זקן אהרן חלק א קכה

שיתקן, וכ"ש במקום שנאסרה עליו מדינא כנ"ד, ועיין בפ"ת (אה"ע סי' א' סקכ"ב) דכשאינה אשה הראויה לו לא גזר, ויסודו מהמוהרי"ק שכתב דהיכי דנאסרה עליו אין זה בכלל שתי נשים ואין בכה"ג גזרת רגמ"ה כיון דאינה אשה ראויה לו בודאי לא גזר בכה"ג ע"ש: ולפ"ז גם היתר ק"ר א"צ. דלא נצרך לזה כ"א במקום דהתקנה והגזירה חל אלא שאנו באים לבטלה ולהתירה, בזה אמרו דכח ביד ק' רבנים שהוראתם חשובה ביותר כדאיתא בהוריות ד"ב מאה אנשים להורות כו', כחם יפה לבטלה בעת הצורך, אבל לדברי המוהרי"ק שאין זה בכלל שתי נשים ובכה"ג לא גזר כלל רגמ"ה מעיקרו כלום היתר נצרך בזה, ועיין בס' נחלת יעקב להגאון מליסא ז"ל סי' ס' שכתב להתיר בפשיטות בעוברת על דת בלא ק"ר ומבואר שם שגם הגרעק"א הסכים על ידו ובשו"ת זכרון מנחם כתב דאם הנשתטית זינתה ברצון דלא אמרי' דחשובה כאנוסה ונאסרה על בעלה ומותר לישא אחרת וא"צ היתר ק"ר וכ"כ הרצה"ח דפשיטא לי' דכשנאנסה על בעלה א"צ היתר ק"ר, ואף דבתשו' שו"מ חולק על הרצה"ח וס"ל דאין להתיר בלא ק"ר היינו משום דס"ל דרצון דנשתטית חשובה כאנוסה ולא נאסרה על בעלה אבל אשת איש דעלמא שזנתה ברצון כבנ"ד נראה דגם הוא מודה דמתירין בלא ק"ר ועיין עוד בשד"ח מערכת אישות שהוכיח מדברי הצ"צ החדש דאם יש עדים שזנתה תחתיו יש להתירו לישא אחרת בלא ק"ר והוא ממ"ש בסי' י' באיש שאשתו נדדה ממנו ז' שנים וע"א מעוברים ושבים העיד כי היא מינקת ואמרה לו שהוא בנה מבעלה השני שנשאת לו אחר שנתגרשה מראשון, ועוד יש עד שני ששמע כן מפי רבים, ואחר שנשא ונתן אם יש כדאי בעדות זו לאוסרה על בעלה, ובאם נימא דלא מהני לאוסרה על בעלה אם מהני להתיר לו מיהא לישא אחרת אי נימא דלא פלגינן דבורה וסיים ומ"מ אף אם משורת הדין אינה אסורה עליו מה"ת עכ"פ לגבי חרגמ"ה י"ל דדי כעין מ"ש הרמ"א סי' קט"ו ס"ד ואינה יכולה לעכב וכו', ומבואר דפשיטא לי' דכשנאסרה עליו דיש להתירו לישא אחרת והוסיף לומר דאפי' בלא עליו מה"ת מהני העדות להתיר לישא אחרת, ומדלא הזכיר כלל שיהא בהסכמת ק"ר מוכח ודאי דדעתו להתיר אפי' בלא ק"ר, וגם מוכח דבלא השלשת גט מתירין לו דאל"כ לא הי' לו לסתום אלא לפרש ע"ש, א"כ ק"ו בנ"ד דאנן סהדי כולנו שזנתה ברצון דא"צ הסכמת ק"ר: הן אמנם ידוע הוא דבימי הב"ח החמירו בזה ביותר שלא להתיר בשום אופן בלא ק"ר ואפי' בנאסרה על בעלה וכמ"ש החת"ס, וא"כ אע"ג דמצד חרם דרגמ"ה אין בכה"ג איסור וכמ"ש, אבל אכתי לתקנת גאוני בתראי הו"ל לחוש אלא דנראה שבכה"ג דנ"ד גם גאוני בתראי יודו דא"צ הסכמת ק"ר דהא לבד שהאשה זאת היא עוברת על דת, היא נמי מורדת אחרי שהבעל ביקשה בכמה מכתבים שתבוא אליו ולא נתרצתה, ובמורדת הא כתב הראב"ן ומביאו המרדכי בכתובות פ' אע"פ וז"ל מורדת בבעלה דבדורות הללו שאין נושא ב' נשים דלא משהינן לי' אגיטא ואי משום שיוסרו כל הנשים קנסינן לה ושרינן לי' לישא אחרת והיא תתעגן ותשב עכ"ל, ומדכתבו והיא תשב ותתעגן הוכיח מזה המוהרי"ק דא"צ להשליש נמי גט דאם הי' צריך להשליש גט א"כ לא תתעגן כלל דהא הגט הוא מושלש תח"י השליח עבורה ובכל עת שתרצה לקבל גט הרשות בידה, ומדא"צ להשליש גט במורדת ודאי דה"ט משום דבמורדת לא תיקן רגמ"ה כלל ע"כ לא הצריכו להדר אחר היתר כלל משום דאם גזרת ר"ג בזה ממילא היו צריכים להדר אחר איזה קולא והיתר, ומינה דא"צ גם היתר ק"ר, וא"כ בנ"ד דהויא מורדת ועוברת על דת ביחד יודו גם גאוני בתראי דא"צ להיתר וכ"כ בשו"ת עין יצחק דבכה"ג מודה גם החת"ס ע"ש: ועוי"ל צד היתר בזה דהא ודאי שעלינו לחשוש לתקנת הבוגדת הזאת שנכשלת כל יום באיסור א"א ומרבת ממזרים בישראל, ובכדי להצילה מאיסור א"א בע"כ שאין עצה אחרת כ"א לזכות לה גט שלא מדעתה בשליח קבלה דבכה"ג דזכות גמור הוא לפניה להוציאה מאיסור א"א זכין לה גם שלא מדעתה, דאע"ג שדעת הראשונים בדעת הרי"ף פ"ק דגיטין שאי"א לזכות גט אלא לענין שאין יכול לחזור אבל אינו גט עד שיגיע לידה, ולכאורה נראה שגם דעת רש"י כן הוא דבגיטין ד"ט ברש"י ד"ה לא יתנו כתב וז"ל נהי דלהכי זכה בי' דלא מצי למיהדר מיהא מודו רבנן דכל כמה דלא מטי גיטא לידו לא הוי משוחרר עכ"ל, ומשמע להדיא דס"ל כהרי"ף דיש חילוק בין חזרה לשחרור וגט ולשחרור וגט בעינן שתגיע דוקא ליד העבד ואשה ממש וכן הבינו המפרשים בדעת רש"י, אכן זה אינו חדא דרש"י פי' שם בדי"ג דמיירי שלא מסר ליד שליח בחייו הא אילו מסר לשליח היה מועיל אע"ג שלא הגיע למקבל, ועוד דביבמות פרק האשה בעי מיני' רבא מר"נ המזכה גט לאשה במקום יבם מהו ופרש"י שספק הבעיא הוא אם תתגרש מיד כשזכה אחר הגט עבורה, והרי"ף מפרש להך בעיא לענין חזרה דבעל דוקא ולא לענין היתר האשה עד שיגיע גט לידה ע"ש, ועיין בט"ז אה"ע סי' ק"מ מ"ש, ומדפי' רש"י דלא כהרי"ף מכלל דלא ס"ל כהרי"ף אע"כ דרש"י סובר דמתגרשת מיד בקבלת השליח אם אך המסירה היתה לשליח מיד ליד, ומ"ש רש"י דכל כמה דלא מטא גיטא לידו לא הוי משוחרר יתבאר בפשוטו דהתוס' בלא"ה הרבו לתמוה שדברי רש"י סותרים זא"ז ממ"ש בדי"ג: אכן כוונת רש"י הוא עפמ"ש התוס' גופייהו שם בד"ה האומר דדוקא כשמסרו לשליח מיד ליד הוא דאמרי' דלרבנן יצא לחירות בקבלת השליח אבל בשלא מסרו מיד ליד אע"ג שהשליח נטלה מעצמו לא ופשיטא שדוקא לענין יצא לחירות הוא דבעינן שהמסירה תהיה דוקא מיד ליד אבל לענין שלא רשאי האדון שוב לחזור בו לא בעינן זה, אלא כיון שהשליח נטלה והגביהה הרי זכה בו עבור העבד כיון שעשה מעשה הקנין במצות האדון איך יוכל שוב לחזור, רש לי עוד להסביר טעם בסברת ר"ת דמצריך דוקא שתהא המסירה מיד ליד, דכל עיקר טעם הסוברים דלרבנן לא מהני הזכייה שיהיה יוצא בו לשחרור משום דחיישינן כיון שאמר תנו שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה וכמ"ש האחרונים ועיין בקצוה"ח (סימן קכ"ה) ולכן כשלא יפה כח השליח למוסרו מיד ליד הוא דחיישי' להכי אבל כשמסרו מיד ליד כיון דיפה כחו למוסרו בזכוי גמור אמרי' דגמר להקנותו מיד, דומה למ"ש הב"י (חו"מ ס"ס קנ"ה) בשם הרמ"ה דאע"ג דבצוואת שכ"מ יכול לחזור מ"מ היכי שמסר השכ"מ א"י שוב לחזור אפי' עדיין לא הגיע ליד המקבל, ופי' הסמ"ע (סי' ר"נ סקט"ו) דאע"ג דדברי שכ"מ נמי כמסורין הן ואפ"ה יכול לחזור וא"כ מאי עדיף כשמסרו ליד השליח, ופי' דהא דדשכ"מ ככו"מ היינו כאילו עשה בעצמו קנין מסירה בצוואת הנותן ואין כאן יפוי כח, אבל היכי שמסרו מיד ליד ויפה כחו כ"כ אמרינן דגמר להקנותו מיד ע"ש, ועפ"ז יתיישב נמי שפיר טעם סברת ר"ת דאם נטלה השליח בעצמו לזכות בו אע"ג דהקנין מועיל שפיר בזה כיון שהיה במצות המוכר מ"מ חיישי' שמא לא גמר להקנותו מיד אלא בקבלת העבד את השטר וכיון שמת בינתים אין רשאי שוב למוסרו דאין שטר לאחר מיתה אבל כשיפה כחו כ"כ למוסרו מיד ליד אמרי'