זקן אהרן חלק א קו

פי' שיקנה נגד הכל כו', ועיין בסמ"ע שם סקס"ו שהביא דעת רש"י וטור שאף אם א"ל הלוקח שירצה לקנות כולו אפ"ה לא קנה אלא כנגד מעותיו כל שלא גילה המוכר דעתו שמקנה לו בהן את כולו ע"ש, ובחבורי חשן אהרן שם הוכחתי שאפי' אם גילה המוכר נמי דעתו אין ברור דמהני, דז"ל רש"י בב"מ דמ"ח בד"ה בזמן שא"ל ערבוני יקון שלא נתנו בתורת תחלת פרעון כ"א בתורת שערבון זה יקנה הכל עכ"ל, ובתוד"ה בזמן הקשו דהא כ"ש הוא דאם התנה בפירוש שיקנה הכל דמהני ע"ש ונראה ברור כוונת רש"י דמה דקי"ל דהיכי דנתנו בתורת פרעון שבפרוטה קונה הכל, אין הטעם משום דקנין כסף האמור בקרא מהני אפי' לא נתן כ"א מקצת כסף, שזה אי"א לומר דהא קנין כסף מעפרון ילפי' והתם פרע לו בעד כל המקח ומהיכי תיתי שנאמר מעצמנו שאפי' בפרוטה קונה הכל, אלא דהא דמהני בפרוטה היינו משום דהשאר זקוף במלוה וכמ"ש רש"י להדיא כן, ולהכי מהני משום דאמרי' שבאמת קיבל המוכר כל הפרעון, רק אח"כ הלוה לו: אכן לא שייך זה כ"א במקום שירד לפרעון והפרוטה שנתן לו היתה בתורה פרעון, בזה אמרי' שפרע לו כולו אלא שהמותר נזקף במלוה, אבל בזמן שא"ל ערבוני יקון, שלא נחת כלל לפרעון אלא שנתן לו הערבון לחיזוק הקנין ולא שייך בזה לומר דהמותר יזקוף במלוה, משו"ה לא מהני כ"א לקנות כנגדו ומשום דקנין כסף אין מועיל כ"א בעד קבלת הפרעון, וכנגדו דהוה מיהא פרעון, דהא אין מחזיר לו הפרוטה אח"כ אלא שנחשבת בתוך תשלום הפרעון קונה מיהא כנגדו והמותר לא יקנה משום דלא הוה פרעון וגם הטור כרש"י ס"ל, אכן התוס' לא ירדו לסברת רש"י וסוברים דפרוטה מועלת לקנין בכל אופן. לא מצד שהוא תחלת פרעון משו"ה שפיר הקשו דכ"ש כשהתנה בפירוש שהפרוטה תקנה הכל דקני, וביותר ביאור נראה כוונת רש"י דסובר דקנין כסף אין זה כמו קנין סודר, דקבלת הסודר עושה הקנין, היינו בההוא הנאה דמקבל גמר ומקני ואמנם בקנין כסף לא אמרי' דבההיא הנאה דמקבל הכסף גמר ומקני ונשתעבדו זל"ז שאין שניהם יכולים לחזור, אלא יסוד קנין כסף הוא פרעון הדמים בעד החפץ, וזמ"ש רש"י לחלק בין נתנו בתורת פרעון לאומר ערבוני יקון דבתורת פרעון שפיר קנה דזהו קנין כסף, אבל אם א"ל יקון פי' שנתן לו הכסף בתורת קנין, היינו שע"י הפרוטה הזאת ישתעבדו זה לזה וזה לאו כלום הוא דאין זה קנין כסף, ולמ"ש בכוונת רש"י א"כ ממילא דאפי' נתרצה המוכר נמי לא מהני כיון דאין זה קנין כסף וכאילו לא עשה שום קנין, ומה יוכל להועיל רצון המוכר, וא"כ בנ"ד שלא נתן כ"א מקצת דמים ולא פי' שהשאר זוקף במלוה לא יוכל לקנות כ"א נגד מעותיו, ואע"ג שכיון שכונת המוכר הוא בכדי לאפקועי מקדושה אנן סהדי שהמוכר מרוצה להקנות לו כולו, אבל הא ביארתי דאפי' רצון המוכר בפירוש לא מהני, ואלא דשוב חזרתי מזה דנהי דבכ"מ ודאי דלא קנה במקצת דמים כ"א כנגד מעותיו, אבל לענין הפקעת בכורה גם זה אינו מזיק, דאפי' אם הנכרי לא קנה כל העז, אפ"ה כיון דנגד מעותיו מיהא קנה א"כ שוב פטור מן הבכורה, דכל שיש חלק לנכרי פטורה מן הבכורה משום דהו"ל יד נכרי באמצע: היוצא לנו מכ"ז, דגם בקנין כסף לחוד הי' מהראוי לפטור מן הבכורה בנ"ד אליבא דכו"ע ומטעמים שכתבתי, וכ"ש דאיכא נמי האנדשלאק דמועיל וכאשר