זקן אהרן חלק א קכח

ונ"ל דמסוגיא זאת יהיה מקור לשיטת הרמב"ם דמפרש דסוגיא דסוטה מיירי לענין כהונה, היינו משום דאל"ה אלא בבת ישראל ולענין חשש ממזרות, יקשה על שמואל שאוסר, נהי דלא ס"ל רוב בעילות אחר הבעל לדבר מוחלט ודאי ואינו אלא ספק, אכתי לישתרי משום ס"ס וכמ"ש, אע"כ דלכהונה מיירי וס"ל דלכהונה פסול אפילו בנכרי ועבד: והנה בדין זה בנכרי ועבד הבא על בת ישראל אם הולד כשר לכהונה מצינו בזה מחלוקת עצומה בראשונים, הרא"ש פ"ד דיבמות העלה דלכהונה פסול ודאי, הביא דברי הרי"ף שמספקא לי' בזה והשיג עליו וכתב שאינו רואה מקום שיפול בו ספק דהא קאמר הש"ס התם דכולהו אמוראי דמכשרי סברי דלכהונה פסול וכ"פ הטו"מ אה"ע שם אכן הרי"ף כתב וז"ל ואנן מספקא לן אי הוי פגום או לא מדחזינן לגמ' בתר שקלא וטריא פסק והלכתא נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולא מסיימי הולד פגום עכ"ל, ועיין בחדושי הרשב"א ביבמות שם בשם הרמב"ן העלה נמי בספק אלא שלדבריו הספק אינו אלא בבן אבל בנקבה ודאי דפסולה לכהונה, ומדברי המ"מ (פט"ו מהא"ב) משמע דהספק הוי נמי בנקבה, שעל מ"ש הרמב"ם כותי ועבד כו' הולד כשר כתב וז"ל ויש מי שכתב שאם ילדה בת שתהא פסולה לכהונה והרמב"ן ז"ל העלה הדבר בספק עכ"ל, ומש"ס דסוטה הנ"ל הלא מוכח דלכהונה פסולה לכו"ע דאי גם לכהונה כשירה א"כ מ"ט דשמואל שאומר דלא ישא בת דומה והא אפי' לטעמי' דלא ס"ל רוב בעילות תולים בבעל אכתי תשתרי מטעם ס"ס וכמ"ש ספק מבעל וספק מנכרי דנמי כשר, א"ו דלכהונה פסולה ובסוגיא התם מיירי לכהונה ומשו"ה אסור, הרי דשמואל בע"כ שסובר דלכהונה אסורה ואפי' ר' יוחנן שחולק ומתיר לישא בת דומה היינו דוקא מטעם דס"ל רוב בעילות תולים בבעל וסמכינן על רוב זה דודאי מבעל אבל אי לא"ה היה אוסר גם הוא ולא היה מתיר מטעם ס"ס דשמא מנכרי, משום דאפי' מנכרי נמי אסורה דאלת"ה מה צורך לרוב בעילות בבעל: ושוב ראיתי דיש קצת לדחות ראיה זאת, דבירושלמי יבמות (פ"ד הט"ו) איתא חד בר נש שהולידה אמו אותו מנכרי בא לפני רב לשאול אם הוא כשר א"ל כשר א"ל רב חמא בר גוריא שיברח מהר עד דלא יבוא שמואל ויפסליני' דסבר שמואל עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ע"ש, הרי דס"ל לשמואל דהולד ממזר ואפי' בקהל ישראל אסור, ומשו"ה אי"א לצרף לס"ס שמא מנכרי דאפי' מנכרי נמי ממזר הוא אבל למאן דמכשר וסובר דהולד כשר איה"נ דאפי' לכהונה נמי כשר, ואלא דבש"ס דילן יבמות שם קאמר נמי לשמואל הולד כשר לקהל ישראל ע"ש, ולפ"ז מוכח שפיר מסוגיא דסוטה דלכהונה מיהא פסול וכמ"ש, ושמא י"ל דהנהו רבוותא שהבאתי דפליגי למאן דמכשר לקהל ישראל ולד הבא מנכרי אי כשר נמי לכהונה, חולקים בפלוגתת הבבלי והירושלמי, דמאן דמתיר אפי' לכהונה סובר כירושלמי דלשמואל ולד נכרי הבא על בת ישראל הולד ממזר ושמא היה לפניהם הגרסא גם בבבלי כן, דלפ"ז מהא דאסר שמואל בסוטה לישא בת דומה אין ראיה דלכהונה אסר כיון דאפי' לקהל ישראל נמי אסור, אבל מאן דסובר נכרי הבא על בת ישראל הולד כשר אין חילוק בין כהונה לקהל ישראל ואפי' לכהונה נמי שרי, והא דאוסר שמואל לישא בת דומה היינו משום דלטעמי' אוסר אפי' לישראל אכן הרא"ש וסייעתו דסוברים דלכהונה אסור היה לפניהם הגרסא ביבמות כמו שהוא לפנינו דלקהל ישראל גם שמואל מתיר וממילא דבע"כ הא דאוסר לישא בת דומה הוי משום דמחלקי' בין ישראל לכהונה ולכהונה אסור לכו"ע: וכל זה הוא בנוגע לישוב הסוגיא אבל אנן לדידן הוי זה ס"ס מעליא, ספק מבעל ואת"ל