זקן אהרן חלק א קכא

הודעתיו נטייתי להיכן נוטה וכ"ת יעשה כראות עיניו לפי האדם ולפי הזמן: והנני ידידו הכותב בחפזון מברכו בברכת אהרן וואלקין סימו סג ב"ה יום ב' ש"ו טבת תרפ"ז פינסק כבוד ידידי הרב וכו' מהו' יוסף מנחם סג"ל שליט"א רב בלודז. ע"ד שאלתו בנוגע להאברך כמר ישראל בר' אליעזר דזאלשינסקי, אשר בשנת תרפ"ג נשא אשה ובשנת תרפ"ד קודם הלידה, או מיד אחר הלידה נשתגעה רח"ל ועוד לא שבה לבריאותה, וגם נודע לכ"ת כי גם קודם הנשואין היתה חולה על מחלה זו, ובהיות שהאיש רך בשנים ואי"א לו לעמוד בלא אשה וגם לא קיים עוד מצות פ"ו, לכן שואל אם אפשר להתירו לישא אשה אחרת ואם נצרך מאה רבנים ומאיזה מדינות, ובאם רב אחד ממדינה אחרת יושב פה אם נחשבהו למדינה אחרת, וגם איך יהיה עם השלשת הגט ומזונות וכתובה זהו תכן שאלתו: והנה בעצם הדין אם יש חרם דר"ג בנשתטית, אין מה להרהר אחרי דברי הקדמונים ואחרונים שהתירו בפשיטות וכתבו שאין בזה לא חרם ולא שמתא מעיקרו ובכה"ג לא גזר כלל, דאפי' לשיטת הפוסקים שאפי' במקום מצוה גזר, מ"מ במקום עבירה כהך דנשתטית שאי"א לדור עמה בדרך אישות וכל ימיו בהרהור עבירה, בכה"ג ודאי שלא גזר כלל וכ"כ הרשב"א ורבני צרפת וריטב"א ורא"ש ע"ש, ומדינא לא היה נצרך גם להיתר דמאה רבנים, שאין נצרך לזה אלא במקום שהחרם חל אלא שיש צורך להתירו, וכ"כ בד"מ סי' א' ובלבוש, ומ"ש הב"ח להצריך ק' רבנים והשלשת גט אינו אלא חומרא בעלמא, וכל כך האריכו בזה האחרונים עד שלא הניחו מקום לפנינו להתגדר, כי כל מה שהפה יכול לדבר והמוח לחשוב כבר נמצא כתוב הדר בספרן של צדיקים וגדולי המחברים, ולית דין צריך בושש דנשתטית גמורה אשר מצד הרופאים אין דן דינה למזור ואין תרופה למכתה בודאי שאפשר להתיר להבעל לישא אחרת כאשר כתב גם כת"ר: ואמנם אין ביהמ"ד בלא חידוש ומדי עיוני כעת בד"ז למעשה עלה בידי לברר איזה פקפוקים שפקפקו האחרונים בנוגע לפרטי סידור ההיתר אשר אותם לא אמנע מלכתוב לכ"ת, הנה הב"ש (סי' א') מביא בשם הב"ח (סי' קי"ט) שקבלה הוא מגדולי עולם שהבעל צריך להשליש גט ביד שליח להולכה שיהיה בידו עד שתשתפה, ומסתימת לשונם משמע דלאח"כ כשתשתפה יגרשה השליח בגט זה גופא וא"כ יש להבין מה טיבו של גט זה כעת, דלכאורה קלקולו יתר על תקונו, דתועלת אין בו השתא כלל דאטו ההיתר תלוי בגט, הא ההיתר הוא ע"י ק' רבנים, ולקלקל הרי קרוב הדבר שחורבא נפיק ע"י גט זה דהא כבר יצא אחד המיוחד בהגהת מל"מ (פ"ו מהלכות גירושין) לערער דבגט זה שנכתב עתה כשהיא שוטה פסול לגרש בו אפי' לאח"כ כשתשתפה דיש חששא גדולה גם בעצם הגט, גם בשליחות הגט, בעצם הגט הוי החשש עפמ"ש הרמב"ם (פ"ג מהלכות גירושין) דהכותב גט לאשה מעלמא לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט משום דהוי כנכתב שלא לשם גירושין היא, והיא כיון דהשתא לאו בת גירושין היא, והוא מהש"ס (יבמות דנ"ב) ולפ"ז בגט שנכתב בשעת שטותה דלאו בת גירושין היא כיון שאינה יכולה לשמור עצמה וגיטה, דגם אם עבר וגירשה אינה מגורשת מה"ת כמבואר באה"ע (סימן קי"ט) א"כ הא חשיבה הכתיבה שלא לשמה כיון שלאו בת גירושין היא השתא, ובשליחות נמי יש חשש עפמ"ש בנזיר (די"ב) דכל מידי דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח, וא"כ מאי מהני כשמוסר כעת גט לשליח הולכה למסור לה כשתשתפה כיון שעתה לא מצי יהיב לה הוא בעצמו איך חל השליחות, ועיין נו"ב (חאה"ע סי' ג') שחשש הרבה לדבר זה וכן תמה הפנ"י בגיטין ר"פ מי שאחזו ח"ל ומתוך מה שכתבתי יש לי לפקפק על מ"ש הב"ח שנהגו הגדולים בנשתטית ואין יכולה לקבל גט שיש לזכות לה גט ע"י אחר ולמסרה לידה כשתתרפא ולפמ"ש י"ל דלא מהני ההוא גיטה כלל כיון דבשעת הכתיבה לא היה ראוי לנתינה כו' עכ"ל, הן אמנם דלכאורה יש להקשות מש"ס ערוך (גיטין דכ"ד) דאמר לה הוי שלוח להולכה עד דמטית התם וכי מטית להתם שוי שליח לקבלה, ולכלל זה היאך יכולה האשה להיות שליח לקבלה והא אינה יכולה לקבל הגט בעצמה מכח לא חזרה שליחות אצל הבעל וא"כ היאך תעשה שליח לקבל הגט, הרי לכאורה דלא חשו לזה, וי"ל דהתם כיון שיכולה להתגרש כשיתן לה הבעל הגט בעצמו אע"ג דהשתא דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם לא מצית להתגרש לא מיקרי בזה איהי לא מצי עביד, ועוי"ל כמ"ש בתשובת שיבת ציון (סי' פ"ו) דדוקא בשליח להולכה אמרי' לכלל זה אבל בשליח לקבלה לא אמרי' הכי ע"ש שטרח למצוא ראיות לחילוק זה, ומש"ס זה יהיה ראיה נכונה לחילוקו, עכ"פ בשליח להולכה כו"ע סברי דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח, וכיון שגט זה אינו גט ובע"כ דלכשתשתפה יהא נצרך גט אחר, שיכתוב הבעל בשעת מעשה, א"כ גט זה שבשעת שטותה למה הוא בא הא אפשר ליפוק חורבא מיני' שהשליח יגרשנה בגט זה, ומנהגנו הוא באמת שמגרשין בגט זה גופא, ובודאי דה"ט דגאוני קדמאי שעד זמן הב"ח שלא הזכירו מהשלשת הגט, והב"ח גופא כפי הנראה שלא היה החלט אצלו בדין זה, שרק בסי' קי"ט הזכיר לתנאי זה, אבל באה"ע (סי' א') כשמדבר בדין דנשתטית לא הזכיר כלל מזה, ובודאי משום דחשש לתקלה וכאשר חששו לזה חכמי ליסא דעובדא הוה שם באשה נשתטית ורצה הבעל להשליש גט וכו' והורו ב"ד לאסור והתירו לו לישא אחרת בלא מסירת גט: ועיקר התקנה דהשלשת גט לא המציאו אלא בזמן הב"ח אבל גאוני קדמאי לא רק שלא חשו להשליש גט אלא שאסרו, ובעיקר מקור תקנח רגמ"ה והגאונים שעמו כפי המבואר בסוף שו"ת מהר"מ מרוטנבורג ובכלבו לא הזכירו כ"א שתהא הכתובה צרורה ומונחת ביד נאמן במעות או משכונות אבל מהשלשת גט לא הוזכר כלל, והן אמנם שהח"מ (סי' קי"ט ס"ק י"ב) תמה על עיקר השלשת הכתובה למה הוא והלא עומד בחיובו לה בכל דבר, ותי' משום דמחומר שתי נשים צריך ליחד לה גט ע"כ צריך שתהא הכתובה מונחת, ומשמע מזה שסובר דהשלשת גט היה עיקר תקנת רגמ"ה, וכן הבין הנוב"י, אבל באמת כפי המבואר בסוף תשובת מהר"מ הנ"ל וז"ל חרם תקנת הקהלות ששם רגמ"ה דאין לישא שתי נשים אין להתירה רק כמאה אנשים מג' ארצות וג' קהלות כו' וצריך שתהא כתובה צרורה ומונחת ביד נאמן במעות או במשכונות עכ"ל, הרי שהשלשת גט לא נזכר כלל, ובודאי שתקנה זאת לא נתקנה אלא בימי הב"ח שהביא זה בשם חכמי פראנקפורט בהסכמת חכמי אשכנז ורוסיא, ובכן יש להבין באמת מי הכריחם ליכנס בפרצה זאת שאפשר למיפק חורבה מיני' בשעה שתועלת אין בזה לכאורה, אבל מי יוכל להרים ראש נגד גאוני בתראי שנהגו זה כמה בהשלשת הגט וכמ"ש הב"ח שכ"כ רש"ל בפ' חרש סי' ג' שכן עשו חכמי דורו, לכן