מבואר כן בכמה תשובות דכסף בצירוף האנדשלאק מהני, ועיין בתשו' רעק"א סי' ל"ז כתב להתיר בהאנדשלאק מצד אחר כיון דעכ"פ מוציאין מידו מכח סיטומתא הוי יד נכרי באמצע ע"ש, ובחת"ס סי' שי"ד נראה שמתיר אפילו בהאנדשלאק לחוד, עכ"פ בנ"ד שיש צירוף שני קנינים כסף והאנדשלאק שפיר יש לפוטרה מן הבכורה, זהו מה שנלפנ"ד: וד' יזכנו לכון כהלכה ובזה אצא מאת כ"ת בברכת אהרן וואלקין. סימן נח ב"ה מוצאי יו"ט של עצרת תרפ"ז פינסק כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר יוזפא דאווידאווסקי רב בצערנאווצייץ ע"ד שאלתו באחד שהי' לו פרה מבכרת והפרה עמדה בכפר אצל א"י שנתנה למרעה שם, והולידה בכור בימים הקרובים לאחר פסח העבר ונסתפק כ"ת בהיות שהפרה הזאת נמכרה קודם פסח בשטר מכירת חמץ הכללי יחד עם כל בהמות אנשי העיר, ואם כי מיד באסרו חג פסח שלח הרב לשמש ב"ד לקנות חזרה את החמץ מהא"י הקונה, והקניה הזאת הי' ע"י מעות שנתן השמש להא"י כנהוג, אכן כ"ת פקפק על הקניה הזאת משני טעמים, א') מפני שקניית החזרה מהא"י לא היה אלא בכסף וכסף לא קנה בנכרי לשי' ר"ת וסייעתו ב) מפני שבשטר מכירת החמץ הוגבל זמן הפרעון מכל שאר החמץ לא יאוחר מאסרו חג פסח, ורק על הסוסים ופרות כתוב "באם שיתבעו הבעלים" ונוסח הזה הורגלו בעירו משנים קדמוניות, ומשער כ"ת שבכוונה דייקו לכתוב כן בסוסים בשביל שיוכלו לעבוד בהם בשבת, ובפרות בשביל בכורה, משו"ה הנהיגו לכתוב כזה בכדי שכל זמן שלא יתבעו הבעלים נחשבו הבהמות והסוסים של הא"י הקונה, ובכן גם בנ"ד קניית החזרה שהיתה באס"ח פסח ע"י השמש לא היו בכלל זה הסוסים והפרות, דלא היה לו רשות לקנותם כל זמן שלא יתבעו הבעלים, וממילא היא עוד של הא"י הקונה ונפטרת מן הבכורה, זהו תוכן שאלתו ויתר דבריו יבוארו בתוך דברנו אשר אשיב לו בזה על ראשון ראשון: א) מה דפשיטא לכ"ת דקנין חזרה שקנה השמש מהא"י לא הוי קנין משום דכסף אינו קונה בנכרי, אין נ"ל, דלבד שהסכמת רוב הפוסקים דכסף קונה בא"י וכמ"ש בתשו' מוהר"ם אלשי"ך סי' י' ובחת"ס חיו"ד סי' שי"ח וחחו"מ סי' ק"ד ובתשו' חמדת שלמה סי' ל"ג התיר בדיעבד לבכור שנמכר בכסף לחוד, ובשגם דבבכור איכא נמי צירוף סברת המ"ב דכיון דעושה זה כדי להפקיע איסורו ודאי גמר ומקני, ועיין מ"ש בתשובתי הקודמת דאפשר לצדד שגם לכתחלה סגי בקנין כסף מן הנכרי עפ"י סברת מוהרי"ן פורנה שהביא המוהריט"א סוף בכורות ע"ש היטב שצדדתי עוד בכמה טעמים דלהקל, ובנ"ד א"צ לכל זה בהיות שמחלוקת רש"י ור"ת הוא דוקא בנכרי שקונה מישראל אבל בישראל שקונה מנכרי כמו בנ"ד, הא ידוע מ"ש הט"ז (יו"ד סי' קל"ב) ובסמ"ע סי' קצ"ה דישראל מנכרי קונה דכיון דישראל מישראל קונה כ"ש דישראל מנכרי קונה בכסף ע"ש, ועוד דכבר כתבו האחרונים דאחר פסח קונה מהא"י החמץ והמקומות בכסף לחוד, ואפשר לתת טעם לזה דדוקא כשהחפץ הנקנה הוא בביתו של נכרי והישראל צריך להוציא ממנו בזה אמרי' דכסף לחוד לא קנה דלא סמיך דעתייהו על הקנייה, משא"כ כשקונה אחר פסח חזרה מהא"י דכל הדברים הנקנים ברשות ישראל, בזה סמיך דעתייהו דודאי לא יבוא הא"י לבטל המכירה ולהוציא מרשותו של ישראל וכמ"ש הסמ"ע (ס"ס קצ"ד) בכה"ג ע"ש, ותו וכיון דלא נהוג וכן