זקן אהרן חלק א קכג

מזה, דנהי דאם כבר נשא אשה אחרת נאסרה הראשונה עליו ואין לה תקנה עוד להיות עם בעלה ושפיר הוי הגט זכות עבורה, אבל אנן הא על שעת השלשת הגט דיינינן דלעת עתה לא נשא עוד אחרת ושמא לא ישא כ"כ בקרוב דקשין זיווגן של אדם ולאו בכל שעתא מתרחיש למצוא אשה וביני ביני הלא אפשר שתשתפה טרם שנשא אחרת דאז רשאי להיות גם עם אשתו הראשונה, וא"כ בשעת השלשת הגט אכתי חוב הוא לפניה קבלת הגט והיאך אפשר לחוב לה שלא מדעתה, ועוד הא צריך לחוש לדעת הרי"ף פ"ק דגיטין וביבמות ר"פ האשה שלום דרק לענין שלא יוכל שוב הבעל לחזור הוא דמהני הזכייה בגט אבל לענין שתהא מגורשת ולהתירה להנשא אינה מותרת כ"א כשיגיע הגט לידה וא"כ אכתי לא מצי השתא לגרשה וממילא לא מצי עביד גם שליח, ואע"ג שדעת רש"י ורמב"ם ותוס' ורא"ש הוא דלא כרי"ף ואינם מחלקים בין חזרה להתרה וסברי דמגורשת מיד כשיקבלנו האחר וכמ"ש הט"ז אה"ע (סי' ק"מ ס"ק ד'), מ"מ הא המוהרי"ק הובא בע"ז שם כתב דכדאי הרי"ף לחוש לדבריו באיסור תורה לומר שאינה מגורשת מיד ע"ש, ובר מן דין דלטעם דתנא דבי ר' ישמעאל דהטעם דשוטה אינה מתגרשת הוא משום דמשלחה והיא חוזרת א"כ לטעם זה אפי' ע"י זכוי אי"א לגרשה דהא אכתי חוזרת, דהא תינח לטעמא דשוטה אין לה יד שפיר י"ל דע"י זכוי מתגרשת משא"כ לטעם דתדב"י לא מהני גם ע"י זכוי והיה נראה לכאורה למצוא עצה דהא בעד הבעל הוי זה ודאי זכות כי זכות הוא לו להנצל מאיסור שתי נשים והרי גילה דעתו בזה שמחפש ומהדר למצוא היתר דודאי זכות הוא, וא"כ נהי דהשליחות של עתה לא מהני משום דאיהו לא מצי עביד ולא מצי משוי שליח, מ"מ מהני מטעם זכיה וכמ"ש החת"ס סברא זאת (חאה"ע סי' י"א): באמת גם לזה יש פרכא ונהי דפרכת המרכבת משנה כי זכין לאדם שמענו אבל זכין מאדם לא שמעט, כי הזכות עבור הבעל לגרש את אשתו הוי זכיה מאדם ע"ש, פרכא זאת לאו כלום וכמ"ש החת"ס להוכיח מהלכה זאת דרווחא בישראל למכור חמצו של חבירו בשעה חמישית מטעם זכין לאדם אעפ"י דהוי זכיה ממנו לאחר ע"ש, אבל אכתי יש פרכא ע"ז מתוס' (קדושין דכ"ג) שכתבו שם דהא דמהני זכיה היינו דוקא היכי שהזוכים בעצמם עשו כן שלא מדעת הזוכה אבל אם אמר לו לעשות פעולה זאת כיון דעשאו שליח הוי קפידה דוקא בתורת שליחות ולא לזכיה ומשום דאמר לו ועשהו שליח מיגרע גרה ולא מצי שוב לזכות, וכן נראה שדעת רש"י נמי כן הוא ואם כי מפורש לא כתב כן אבל יש להוכיח כן מלשונו שכתב שם בקדושין בד"ה או דלמא וז"ל וע"י אחרים דקאמר וכו' או הם עושים שלא מדעתו עכ"ל, כוונתו דאחרים יכולים לזכות לא בתורת שליחות כ"א בתורת זכיה, ואי נימא שגם בכה"ג שעשאו שליח מהני נמי בתורת זכיה מאי האי שכתב שהם עושים שלא מדעתו, הא מדעתו נמי מהני, דעשאו שליח, ונהי דבתורת שליחות לא מהני מהני מיהא מתורת זכיה, אע"כ שדוקא בלא עשאו שליח והזוכים עושים שלא מדעתו הוא דמצי לזכות מטעם זכיה אבל היכי שאמר לו לזכות לא מהני שוב גם בתורת זכיה דכיון דאמר לו מיגרע גרע: והנה לכאורה היה אפשר ליישב מנהגנו עפ"י עצה פשוטה והוא עפי"מ שראיתי לגדול אחד בדורנו שהעלה להוכיח דהאי כללא דכ"מ דאיהו לא מצי עביד ל"מ משוי שליח אין זה כ"א בשליח אבל ע"י פועל ושכיר מצי עביד, ולפ"ז הא ודאי שכל שליח הגט נוטל שכר והרי דינו שוב כעבד ופועל וכמ"ש המח"א (הלכות שלוחין סי' י"א) והנתיבות (סי' קפ"ח) דשליח שנוטל שכר דינו כפועל ע"ש וא"כ לא שייך כלל כשלוחי דידן שנוטלים שכר בעד