זקן אהרן חלק א קכב

החוב מוטל לתרץ דבריהם במה שאפשר כאשר כבר טרחו החת"ס והב"מ ליישב מנהגנו, וחובה זאת אעשה גם אני ולהראות מראש כי אין חשש גם לגרש בגט זה גופא לכשתשתפה ואח"כ נבאר גם התועלת אשר יוצא מהשלשת הגט: הנה החשש שחשש בהגהות מל"מ על עצם הגט, דכיון דהשתא לאו בת גירושין היא א"כ הוי ככותב שלא לשם גירושין דמדמי לה לאומר לסופר כתוב לי גט לאשה מעלמא לכשאכנסנה אגרשנה דאינו גט וכמבואר ביבמות דנ"ב, לכאורה י"ל עפמ"ש התוס' שם בד"ה ולאשה וז"ל ואפי' כתוב בו זמן דאחר נשואין כיון דאין בידו לגרשה בשעה שעשאו שליח, ונראה לר"י דהיינו דוקא למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל אבל למ"ד אדם מקנה דשלב"ל הוי גט דבידו לגרשה כו' עכ"ל, וכיון שעיקר החסרון אינו כ"א משום דשלב"ל א"כ במקום דמדינא מהני דשלב"ל היה מיקרי זה לשמה, והא כתב הרמ"א חו"מ (סי' ר"ט) דשני אומנים שנשתתפו שכל מה שירויחו יהיה בשותפות דהתנאי קיים אע"ג דהוי דשלב"ל מ"מ כיון שרוצה לקנות מקנה, וכתב הסמ"ע דאגב דרוצה לקנות מקנה, הרי חזינן דעיקר הטעם דלא מהני הקנין בדשלב"ל הוי משום דלא גמר ומקנה בלב שלם אבל היכי דידעינן שמקנה בלב שלם קונה שפיר אפי' בדשלב"ל, ולפ"ז בנ"ד דידעינן ודאי שהבעל רוצה לגרש לאשתו שנשתטית, ואחרי שהב"ד מצווים אותו להשליש גט סבור הוא שבלא הגט לא יתירו לו לישא אשה אחרת, א"כ הרי אנן סהדי שמקנה הגט בלב שלם ובכה"ג מהני אע"ג שחלות הגט לא יהיה כ"א לאחר שתשתפה והשתא הוי דשלב"ל, דהא היכי דמקנה בלב שלם מהני אפי' בדשלב"ל נמי, וזה היה עצה טובה לכאורה: וראיתי שגם בתשובת ר' אליעזר דרך בדרך זה, אבל לבי מהםס בהיתר זה משום דלענ"ד נראה ברור שמ"ש הרמ"א דהיכי שרוצה לקנות מחבירו מקנה ג"כ לאו כללא הוא בכ"מ לומר דאם ידעינן שגמר ומקנה מהני, אלא הרמ"א לא קאמר זה כ"א במקום שהדבר שרוצה לקנות מחבירו הוי נמי דשלב"ל דבזה אמרינן דכיון שרוצה שיחול הקנין על הדשלב"ל של חבירו, מקנה לו ג"כ את הדשלב"ל שלו, וכעין פיר"ת גבי אסמכתא דמשו"ה משחק בקוביא לא הוי אסמכתא משום דאגב דבעי לקנות מקנה, והיינו כשהדבר שרוצה לקנות מחבירו שוה הוא לאותו דבר שמקנה לו דבזה אמרינן שאגב שרוצה לקנות מקנה, דאי לא מקנה לחבירו את הדשלב"ל שלו אף הוא לא יוכל לקנות את של חבירו דהוה נמי מסוג כזה, והיינו שדייק הרמ"א לצייר אומנין שנשתתפו שכל מה שירויחו יחלקו ביניהם, דהתם בשני הצדדים הוי דשלב"ל ובהא דוקא הוא דמהני טעם זה, אבל אם זה הדבר שרוצה לקנות מחבירו הוא דבר הבא לעולם שראוי לחול בו הקנין לא שייך סברא זאת, דאלת"ה א"כ בכל סוגי חליפין אם יחליף דשלב"ל על איזה חפץ נימא נמי שאגב שרוצה לקנות מקנה, וכן בכל מכירה נימא נמי דאגב שרוצה לקנות את המעות מקנה נמי את החפץ, והן אמנם דבתשובת ר"א הנ"ל הרגיש בקושיא זאת וכתב די"ל דבדמי החפץ אינו שייך לומר בההוא הנאה דקונה את המעות מקנה את החפץ כיון שהוא שויו של חפץ א"כ לא חשיב הנאה במאי דקנה המעות דהא לכל מי שימכרנו יתנו לו דמי שוויו של החפץ, אבל זה אינו דכל זמן שנחשוב את החסרון דדשלב"ל לחסרון לא יוכל להשיג מעות משום אדם דלכל מי שימכרנו אינו חל הקנין, ועוד דאכתי מה יענה בחליפין דהתם לא שייך לומר דעם כל מי שיחליף יקבל תמורתו חפץ כזה, דאטו לכל אדם ישנם חפצים שווים, ושמא זה החפץ שנתן עיניו בו לא ימצא אלא אצל איש זה וא"כ אכתי נימא דאגב