זקן אהרן חלק א יא

דלאו בני כוונה נינהו, אלא דבחשו"ק מהני מיהא עוע"ג וכמ"ש המג"א (סי' י"א) דאם טוה חשו"ק וישראל עוע"ג כשר דדמי לההוא דמצת מצוה שנתבאר בשו"ע (או"ח סי' ת"ס) אבל במאשין לא שייך גם זה דהא עוע"ג לא מהני כ"א כשמלמדו שיעשה לשמה שבזה אמרי' דאדעתא דישראל המלמדו עושה, אבל במכונה דלאו בת דעת היא לא שייך לומר דעל דעת המלמדה עושית, ואפי' בשוטה לא מהני עוע"ג מה"ט, כמ"ש המחה"ש (או"ח סי' י"א) דדוקא בחרש וקטן דאינם בעלי דעת גמורים אבל דעתא קלישתא מיהא אית להו מהני כשישראל עוע"ג ומלמדם אבל שוטה דלית לי' דעת כלל לא מהני אפי' עוע"ג, כ"ש מכונה ועוד דאפי' בחש"ו יש לדון אם מהני בציצית גם בעוע"ג אע"ג דבמצה מהני, והמג"א מדמי ציצית למצה, דהא יש לחלק ביניהם דבמצה אין כתוב בתורה גוף עשיית המצית רק שמירת המצות כתוב, כדאיתא בש"ס (פסחים דל"ח), ולכן כי איכא עוע"ג והוא השומר לשמה מהני שפיר ולא מטעם דשמירת הקטון סגי כ"א מטעם שמירת הגדול העוע"ג, אבל בציצית דגוף העשייה כתוב, גדילים. תעשה לך, ובעינן שגוף העשייה תהא נעשית ע"י ישראל גדול בן דעת ומנ"ל דמהני בקטן וישראל עוע"ג וא"כ אי נימא כסברת האחרונים דמעשה המאשין דומה למעשה חש"ו, היה מקום לדון אם מהני, אכן שוב ראיתי דאפ"ה יש להכשיר במכונה כזה הבאה מכח אדם, דלא דמי כלל למעשה חש"ו דהתם החש"ו הם העושים ולכן נצרך בהו עוע"ג, אבל הכא מה שהמכונה עושית, כיון דמכח אדם בא הפעולה, הוי האדם העושה, ולא מטעם עוע"ג מהני כ"א מטעם שבכה"ג הוי ישראל העושה דמה לי שעושה בידיו או ע"י מכונה, וראיה לזה מסוגיא דחולין שם דרמי מתני' אהדדי, דתני השוחט במוכני שחיטתו כשירה והא תניא שחיטתו פסולה, ומשני הא בסרנא דפחרא הא בסרנא דמיא, ואם איתא דמוכני דמיא למעשה חש"ו עדיפא הו"ל לשנויי דאפי' פחדא נמי יש לאסור דהא בברייתא שם (דף י"ב) פליגי ר' נתן ורבנן בשחיטה בלא כוונה ר' נתן מכשיר וחכמים פוסלים וא"כ הכי הו"ל לאוקמי הא ר' נתן והא רבנן דסברי דבעינן כונה לשחיטה ומשום הכי פסול ע"י מוכני דלית בה דעת, אע"כ דמעשה המוכנא הנעשית בכח אדם עדיפא ממעשה חש"ו דהתם הוי חש"ו העושים והכא הוי ישראל בן דעת, וכ"כ האחרונים לדחות מש"ס זה דעתן של האוסרים אפיית מצות על ידי מאשין מטעם דדמי למעשה ח"ו ולמ"ש לא דמי עיין בדבריהם, אכן כ"ז הוא במכונה שמתגלגלת רק ע"י כח אדם, אבל מכונה קטורית או אלקטרית וגם ע"י סוסים אשר רק בהתחלה נעשית בידי אדם ואח"כ הולכת ומתגלגלת ע"י כח הסוסים או הקטור דדמיא לסרנא דמיא בחולין שם דאפי' המלאכה שנעשית בסבוב ראשון אינו כשר כ"א בדיעבד ויש פוסקים שאפי' בדיעבד פסול גזירה אטו סבוב שני כמ"ש הב"ח ותבו"ש (יו"ד סי' ז') ולפ"ז בפאבריק דמסבב כל היום פשיטא דפסול אפי' דיעבד, ואע"ג דלענין מצה יש מכשירים גם בכח הקיטור, היינו משום דהתם לא בעינן גוף העשייה ע"י ישראל דבתורה לא כתיב אלא ושמרתם את המצות ולא דנו התם כ"א לענין השמירה אי מהני מה שמשמר ביד אחרים אבל הכא דהפסול הוי מטעם דבעינן שגוף העשיה תהא נעשית ע"י ישראל וא"כ במוכני קטורית המכונה היא העושית וחסר כח גברא ולית מאן דשרי ולכו"ע אסור: ואמנם איזה מלאכות שבציצית בעינן לשמה, אם כי ראיתי במכתבו שהביא חבל גאונים דאסרי אפי' בניפוץ אם נעשה שלא לשמה וכמ"ש המהר"ל מפראג הביאו הדרישה, אכן לענ"ד הפריזו בזה קצת יותר מן המדה, כי יש לדון בזה טובא וכמו שאבאר הדברים ממקור הדין, ואפי' בטוויה יש לדון אם צריכה לשמה וכ"ש בניפוץ ושפיר