הולכת הגט לדון בזה להך כללא דכל דל"מ עביד ל"מ משוי שליח, וכל כך היה פשוט אצלי העצה הזאת עד שתמהתי על כל הגדולים שהרעישו על השליחות הזאת, ומה כל החרדה והא אפשר לשלוח ע"י שליח שנוטל שכר על השליחות, אלא דאפשר להוכיח מהש"ס דאם שלכל מילי דשליחות הוי ודאי דינא הכי דשליח בשכר דינו כפועל, אפ"ה לענין הך כללא דכ"מ דל"מ עביד כו' לא שייך לחלק בזה בין שליח בחנם לבשכר, דבקדושין דכ"ג קאמר התם הני כהני שלוחי דרחמנא הם דאי שלוחי דידן מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושליח מצי משוי, והא כהנים מקבלים שכר חלף עבודתם דמשו"ה זכו לכ"ד מתנות כהונה משום שהם פנוים לעבודת המקדש, ובמעשר פירש הכתוב להדיא שזהו חלף עבודתם וכמשה"כ ולבני לוי נתתי מעשר חלף עבודתם ולראב"ע דסובר מעשר ראשון לכהן ודאי דמקבלי שכר נינהו ואפילו לר"ע דמע"ר ללוי אבל הא גם לכהן יש חלק בזה והוא התרומות מעשר, וזהו נתינת שכרו חלף עבודתו ובע"כ לומר כן דכהנים אין דינם כשלוחים, דאלת"ה יקשה טובא קושית הפמ"א (ח"ב סי' קט"ז) דמאי קא מיבעי להש"ס אי שלוחי דרחמנא או דידן הם תיפוק דודאי שלוחי דרחמנא הם דאי ס"ד שלוחי דידן איך אמרי' בברייתא (חולין די"ג) איש איש מלמד שעכו"ם נודרים נדרים ונדבות כישראל הא אין שליחות לעכו"ם ע"ש ולמ"ש ניחא דכיון דנוטלים שכר ובשליח בשכר שדינו כפועל יש שליחות אפי' לעכו"ם וכמ"ש הנתיבות הנ"ל: וניחא נמי בזה קושית האור חדש אמאי לא דייק הש"ס התם דשלוחי דרחמנא הם דאס"ד שלוחי דידן א"כ למה לי קרא דעושין שליח בקדשים מקרא דויקחו איש שה לבית אבות כדיליף ר' יונתן בקדושין דמ"ב ותיפוק לי' מדחזינן שהכהנים בעבודתם נעשו שלוחי דידן מכלל דיכול לעשות שליח בקדשים, ולמ"ש לק"מ דמכהנים לא ידעינן שלוחי דעלמא, דכהנים שאני שפועלים הם וידם כיד בעל הבית אבל שליח אפשר דלא מהני בקדשים, ובעינן שפיר לקרא דויקחו דאפי' שליח בעלמא נמי מצי להיות שליח בקדשים, ואפי' למאן דיליף התם שליחות מקרא דושחטו, י"ל נמי כיון דשחיטה כשירה בזר וישראלים הא אין מקבלים שכר חלף עבודתם והו"א דלא מצי להיות שליח אשמעי' דאפי' ישראלים נמי הוי שליח בקדשים, ועכ"פ הרי הוכחנו דבע"כ לענין שארי דיני שליחות חשבינן לכהנים כשליח בשכר ואפ"ה פריך הש"ס בפשיטות מי איכא מידי דאיהו ל"מ עביד ושליח מצי משוי, והרי לפ"ז ראיה מפורשת דהאי כללא דכ"מ דאיהו ל"מ עביד ל"מ משוי שליח, אפי' ע"י שליח בשכר נמי אמרינן להך כללא, ולא דמי לשארי דיני שליחות כגון אין שליחות לעכו"ם ואין שליח לד"ע דמחלקינן בהו לומר דשליח בשכר דינו כעבד, דהחילוק ביניהם פשוט כיון דעיקר הדין דכ"מ דל"מ עביד ל"מ משוי שליח כתב הבית מאיר (סי' ק"מ) דבנוי על יסוד הסברא דכל שאין בכחו לא מסתבר דמצי ליתן כחו לשליח דאין יכול לצוות לאחר דבר שאין בכח עצמו לעשות ע"ש, ולסברא זאת אין חילוק בין שליח לפועל ועבד דאפי' לעבדו ממש נמי לא יכול למלאת ידו דבר שאין בכחו לעשות, דהא עיקר החילוק שבין שליח לעבד הוא דבעבד כיון דידו כיד רבו הוי זה כיד ולא בתורת שליחות, ולכן בשלמא לגבי שארי דיני שליחות כמו לענין דבר עבירה ולגבי שליחות לעכו"ם דהוא בעצמו הרי מצי למיעבד אפי' בעבירה, וגם עכו"ם מצי בעצמו לעשות הכל, רק שליח ל"מ משוי בדבר עבירה ועכו"ם ולכן שפיר אמרינן דשליח בשכר דדמי לעבד שידו כיד רבו הוי זה כיד וכאילו עושה בעצמו, ובעצמו הרי מצי לעשות, אבל לענין הדין דכ"מ דאיהו ל"מ עביד מה שייך