיא הרשב"א בקדושין דבספק היינו בספק שמא אזלא איהי לגבי' יש להתיר מכח ס"ס, ונראה בטעמו דכיון דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו הוא דוקא כשודאי קבוע שאין כאן כ"א ספק אחד אבל בספק יש להתיר אפי' ע"י ס"ס כזה דהוי כשם אונס חד, ובזה יש לתרץ שיטת הב"י מהשגת הב"ח (יו"ד סי' ק"י) דעל מ"ש הטור שם בשם הרשב"א דלא אסרו הקבוע כ"א כשהוא בפני עצמו אבל נתערבה באחרות ואינה ניכרת בטילה ברוב משום ס"ס, כתב הב"י דאפי' בקבוע ממש נמי הדין כן, והב"ח הרבה להשיג ע"ז וכתב שגגה יצא מהב"י בזה, דאיך אפשר לומר דהרשב"א יתיר ס"ס אפילו