כתב הרמ"א להקל בניפוץ, משום דלענ"ד אין צורך בשניהם, בניפוץ וטוויה שיהא נעשים לשמה, דהנה בסנהדרין (דף מח) בפלוגתא דאביי ורבא דפליגו התם בהזמנה מלתא קאמר הש"ס דפלוגתא זאת תליא בפלוגתא דת"ק ורשב"ג גבי עיבוד לשמה, ופרש"י דאביי שסובר הזמנה מלתא סובר כרשב"ג דבעינן דוקא עיבוד לשמן, ואע"ג דעיבוד אינו אלא הזמנה ולא גוף המצוה, אפ"ה כיון דהזמנה מלתא היא חשובה גם היא כפעולה חשובה שבעינן שיהא נעשית לשמה, ורבא דסובר הזמנה לאו מלתא סובר כת"ק דאעפ"י שלא עיבדן לשמן כשר דכיון דהזמנה לאו מלתא היא לאו עבודה חשובה היא ולא איכפת לן בה אפי' כשלא נעשית לשמה, הכי הוא שיטת רש"י ובתוס' שם הקשו על רש"י דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דקי"ל בהזמנה כרבא דלאו מלתא ובעיבוד קי"ל כרשב"ג כדמוכח בש"ס (גיטין דנ"ד) גבי גויל ס"ת דלא נעבדו לשמן ופסילי, ולכן מפרש ר"ת להיפוך דרבא דאמר הזמנה לאו מלתא סובר דבעינן נמי עיבוד לשמה, ולא סגי במה שעשה ההזמנה לשמה כיון דהזמנה לאו פעולה חשובה היא, ואביי דסובר הזמנה מלתא היא סגי לדידי' בהזמנה כיון דגם היא פעולה חשובה ואין צורך תו שיהי' עיבוד לשמה ע"ש, והמתבאר אפוא מתוך דבריהם נ"מ גדולה לדינא בין שיטת רש"י לשיטת ר"ת, דלר"ת לא בעינן כלל שכל הפעולות יהיה נעשות לשמה ודי רק בפעולה אחת כשנעשית לשמה, ושוב אין צורך בשאר פעולות לשמה, ואפי' אם עשה את הלשמה לא בפעולה העקריית כ"א בהזמנה, למ"ד הזמנה מלתא סגי בכך וכמ"ש להדיא דאם הזמנה מלתא. אין צורך שוב בעיבוד שיהא לשמה, דדי בהזמנה לחוד, ודוקא כשנעשה הלשמה בפעולה שאינה עקריית לא מהני ומשו"ה לרבא שסובר הזמנה לאו מלתא לא סגי בהזמנה, אבל כשנעשה הלשמה בפעולה חשובה אין צורך שוב לשמה אפי' לפעולות האחרות העקריית, וכ"ש לפעולות אחרות שאינן עקריית, ולשיטת רש"י דבכל הפעולות בעינן שיהי' נעשות לשמה, ואם יש באיזה עשיית מצוה כחה פעולות עד הגמר המצוה בעינן שכל הפעולות החשובות יהא נעשות לשמה, ורק בפעולה שאינה חשובה כמו הזמנה, לא איכפת לן גם כשלא נעשית לשמה, ועיין היטב בסוגיא שם: והשתא שזכינו לדין נבאר מראש הדין דניפוץ אי צריך לשמה, דזה ודאי אשר הניפוץ אינה פעולה עקריית מפעולות הציצית, ולכל היותר אינה אלא הזמנה, דאפי' בטווית הציצית פליגי רב ושמואל במנחות (דף מ"ב) אם הטוויה בכלל עשייה, דזהו טעם פלוגתתם במה דפליגו התם, רב סובר דטוויה לא בעינן לשמה, ודוקא תליית הציצית בטלית הוא דמצריך לשמה אבל הטוויה א"צ לשמה ושמואל סובר דגם טוויה בעינן לשמה, ולפי המתבאר מדברי הנמוק"י שם ברא"ש זהו טעמי פלוגתתם משום דבציצית כתיב גדילים תעשה לך, וסובר רב דדוקא תלייתן בבגד הוי בכלל עשייה ולא הטוויה, ושמואל סובר דמטויה ואילך הוי נמי בכלל עשייה ע"ש, וכ"כ הגר"א (או"ח סי' י"א) דמטוויה ואילך הוי בכלל עשייה, אבל קודם הטוויה לית מאן דסובר דהוי פעולה עקריית מעשיית הציצית ולכל היותר לא הוי אלא הזמנה, ולפ"ז אין צורך שיהא הניפוץ לשמה לכל השיטות בין לרש"י ובין לר"ת, לר"ת דכיון דהטוויה הוי לשמה אין צורך שוב לשמה אפי' לשארי פעולות העקריית שיבואו אחר הטוויה וכמו שיבואר בסמוך וכ"ש לניפוץ שאינו אלא הזמנה, וגם לרש"י אע"ג דסובר דבכל הפעולות בעינן לשמה, אבל היינו דוקא בפעולות העקרית ולא בניפוץ שאינה אלא הזמנה, ולדידן דהזמנה לאו מלתא לא איכפת אפי' כשאינה נעשית לשמה: וכעת נבוא לבאר שגם בטוויה יש מקום להקל, דהנה ברא"ש סוף הלכות ציצית לגבי סדר עשיית הציצית