זקן אהרן חלק א קכו

דמסתמא גמר להקנותו מיד, וכן משמע מלשון המרדכי דסברת ר"ת הוא כיון שמסר ונתן חפץ לאחר בעין יפה יהיב לי' עיין בהגה"א שם, וכ"ז לא שייך כ"א לענין שיהיה יוצא מיד לשחרור אפילו לא הגיע הגט ליד העבד אבל לענין שלא יהא רשאי לחזור א"צ לזה שום יפוי כח וכיון שהשליח עשה מעשה הקנין במצות האדון א"י שוב לחזור, ומעתה לפ"ז דברי רש"י מדוקדקים דהתם בדי"ג פי' להדיא וז"ל שלא מסרו ליד השליח בחייו וכו' לא זכה לעבד להיות משוחרר עכ"ל, והכוונה דאע"ג שזה ודאי שהשליח מיהא זכה בו מעצמו שנטלו והגביהו מ"מ כיון שלא היה בזה מסירה מיד ליד לא זכה לעבד להיות משוחרר, ודייק לכתוב שדוקא לענין להיות משוחרר לא מהני אבל לענין חזרה מהני אפי' בכה"ג דליכא מסירה מיד ליד והיינו ממש כמ"ש בד"ט דכל כמה דלא מטא גיטא לידו לא הוה משוחרר כיון דמיירי זה כשלא היה מסירה לשליח מיד ליד וכמ"ש לקמן אלא שהשליח בעצמו נטלה ומשו"ה ודאי שאינו מועיל כ"א לענין זכיה ולא להיות משוחרר, ודברי רש"י מכוונים היטב ובחבורי לגיטין הארכתי ואכ"מ, ואחר שבארנו בשי' רש"י דסובר דיכול לזכות הגט גם שלא בפניה ולא נשאר לנו כ"א שי' הרי"ף דסובר דלא מהני. וראיתי בשו"ת משיב דבר דהרי"ף לא כתב כן אלא בגט שחרור ובאומר תן שחרור זה לעבדי דוקא וכדעת הרמב"ם ונמוקם בסוגיא זאת אבל בגט אשה מודה ע"ש, ודבר זה מופרך ממה שפי' הרי"ף בעיא דיבמות דמזכה גט לאשה לענין חזרה דבעל ולא לענין היתר האשה וכמ"ש, הרי להדיא דגם בגט סובר דלא הויא מגורשת עד שתגיע הגט לידה ממש, ואמנם יש לסמוך בזה על פסק הגאון מוהרי"א ז"ל מקוונא בס' בא"י חאו"ח סי' ב' דהיכי דזכות גמור הוא לה אפשר לזכות הגט אף על גב שהיא מוחה וכבר קדמוהו בזה בס' מחנה אפרים הלכות זכייה ומתנה ומוהריק"ש בס' אהלי יעקב כתב דכל שאמר בפירוש זכי לה גם הרי"ף מודה דמגורשת מיד וכ"ה בהגה"א פ"ק דגיטין דאשה שנאסרה על בעלה ואמר זכה בגט זה לפלונית והרי היא מגורשת מיד בקבלתו של זה כי זכות הוא לה ע"ש, ובס' הגט למוהר"מ מפאדוה כתב שפעם אחת אמר למומר לזכות לאשתו גט שהיתה במקום רחוק ואמרו לו רבותיו שיפה עשה ע"ש וא"כ כ"ש הכא שע"י הגט נציל להאשה הארורה מחומר איסור א"א בכל יום, הן אמנם דהשבו"י כתב דהיכי שהאשה מוחה ואינה מרוצה לקבל גיטה אין לזכות לה גט, י"ל דהיינו דוקא היכי שמיחתה בפירוש קודם שזכה זה הגט אבל בנ"ד דלא שמענו מחאת האשה כלל וזכות גמור הוא לפניה להצילה מאיסור א"א בכה"ג כו"ע מודים דאפשר לזכות גט עבורה שלא בפניה, וכיון שאפשר ממילא מחויבים אנו לזכות גט עבורה בכדי להצילה מחטא, וכיון שהבעל יגרשנה בגט גמור והאשה תתגרש בו מיד בקבלת שליח הזוכה א"כ אין זה ענין כלל לגזירת רגמ"ה שלא ישא אשה על אשתו כיון שכבר גירשה והאשה נתגרשה בו כמו שקבלה איהי בידיה, וא"כ אין נושא שוב אשה על אשתו, ופשיטא שא"צ בזה להסכמת ק' רבנים אחרי שלא עבר בזה על תקנת רגמ"ה כלל, סיומא דפסקא לענ"ד ס, דהבעל מ' אליעזר יכתוב גט ויתן לשליח קבלה שיזכה בגט עבור אשתו ואז רשאי מיד לישא אחרת, ולא רק רשאי אלא חיוב יש בזה כיון שלא קיים עוד פ"ו חייבינן ליה לישא אשה וכמ"ש התשב"ץ (סי' צ"ד) וז"ל וכ"ש היכי