דרוצה לקנות לחפץ הזה אשר במקום אחר לא ישיגנו משו"ה גמר להקנות צו הדשלב"ל שלו, ולא משתמיט שום אחד מהפוסקים לומר דבחליפין מהני דשלב"ל, אלא ודאי דהיכי שאינם מסוג אחד לא אמרי' סברא זאת, ובסמ"ע שם ריש הסימן ס"ק ב' על מ"ש המחבר באומר כל מה שיש בביתי אני מוכר לך דלא קנה משום דהוי כמשחק בקוביא, והקשה הסמ"ע דהא משחק בקוביא גופא כתב הטור דלית בהו משום אסמכתא וכתב לחלק דהתם שניהם שווים דשניהם לא ידעי על מה לסמוך משו"ה אמרי' דגמר ומקנה אהדדי משא"כ באומר: כל מה שבבית דהמוכר ידע מה מכר ורק הלוקח אינו יודע ובכה"ג שאין שניהם שוה לא אמרינן אגב דבעי לקנות, והוא כדברנו דדוקא כששני הצדדים הם דשלב"ל ואגב דבעי כל אחד שחבירו יקנה לו הדשלב"ל שלו מקנה לו אף הוא מצדו את הדשלב"ל דאם הוא לא יגמור ומקנה מצדו אף צד השני לא יקנה לו, והן אמנם לא נעלם מאתו שהחת"ס (חחו"מ סי' קפ"ו) כתב להיפוך דכ"ש אם מצד אחד הוה דשלב"ל ומצד השני הוי דבר הבא לעולם דמהני: אכן לענ"ד נראה ברור כמו שכתבתי ובחבורי ח"א הארכתי בזה, ולפ"ז בנ"ד לא מהני סברא זאת מה שהבעל לחוד רוצה להקנות, דאם האשה מצדה היתה רוצית נמי להקנות דשלב"ל כזה אז היה באמת מהני, אבל הכא שרק מצד אחד הוא לא מהני סברא זאת, ובזה נדחה כל מה שהעלה בתשו' ר"א הנ"ל ע"ש, אכן אע"ג דתירוץ הזה דחיתי, מ"מ, שפיר יש ליישב מנהגנו לגרש בגט זה שנכתב בשעת שטותה דקושית הגהת מ"ל מעיקרה ליתא, דמה דמיון הוא זה לכותב גט לאשה דעלמא דלא כנסה עוד ולא אגידה בו כלל ולא שייך בו גירושין כלל משו"ה שפיר אמרינן דהוה כנכתב שלא לשם גירושין, אבל האי איתתא אגודה בבעלה וצריכה גט ממנו והחסרון הוא מה שאין לה יד כעת ומפני זה לא אמרינן דהוה כמו שלא לשם גירושין, ותיתי לי שבתחלת עיוני עלה בדעתי לחלק כזה ואחר החפוש מצאתי שהחת"ס (סי' י"א) כ"כ וב"ה שכוונתי לדעתו: והחשש השני שחשש הגהמ"ל בנוגע להשליחות דכיון דלא מצי השתא לגרש לא מצי משוי נמי שליח, אפשר נמי ליישב דהא שפיר משכחת שיהא מצי לגרשה גם השתא, דהא כתב הצ"צ (סי' ס"ז) ועוד כמה אחרונים בתשובותיהם שתיכף כשתשתפה מחויב הוא לגרשה ואם אינו מגרשה תיכף עובר על חדר"ג ואם היא לא תתרצה לקבל הגט אסור לו לנהוג עמה מנהג אישות וגם אסור ליתן לה מזונות כדי שתתרצה לקבל הגט ולא יעבור על חדר"ג ואשתו החדשה שלוקח אינו רשאי לגרשה שלא מדעתה ומחויב הוא לה בכל חיובי אישות אף שאין מגרש אשתו השוטה שנשתפית, וא"כ הרי זכות הוא לאשתו השוטה שתהא מגורשת דהא אין לה תקנה עוד להיות עם בעלה, וא"כ נהי דמטעם שליחות לא מהני, אבל הא מצי לזכות לה גט ע"י אחר ודמי למ"ש הרמ"א (אה"ע סי' ק"מ) דאשה הנאסרת על בעלה מזכה לה גט ע"י אחר, וה"נ כיון דשוטה זו נאסרת על בעלה למה לא יהיה אפשר לזכות לה הגט ע"י אחר, ואי"ל דאדרבה לא יזכו לה גט ולא יתירו לו לישא אשה אחרת, דזה אינו דהיתר שלו אינו תלוי כלל בגט דאף אם לא יהיה באפשרו להשליש גט יהא מותר לישא אחרת גם בלא גט כמ"ש לעיל, ועיקר הגט הוא רק לטובתה, וכיון שכן הרי יש לו אפשרות לגרשה גם עתה בימי שטותה דהמזכה לשוטה זכה מיד כמבואר בחו"מ (סי' רמ"ג) ואם יזכה לה גט ע"י אחר הרי היא מתגרשת מיד כשיטת רש"י (גיטין ד"ט) והרמב"ם דהזכייה מהני גם לענין שתתגרש מיד, וכיון שיש אפשרות לגרש כעת הרי שוב יכול לעשות גם שליח להולכה דהא שפיר מצי עביד גם השתא, כן היה נראה לכאורה, אבל שוב חזרתי