זקן אהרן חלק א קג

משום דהתם ידעי' שכבר הבריא ועבר המחלה לנטמא ולא בעי' כ"א חיזוק הגוף שנחלש ע"י המחלה הקודמת, ובזה סגי בז' ימים, משא"כ בחולי נופל דרובן אין מתרפאין לעולם ואם כי מקרה הנופל אינו תמיד ואינו בא כ"א מזמן לזמן, פעם בשבוע או בחדש או גם בשנה, הכל לפי מצב בריאות האיש ומקרי הסבות המביאות לזה, אבל מקור המחלה ושרשה עודנה בו ובכל מקרה וסבה תתגלה גם לחוץ לבוא לנפול בנופלים, א"כ מה יוכל להועיל שכבר עבר ז' ימים מיום שקרה מקרה הנופל כיון דשורש המחלה עוד נמצא בתוכו, ויש לחוש שמא ע"י סבת המילה תתעורר מקרה הנופל לבוא, וגדולה מזה הי' נראה שאפי' אם רק מיעוט חולים במחלה זו אינן נרפאים ורובן נרפאים, לא היו רשאים למוהלו כיון דנכפה חולי שיש בו סכנה הוא כמ"ש לעיל בשם תשובת הרא"ש, ובנפשות אין הולכין בתר רוב והו"ל למיחש למיעוט שאינן נרפאים ועדיין מחלתם בם, וע"י המילה תבוא גם מקרה הנופל שהוא דבר שיש בו סכנה, ואין לומר דחשש מיעוט של סכנה נדחה לגבי מילה, דאלת"ה איך מצאנו ידנו ורגלנו בגוף מצות מילה כיון דאיכא מיעוט שמתים מחמת מילה וכמבואר בש"ס גיטין דנ"ז ע"פ עליך הורגנו זו מילה ופרש"י דזימנין דמיית, וכיון דאיכא מיעוטא דמתים איך מלין כלל הא אין הולכין בפקו"נ אחר הרוב, ואם ד' צוה למסור עצמו א"כ בטלה פקו"נ גבי מילה, אבל זה אינו דבכל מילה דלא אתחזק שום ריעותא בתינוק זה בכה"ג גזרה תורה שאין לחוש למיעוט דאינו שכיח, ואע"ג דבפקו"נ חוששין גם למיעוט דלא שכיח, הכא זכות המילה אגוני ומצלא, ורשאי לסמוך על הנס בכה"ג דלא שכיח היזיקא אבל הכא דאתיליד רעותא בתינוק וראינו בו המחלה מסוכנה בכה"ג אין לסמוך על זכות המצוה וכמ"ש בקדושין גבי שלוחי מצוה דהיכא דשכיח היזיקא שאני, ולכן אין הולכין בזה אחר הרוב כמו בכל פקו"נ, ועוד דכבר העלה החת"ס (סי' רמ"ה) דהא דאין הולכין בפקו"נ אחר הרוב היינו היכא דאתחזק המיעוט לפנינו כגון ט' מצרים ואתחזק ישראל אחד ביניהם, אבל במילה דעלמא כיון דהמיעוט דמתים לא אתחזק לפנינו אזלינן בתר רובא ע"ש שהאריך לבאר זה: ולפ"ז בנ"ד דאתחזק האי תינוק לפנינו שנמצא בו חולי סכנה ודאי דאין הולכין בו בתר רובא, וכ"ש כשהרוב הם שאינם נרפאים ורק מיעוטא דמיעוטא נרפאים ממחלה זאת, דיש לנו לחוש שמא עוד המחלה טמונה בקרבו, וע"י מקרה המילה יתעורר להפילו בנופלים ולהביאו לידי סכנה, ואין לומר דאם באנו לחוש לזה אם כן יהא נשאר בערלתו לעולם דכל ימיו עלינו לחוש שמא רישומה של המחלה עודה בתוכו וע"י המילה תתעורר המחלה לצאת לחוץ, דזה אינו, דפשיטא דלא גרע מתינוק שמתו אחיו מחמת מילה דודאי אסורים למולו מחשש סכנה כמבואר בש"ס ואפ"ה אין נשאר בערלתו לעולם אלא ממתינין בו עד שיתחזק גופו ואבריו וכמ"ש להדיא ברמב"ם (ספ"א מהלכות מצוה) ונמוק"י ביבמות ס"פ הבע"י, וביו"ד סי' רס"ג ודלא כמ"ש הנוב"י מהדו"ת שלא למולו כלל, ובנ"ד נמי אם כי עודנו ילד שלא נתחזק אכתי גופו ואבריו אסורים למולו, אבל לאחר שיגדל ויתחזקו אבריו ורואין שהתינוק בריא וחזק כדרך שארי תינוקת שהם במדת ימיו, ועפ"י דברת רופא מומחה לא תביא המילה חולשה יתירא, אז רשאי למולו: וגם מה