שאין לו בנים ממנה שאין שומעין לה לבטל בעלה מפ"ו מפני תנאי זה וכופין אותו לישא אחרת שלא יהא תנאי זה חמור יותר מתקנת רגמ"ה שתיקן בצרפת שלא ישא אדם אשה על אשתו שלא ברצונה וכתבו האחרונים שאם שהה בעלה עשר שנה ולא ילדה שמחייבין אותו לישא אחרת דלא עדיפא האי תקנה לבטולי מדין תורה ע"ש, וק"ו למ"ש שאינו עובר כלל תקנת רגמ"ה דמחויב לישא אשה ותו לא מידי: וד' ישמור את עמו מענינים כאלו כנפש ידידם הדו"ש מברכם בברכת אהרן וואלקין סימן סה ב"ח יום א' כ"ט ניסן תר"צ פינסק כבוד התורני מהו' אליעזר ד"ר בלאך נ"י בברלין ע"ד שאלתו אם בחור אורתודוכסיי מותר לישא אשה מן בנות הריפורמיים הקיצונים, ואף כי הבת מתנהגת עתה כשורה שומרת דת כאחת מבנות ישראל הכשירות, אבל בהיות שממקום הטנופת באה, הורתה ולידתה מטפה סרוחה ופסולה של איסור נדה ודאי, ושמא גם חשש ממזרות ופסולי קהל כי לא טובה השמועה אשר מעבירים על אמה שפרוצה וחשודה היתה לזנות תחת אישה, ושמא באה הבת מטפה פסולה שזינתה עם אחר, ע"ז אשיב לו דשאלה זו א"צ לפנים ומצד ההלכה אין בזה חשש איסור, דמצד איסור נדה ודאי שאין על בן או בת הנדה שום איסור מדינא ואפי' מדרבנן, ואפי' לכהונה כשר כמבואר להדיא ביבמות (ד"ס) דאין חלל מחייבי נדה ויליף לה מקרא דאלה למעט נדה, וכ"פ בשו"ע (אה"ע סי' ד') דהבא מן הנדה אינו ממזר אפי' מדרבנן, ואע"ג דהרמב"ם כתב דפגום מיהא הוי, אין הכוונה שהוא פגום מחשש איסור אלא שהוא פגום ומקולקל וכמ"ש הח"מ וב"ש שם בשם תשובת הרא"ש ומהרש"ל וד"מ, ומצד חשש ממזרות נמי אין לחוש כמבואר להדיא בסוגיא דדומה ובת דומה (סוטה דכ"ז) דלר' יוחנן דקי"ל כוותי' ישא אדם בת דומה, מטעם דרוב בעילות תולים בבעל, ואפי' במקום שבאו עדים שזינתה ודאי אפ"ה בניה כשרים לטעם זה וכמ"ש הח"מ שם ס"ק י"ד דזיל בתר טעמא דרוב בעילות תולים בבעל וכן פסק בלי חולק בשו"ע שם סעיף ט"ו דאשת איש שיצא עלי' קול שהיתה מזנה תחת בעלה והכל מרננים אחריה אין חוששין לבניה שמא הם ממזרים. והנה בש"ס דסוטה שם קאמר ר' יוחנן הטעם דמשו"ה ישא בת דומה ולא ישא דומה עצמה מפני שזו (הבת) עומדת בחזקת כשרות וזו (האם) אינה עומדת בחזקת כשרות, והקשה הגאון מוהרצ"ח בהגאות שם דהא בכתובת אמרי' להיפך אף לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מ"ט איהי אית לה חזקת כשרות בתה לית לה חזקת כשרות, הרי להיפך דהאם אית לה חז"כ ובתה לית לה, ואם כי הקושיא מאם על אם י"ל בפשוטו דאשה מזנה יצתה מחזקת כשרותה והפסידה החזקה שלה, ומפורש הוא בירושלמי פ"ק דכתובות דקאמר התם מודה ר' יהושע באנוסה דכשר ברוב כשרים ופי' הפ"מ הטעם דנאנסה אית לה חזקת כשרות ומה דפוסל אפי' ברוב כשרים היינו במפותה דכיון שזינתה ברצון אין לה עוד חזקת כשרות, ובהא ניחא טעם דר' יהושע דפוסל התם אפי' ברוב כשרים, ובפנ"י נדחק הרבה למצוא טעם לזה והא בכל התורה סומכין ארובא ע"ש ולמ"ש ניחא דבכתובות דט"ו קאמר הש"ס טעם לזה דרש"י רוב לא מהני גזירה אטו קבוע, אלא דאכתי יקשה דבקבוע גופא למה אסור הא קבוע הוי פלגא דהוי ספק השקול ואית לן להעמידה על חזקתה, ולמ"ש ניחא דכיון שאשה זינתה יצתה מחזקת כשרותה וכיון שחזקה אין לה משו"ה