זקן אהרן חלק א קכז

בקבוע דכמע"מ אסורה, וברוב גזרינן אטו קבוע, ואם כי לכאורה אפשר להוכיח מהש"ס דאפי' בנאנסה נמי הפסידה חזקת כשרות, דאלת"ה א"כ מה פריך הש"ס בכתובות די"ד אי כר' יהושע אפי' ברוב כשרים נמי פסול, הא התם בנאנסה מיירי ולא הפסידה חזקתה שבכה"ג גם ר' יהושע מודה, אבל באמת נ"ל דבעיקר הסברא גם ש"ס דילן מודה דבנאנסה לא הפסידה חזקת כשרותה, אלא דסובר דבנאנסה יש לה חסרון אחר דאמרי' מסתמא שהמאנס הוא מן הפסולין דאדם כשר לא יאנס בת ישראל, ויותר קרוב שאחד מן הפסולים מלומר שהמאנס הוא כשר, ובשלמא אי רוב הכשרים הוי רוב גמור לא היה בכח סברא זאת לבטל את הרוב, אבל כיון דבלא"ה לא סמכי' על הרוב מטעם גזירה אטו קבוע והוי פלגא ופלגא וזה יש בכח אומדנא הזאת להכריע ולומר דיותר קרוב שהמאנס הוא מן הפסולין דמסתמא כשר לא יאנס והוי כמו רוב פסולים, ולהכי לא מהני החזקה משום דנגד חזקה דכשרות יש חזקה דפסול הוא, ונמצא לפ"ז דהש"ס יאחוז בשני החומרות, בלא נאנסה דאז הוי ספק השקול, ליכא חז"כ ובנאנסה דאית לה חז"כ לא מהני החזקה כיון דהוי כרוב לאיסורא ועמ"ש בחבורנו שם באריכות, וכיון שהוכחנו דאשה מזנה יצתה מחזקת כשרות לק"מ תו קושית הגאון מוהרצ"ח מאם על אם, דבסוטה דמיירי באשה דומה וחשודה שזנתה ברצון משו"ה קאמר דאין לה תו חזקת כשרות, ובכתובות דאיהו אית לה חזקת כשרות י"ל דמיירי בנאנסה ומשו"ה שפיר אית לה חזקת כשרות דהא התם אנו דנין רק אם נתחללה בביאתו לענין פסול כהונה שפיר י"ל דמיירי בנאנסה: אלא דאכתי תשאר הקושיא מבת על בת, ולכן נ"ל באופן אחר שבזה יתורצו שני הקושיות כאחת, דלמ"ש דעיקר הטעם דר' יוחנן דמותר לישא בת דומה הוי משום דרוב בעילות תולים בבעל א"כ יש להבין למה הוצרך הש"ס התם להוסיף עוד טעם משום דבתה אית לה חזקת כשרות והא בלא טעם זה נמי מותרת, וכן לגבי האם שסובר דאסורה קאמר התם הטעם משום דאין לה חז"כ, תמוה טובא, הא אין אנו דנין לגבי האם לענין יוחסין אם מותרת לכהונה מחשש זונה וכן אין אנו דנין אם מותרת לבעלה הראשון שזינתה תחתיו, אלא דדנין התם על אשה כזאת שדיימא מעלמא לזנות תחת בעלה אם רשאי אדם אחר מן השוק לישא אותה, שבזה סובר ר' יוחנן דאין רשאי שום אדם לקחתה, וא"כ איך שייך לומר דמשו"ה אינו רשאי שום אדם לישא אותה משום דאין לה חזקת כשרות, מה טעם הוא זה, הא אפי' אי ידעינן ודאי שזינתה תחת בעלה וגם ודאי של פסול נבעלה, אטו אין רשאי עוד שום אדם אחר לקחתה, תינח לכהן אסורה מטעם זונה, ולבעלה הראשון אסורה משום שמעלה בו מעל, אבל לישראל אחר למה לא, ולכן נראה דהתם בסוטה לא קאמר הטעם על הכשר דבת ופסול דאם, דזה ודאי שאין שום חשש פסול לא באם ולא בבת, באם פשיטא דכשירה לכל ישראל אפי' ודאי זינתה תחת בעלה הראשון, והבת נמי כשירה מטעם דרוב בעילות תולין בבעל ואין בה לא חשש ממזרת ולא פסול אחר, אלא דהתם ר' יוחנן עצה קמ"ל מי שבא לישא אשה ויש לו אחת משתי אלה, דומה ובת דומה, שיבחור בבת דומה ולא בדומה, דדומה עצמה אין לה חזקת כשרות, כלומר שהרי חזינן שאיתרע חזקת נאמנותה וכבר זינתה והכשילה לבעל הראשון, ולכן לכתחלה יש לחוש שמא תכשיל גם לבעלה השני לזנות תחתיו, אבל בת דומה אית לה חזקת כשרות ולא אתיליד בנאמנותה שום ריעותא ולכן אין חשש שמא תכשיל את בעלה, וכן פרש"י להדיא בסוטה שם בד"ה וזו אין עומדת בחזקת כשרות שמזנה תחתיו ונאסרת עליו והוא אינו רואה ואינו מגרשה ובא