זיו המשנה חלק א ע

כו' עכ"ל, ולע"ד יותר נכון לומר הכי דכיון דבעבודה פטור אבל אסור הוא, א"כ ע"כ האיסור דלכתחלה אינו אלא מדרבנן, דבדאורייתא אין חילוק בין לכתחלה לדיעבד אלא ודאי דמדאורייתא גם בעבודה מותר לכתחלה, וא"כ בנשיאת כפים דאיתקוש ברכה לעבודה ג"כ מותר לכתחלה, ואף דהתם יש איסור דרבנן, הכא בנשיאת כפים הרי לא מצינו ביה גזרה דרבנן, ולא אסרינן ביה אלא מדהוקש לעבודה ולכן פשיטא דכל מה דמותר מדאורייתא בעבודה מותר גם בנשיאת כפים כנלע"ד ודו"ק: תם ונשלם באור הלכות תפלה בסיעד"ש. בריך רחמנא דסייען. הלכות תפלין

פרק ד הלכה א היכן מניחין תפלין של ראש מניחין אותן על הקדקד שהוא סוף השער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופס בו וצריך לכוין אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים. עיין כ"מ שהביא לשון הש"ס פ' הקומץ דף ל"ז בין עיניך זה הקדקד היכא אמרי דבי ר' ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס ע"ש

אמנם בירושלמי איתא בלשון זה "עד" מקום שמוחו של תינוק רופף, ולזה שינה הטור לשונו בסימן כ"ז מלשון רבינו וכתב ומקום תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השער במלחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס והוא גובה כל הראש, עכ"ל, והוא ג"כ דברי הרא"ש הביאו הב"י שם, וז"ל והא דאמרינן לעיל במקום שמוחו של תינוק רופס לאו דוקא קאמר שינוח במקום המוח ולא יותר אלא מקום הנחת תפילין ממקום שמתחיל השער דהיינו מקום שעושה קרחה עד מקום שמוחו של תינוק רופס נמשך מקום הנחתן והיינו דאמרינן מקום יש בראש להניח שני תפילין, והא דקאמר מקום שמוחו של תינוק רופס ה"ק עד מקום שמוחו של תינוק רופס עכ"ל

והנה הב"י כתב שם, אבל הרמב"ם כתב מניחין אותו על הקדקד כו' והוא המקום כו', ונראה שהוא סובר שבמקום עיקרי השער רופס מוחו של תינוק, והא דאמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין, אפשר דלא זה על זה קאמר אלא סמוכין זה אצל זה ברוחב הראש שכנגד בין העינים, אי נמי זה על זה ומקום הנחת שני התפילין מוח של תינוק רופס, וזה נראה יותר כי היכי דלא נשוויי' חולק בהדי הרא"ש וספר התרומה בענין דינא עכ"ל

אבל לעד"ן דאין לכוון זה בדעת רבינו, דמ"ש הב"י אפשר דלא זה על זה קאמר אלא סמוכין זה אצל זה ברוחב הראש, בודאי אינו, דהרי מפורש כתב רבינו "וצריך לכוין אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים", וכשיניח שני התפילין ברוחב הראש הרי יהיו על העינים ולא בין העינים, וכן כתוב מפורש באור זרוע סימן תקע"ג וז"ל מקום יש בראש להניח שני תפילין שאין לומר דהיינו לצדדין כלפי הצדעין שאין כאן בין עיניך, אלא ודאי ממקום התחלת השער שע"ג המצח עד למעלה לגבי גובה הראש כשיעור שני תפילין הוה מקום תפילין עכ"ל, אמנם גם מ"ש הב"י אח"כ דלרבינו מקום הנחת שני התפילין הוא במקום שמוחו של תינוק רופס, ג"כ אינו נראה לע"ד לומר שרבינו יחלוק במציאות עם הרא"ש ובעל התרומה והטור, ועוד דהרי הירושלמי אמר מפורש כדברי הרא"ש וסייעתו "עד" מקום כו', ואיך יחלוק רבינו על הירושלמי ויאמר "והוא" המקום כו'