שנסתפק כ"ת אם לעקירת הווסת סגי בשני ימים או בעינן דוקא ג' פעמים, הנה אם הי' שייך בזה עקירת ווסת ודאי שהי' סגי גם בפעם אחד וכמ"ש להדיא בשו"ת מוהרי"ט (חיו"ד סי' לא) הביאו בחי' רעק"א שגם בפעם אחד נתבטל החזקה קמייתא, ולא דמי לווסתות ושור המועד, דהתם בקביעות ווסת תליא מלתא ע"ש, אבל לפמ"ש הכא אין שייך ביטול החזקה, דממה שלא קרה המקרה שתי ימים אין ראיה דהמחלה עברה לגמרי, דכן דרך המחלה שאינה באה לזמן ידוע ורק תלוי במצב בריאותו וסבות המביאות לזה, ואפי' אם יעברו שבועות וחדשים אין ראיה דהמחלה עברה לגמרי וכמ"ש, מסקנת הדברים דבלי רופא מומחה שיכיר ויגיד כי המילה לא הסבב שום חולשא וסכנה יתירא אין למולו, ורק כשיתחזק והרופא יכיר כי המילה לא תזיק אז רק אז ימולו אותו: והנני הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן נז ב"ה עש"ק ל"ג בעומר תרפ"ז פינסק שלום וברכה לידידי הרב וכו' מהור"ר יהודה זוליאר שליט"א רב בלנינעץ ע"ד שאלתו בישראל שמכר לנכרי עז מעוברת שלא ביכרה עדיין במחיר שמונה זלוט' וקיבל מהנכרי או"ג עשרים גרוש וגם עשה עמו האנדשלאק אלא שלא עשה משיכה אם נפטרת עי"ז מבכורה, והנה בנוגע לעצם הדין בכסף עם האנדשלאק נראה ודאי שקונה כאשר האריכו הפוסקים שנביא בסמוך, ורק מפני שהלבו"ש ועוד אחרונים הפריזו על המדה להחמיר גם בצירוף שני הקנינים כסף והאנדשלאק הובא בפ"ת (יו"ד סי' ש"כ) לכן אבוא בזה לחזק דברי המקילים, משום דמשורת הדין יש הרבה פנים להקל אפי' בכסף לחוד כדברי רש"י ורשב"ם דלא מצרכי כ"א קנין כסף דכל קנינו של נכרי בכסף: והן אמנם דלענ"ד יש הרבה לפקפק על הפוסקים הללו דפסקו דנכרי קונה בכסף, דעיקר היסוד שבנו עליו שיטתם מסתמא הוא מש"ס (קדושין די"ד) דפריך אשכחן נכרי הואיל וכל קנינו של עכו"ם בכסף, וכתב רש"י שלא נאמרה בו משיכה, ומדהחליט סתמא דש"ס דכל קנינו בכסף הכי קי"ל, אכן לענ"ד לא מוכח מהתם כלל, דהנה הרי"ף (ב"מ דמ"ו) כתב בטעם הדבר דר' יוחנן ס"ל ד"ת מעות קונה בישראל ומנ"ל זה, וכתב דילפי' זה מק"ו אם גופו קונה ממונו לכ"ש, ולהכי בסוף הסוגיא דקדושין דמסיק דבאמת עבד נקנה בכסף וכיון דידעינן כבר דגופו נקנה בכסף, שפיר ילפי' ק"ו דממונו לכ"ש, אבל מה דפריך התם אשכחן נכרי שכל קנינו בכסף, היינו בס"ד שבזה גופא דיינינן התם אם עבד נקנה בכסף ובעינן למילף מנכרי, וע"ז דחי הש"ס דמנכרי אין ראיה הואיל וכל קנינו בכסף, וא"כ אין ראיה מנכרי שגם עבד נקנה בכסף, וכיון שמזה גופא סותר הילפותא מנכרי, הרי אכתי סבירא לן שלא יוכל לקנות עבד בכסף, וממילא אין לנו תו ק"ו לממונו לומר שממונו יהא נקנה בכסף, וכיון שאין לנו הוכחה לומר דבישראל מהני קנין כסף, שפיר אמרי' דבנכרי בכסף ולא במשיכה משום דהכי פשטי' דקרא או קנה מיד עמיתך דמשמע דהמשיכה הוא בעמיתך, ורק משום הק"ו מפיק לקרא מפשטי' לומר דבישראל בכסף ונכרי במשיכה, אבל כל זמן שלא נדע עוד דע"ע נקנה בכסף גם ר' יוחנן יודה דקנין ישראל הוא במשיכה וממילא דנכרי הוא בכסף ושפיר קאמר הש"ס בס"ד דכל קנינו בכסף: ואמנם אפי' אי לא נפרש כשיטת הרי"ף אלא כשיטת רש"י שם דטעם דר' יוחנן דמעות קונה משום