עליה באיסור ע"כ: וכן בד"ה דתני רב תחליפא כתב וז"ל הלכך בת דומה כיון שכשירה היא טוב לו שישאנה שתהא תחתיו בחזקת היתר ואל ישא דומה שמקלקלתו לשמש עמה משנאסרה לו עכ"ל, וא"כ מה ענין הוא להך דכתובות דהתם אנו דנין על הכשר דאם ובת לכהונה, דראוה מעוברת, ובודאי נבעלה, אל שאין יודעין לכשר או לפסול נבעלה, ועל העבר אנו דנין, בעילה זאת למי היתה לכשר או לפסול ובזה שפיר מכשרינן לאם ולא לבת, דאם יש לה חזקת כשרות משנולדה ולכן תלינן דלכשר נבעלה, ובתה אין לה חז"כ וספיקה נולד עמה, פסלינן אותה, אבל בסוטה עיקר מה שאנו דנין, הוא על להבא, דהשתא שניהם כשירות ומותרות לאחר, רק אנו דנין אם יש מקום לחוש על האם שתוסיף באולתה לזנות גם תחת בעלה זה השני, ועל הבת יש מקום חשש לומר דרחילה בתר רחילה אזלא וכעובדי אמה כן ברתה וכההיא דכתובות דס"ג, ולענין זה שפיר קאמר להיפך דהאם כיון שאיתרע חזקת נאמנותה חוששין שתכשיל גם להבא משא"כ בבת דאית לה חז"כ ולא איתרע נאמנות שלה אין חוששין ולק"מ קושית מהרצ"ח וזה ברור: ועכ"פ הרי קמן ש"ס ערוך דמותר לכתחלה לישא בת דומה מטעם דרוב בעילות אחר הבעל ואין בה שום חשש פסול קהל וגם חשש שמא תכשיל לבעלה אין בה וכמ"ש, וגם לגבי כהונה אין חשש דהא סוגיא דסוטה מפרש לה הרמב"ם לענין כהונה ואפ"ה קאמר דיש בת דומה, ואי"ל דמה מועיל מה שתולים רוב בעילות בבעל כיון דזינתה תחתיו א"כ גם לבעלה גופא אסורה והבנים שנולדו אחר הזנות באיסור נולדו דז"א דנהי שודאי לבעלה אסורה כדין סוטה ומחויב לגרשה, אבל הבנים אפילו מה שתלד אחר הזנות אין בהם חשש ממזר וכמ"ש ביבמות דמ"ט הכל מודים בבא על הסוטה כו' שאין הולד ממזר, ולא קי"ל כהר"ח דסובר דממזר מדרבנן מיהא הוה וכמ"ש כל הפוסקים ועיין בב"ש סי' ד' סקכ"ה וז"ל אבל אם בעלה ישראל אפי' אם זנתה במזיד הבנים שתלד אח"כ כשרים אפי' לכהונה ועיין בתשובת שיבת ציון (סי' ע"ה) שהוכיח גם מתוס' דיבמות שם כהב"ש: גדולה מזה נ"ל דאפי' למ"ד דאין תולין רוב בעילות בבעל אפ"ה בנ"ד כשר הולד גם לכהונה דהא אפי' אי לא סמכינן על רוב זה לחוד, אבל ודאי דעכ"פ ספיקא מיהא הוה ומידי ספיקא לא נפיק שמא מבעל הוא, דבאמת עיקר דברי שמואל שסובר דלא סמכינן על רוב זה לתלות בבעל צריך ביאור דלמה לא, והא רוב מעליא הוא, והאחרונים כתבו עפמ"ש בשמ"ק רפ"ק דב"מ ד"ו בשם הרא"ש וכ"כ הכו"פ סי' ס"ג דהא דאזלי' בתר רובא אין זה מטעם ודאי ומוחלט עד שאפשר לומר דאנן סהדי שכן הוא, אלא דספק אכתי הוה, ורק ספק שאינו שקול כזה התירה התורה, ובזה פליגי שמואל ור' יוחנן בסוטה, דשמואל סובר דספק מיהא הוי ולכן מדרבנן מיהא צריך לחוש לזה ואין סומכין על רוב זה, ור' יוחנן סובר דרוב הוי ודאי ומוחלט ואין בו שיעור ספק כלל וכסברת התוס' בפ"ק דכתובות ובדוכתי טובא ולכן סמך להתיר ע"ז, אכן על תי' זה יש לתמוה לכאורה דאכתי אמאי לא התיר שמואל מטעם ס"ס, ספק שמא מבעל ואת"ל מאחר שמא מנכרי ועבד ונכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, וביותר יקשה על רש"י בסוטה שם שפי' דהא דאמר שמואל אל ישא בת דומה מפני שבאה מטפה פסולה, ופי' להדיא דטפה פסולה היינו שמא נכרי ועבד, דמה פסול יש בנכרי ועבד והא לכו"ע הולד כשר, ואמנם לשיטת הרמב"ם דבסוטה שם מיירי לענין פסול כהונה וכמ"ש הב"ש (סי' ד') ובזה הכל מודים דנכרי ועבד הבא על אשת איש דפגום מיהא לכהונה כמבואר בסוגיא (יבמות דמ"ה) וכ"פ הטו"מ סי' ד'),