מאחר שמא מנכרי ועבד, ואע"ג דהרא"ש סובר דגם בנכרי ועבד הבא על אשת איש פגום הולד לכהונה, אפ"ה אכתי שמא הלכה כרמב"ם ורש"ל דכשר גם לכהונה, או שעכ"פ הלכה כרי"ף ורמב"ן דהוי ספק אם כשר לכהונה נמי ואכתי הוה ס"ס, ובהצטרף לזה שיטת המהרשד"ם סי' רל"ה דכהן בזה"ז מותר לישא שבויה כיון שאינם כהנים ודאים שאין להם כתב היחס והוי ס"ס, ספק שמא אינו כהן ואת"ל כהן שמא לא נטמאה, וא"כ איכא כאן ג' ספיקות ספק אינו כהן ואת"ל כהן שמא הלכה כרי"ף ורמב"ם דנכרי הבא על בת ישראל הולד כשר, או ספק גם לכהונה, ואת"ל הלכה כרא"ש דלכהונה אסור שמא מבעל בא הולד: ועוד נ"ל מטעם אחר דבנ"ד אין בבנותיהם חשש אפילו לכהונה אפי' לשמואל דסובר דלא ישא בת דומה, דהא סוגיא ערוכה (גיטין דפ"ט) יצא עליה שם מזנה אין חוששין, ופרש"י לפוסלה לכהן דפריצותא בעלמא חזו בה וכ"פ באה"ע (סי' ד' סעיף ט"ו), הרי שאפי' ביצא קול שזינתה ממש תלינן נמי בפריצותא בעלמא, כ"ש בנ"ד שגם מתחלה לא יצא קול מזנה ומעיקרו לא יצא הקול כ"א על פריצות וגם הקול לא הוחזק בב"ד, שאין חוששין, ואפילו למ"ש הב"ח באה"ע שם דבאשת איש לא תלינן הקול בפריצות דעלמא דאין דרך להוציא קול על אשת איש, וההיא דגיטין מיירי בפנויה ע"ש שמיישב בזה הסתירה מסוגיא דגיטין דאין חוששין לההיא דסוטה דלא ישא בת דומה והכא באשת איש עסקינן בנ"ד, י"ל דהיינו דוקא כשהקול יצא על זנות ממש וכההיא דגיטין דיצא קול מזנה אלא שאנן מעצמנו רוצים לפרש ולתלות דמשום דחזו בה פריצותא הוציאו קול שזינתה, בזה הוא שאומר הב"ח דדוקא בפנויה אין מדקדקין לגזם ולומר שזינתה ממש אע"ג דלא חזו בה כ"א פריצותא בעלמא, משא"כ באשת איש אין דרך לגזם ולהגדיל מעשה התועבה ואם הוציאו קול שזינתה מכלל דראו בה שזנתה ודאי, אבל בנ"ד שהקול לא יצא מתחלה על זנות ממש אלא על פריצותא בעלמא, ודאי שגם באשת איש אין חוששין לזה ואפי' לשמואל, דמשום קול פריצותא בעלמא שגם לא הוחזק בב"ד אין לפסול, ולא דמי לההיא דדומה דהתם עדיף עוד מיצא קול זנות אלא שגם ראו בה דברים מכוערים כההיא דרוכל יוצא וחוגרת בסינר ספ"ב דיבמות וכמ"ש החת"ס (אה"ע סי' ת') ע"ש, בההיא דוקא הוא דאוסר שמואל לא כן בנ"ד שהקול גופא לא הוחזק בב"ד וגם לא יצא אלא על פריצות בעלמא, גם שמואל מודה דאין חוששין אם לא כשהיא פרוצה ביותר וזונה מופקרת לכל היא דאז חוששין לבנים חשש ממזרות כמ"ש המחבר אה"ע שם ולרוב הפוסקים גם בפרוצה ביותר אין חשש ממזרות וכמ"ש הב"ש שם ס"ק כ"ו בשם בה"ג: וגדולה מזה נלענ"ד דבנ"ד אפי' פרוצה ביותר אין חוששין לבנים משום חשש ממזרות דהא הטעם דבפרוצה ביותר פסק המחבר דחוששין, היינו משום דבדידה אין אומרים רוב בעילות מבעל, ולמ"ש לעיל דגם מאן דלא ס"ל רוב בעילות בבעל היינו דרוב לא הוי אלא שזהו ספק השקול, ולפ"ז י"ל דגם בפרוצה ביותר, לא הוי רובא בבעל אבל ספק השקול מיהא הוי, וממילא דבנ"ד יהא הולד מותר בקהל מטעם ס"ס, ספק שמא מן האב ואת"ל מאחר שמא מנכרי דהולד כשר, ואפי' למ"ש הב"ש (סי' ד' אות נ"ב) דלא חיישינן לנכרי והטעם דמחמת שינוי הדתות אינם מקורבים כ"כ ע"ש, י"ל דהיינו דוקא בישראלית כזאת שרק בעריות היא פרוצה אבל בשארי פרטים מתנהגת כישראלית ומתרחקת מן הנכרים, לא כן נשי הריפורמים אשר זה דרכם כסל למו להתרחק מן הישראלים ולהיפך להתקרב ולהתערב בין הגוים, פשוט דחיישי' לנכרי, אלא שוב ראיתי דאפשר לדחות זה דהא רש"י (סוטה דכ"ז) פי' דפרוצה ביותר ורוב בעילותיה מאחרים, וא"כ ספק דשמא מבעל אין כאן כלל