אמנם כבר הארכתי בזה בספרי תפארת זיו סימן א' ובררתי שאין שום פלוגתא בזה בין רבינו להרא"ש וסייעתו, ואין חילוק ביניהם אלא בפירוש דברי הש"ס, דהרא"ש מפרש לדברי הש"ס דידן שאמרו מקום שמוחו של תינוק רופס, דר"ל עד מקום כלשון הירושלמי, ורבינו נראה לו זה דוחק לכן הוא מפרשי' הכי דהברייתא אמרה בין עיניך זו הקדקד, וכיון שהקדקד כולל גובה הראש, לזה שאל "היכא" ור"ל דודאי כל גובה הראש ממש א"א לומר שיקרא בין עיניך, ולזה אמרי דבי ר' ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס, ור"ל לא כל הקדקד ממש אלא רק אותו המקום שבקדקד, מקום שמוחו של תינוק רופס, אבל לא למעלה ממנו בגובהו, אבל למטה מזה המקום לצד המצח פשיטא שהוא מקומו העיקרי והוא יותר בין עיניך וזה לא הוצרך להשמיענו, אלא בא לרבות עוד מקום אחד בגובהו ולמעט למעלה ממנו בגובהו לבד, וכן נראה מפורש מדברי התוס' בהקומץ שם וז"ל, מקום שמוחו של תינוק רופס, ה"ה הסמוך למצח כדמוכח לקמן מקום הראוי לטמא בנגע אחד, ואמרינן בעירובין מקום יש בראש שראוי להניח שם שני תפילין עכ"ל, וכן כתוב ג"כ בביאור הגר"א ע"ה בסימן כ"ז מפורש דלמטה במקום עיקרי השערות כ"ש הוא שהוא יותר בין עיניך וכמ"ש ע"ש, נמצא לפ"ז דשם קדקד הראוי למקום תפילין כולל שני מקומות, מקום אחד במקום עיקרי השערות, ומקום שני במקום גבהו מעט שהוא מקום שמוחו של תינוק רופס, ולזה בירושלמי פירשי' מפורש ואמר "עד" מקום שמוחו של תינוק רופף, והגמ' דידן הוצרכה לפרש רק סוף המקום שבקדקד שראוי לתפילין והוא המקום שמוחו של תינוק רופס ולמעוטי למעלה ממנו, אבל תחלת המקום מלמטה שהוא בעיקרי השערות לא הוצרכה לפרש דכ"ש הוא וכמ"ש

ועתה הלא דברי רבינו מבוארים שדייק בלשונו הטהור "מניחין אותן על הקדקד", והוא לשון הברייתא דהקומץ בין עיניך זו קדקד, ואח"כ מפרש דהאי קדקר לאו כולו ממש הוא רק שני מקומות יש בו, ולזה אמר "שהוא" סוף השער שכנגד הפנים, ור"ל והוא המקום האחר העיקרי, "והוא" המקום שמוחו של תינוק רופס בו, ור"ל והוא המקום השני שלמעלה ממנו בגובהו שהשמיענו דבי ר' ינאי, והאי לשון "שהוא" וגם לשון "והוא" קאי על הקדקד, וכאומר האי קדקד כולל בו שני מקומות אלו, סוף השער, וגם מקום שמוחו של תינוק רופס בו, והוא ממש כדברי הרא"ש וסייעתו, אלא דהסוגיא אינו מפרש כדברי הרא"ש אלא כדברי התוס' וכמ"ש, ובספרי הנ"ל הארכתי בזה יותר ע"ש ודו"ק

אמנם נלע"ד דחילוק אחר שמעינן משינוי הלשונות שבין לשון רבינו ובין לשון הרא"ש והטור, שרבינו השמיענו רק עיקר שני המקומות של התפילין ולא ציין תחלת המקום וסוף המקומות, והרא"ש והטור איכפלו לציין תחלת המקום וסוף המקום, מהתחלת עיקרי השער במצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס, דבזה באו הרא"ש והטור להורות לן שכל התפילין מקצה התיתורא ועד קצה המעברתא כולה צריכה להיות במקום המצויין הזה ולא יצא גם מקצתו לחוץ, אמנם רבינו השמיענו רק עיקר המקום של התפילין ולא ציין תחלת המקום וסוף המקום, להורות כי רק עיקרי התפילין ורובן מוכרחין להיות מונחין במקום ההוא אבל אם מקצתן יצאו לחוץ לית לן בה דרובו ככולו הוא כלל גדול בכל התורה כולה

ואעפ"כ אין שום פלוגתא בזה לע"ד, דרבינו איירי לענין דיעבד לצאת י"ח המצוה, והרא"ש והטור איירו לענין לכתחלה, והוא דלענין לצאת י"ח המצוה של תפילין ודאי סגי כשגם רובה מונחת במקום קרחה ובזה הוא דאיירי רבינו, וכן משמע מדבריו בהלכה ג' שכתב המניח תפלה של יד על פס ידו או של ראש על מצחו ה"ז דרך צדוקים, דמשמע רק אם כולו וה"ה רובו הוא על מצחו ה"ז דרך צדוקים, אבל מקצתו על מצחו לית לן בה, וכמ"ש דרובו ככולו הוא כלל גדול בכל התורה כולו, וכדאמרו בזבחים דף מ"ח ודף מ"ט דיליף מקרא דגם המקבל דם קדשי קדשים צריך להיות בצפון דוקא, ויליף לה שם בין למצוה בין לעיכוב, ואפ"ה אמרו שם דף כ"ו דאף אם עמד בדרום והכניס רק ראשו ורובו לצפון כאלו נכנס כולו, ופירש"י כדקיי"ל בכל התורה רובו ככולו עכ"ל, והוא ממש דין אחד עם תפילין, וכן גם בתפילין כתב הט"ז בא"ח סימן ח' ס"ק