זיו המשנה חלק א סט

להם יברכך, ומה שאמר רבינו בהלכה ג' ומתחילין יברכך הוא סיום הסדר של נשיאת כפיהם שחשיב רבינו ומיד חש רבינו באמת שלא נטעה בדבריו לומר דכוונתו הוא שמתחילין יברכך מעצמן בלא המקרא לכן פירש דבריו מיד ואמר, וש"ץ מקרא אותם מלה מלה והן עונין, לומר שאין מתחילין יברכך עד שש"ץ יקרא אותם יברכך וכן כל מלה ומלה, וכן אמר מפורש אח"כ כשמשלימין פסוק ראשון כו' וחוזר ש"ץ ומקרא אותן פסוק שני, הרי גם מלשון וחוזר ש"ץ ומקרא אותן פסוק שני מבואר להדיא שגם פסוק ראשון היה הוא מקרא אותן כולו כמו פסוק שני אח"כ

וכן כתב רבינו מפורש בפי' המשנה בברכות פ' אין עומדין במשנה העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים וז"ל סדר ברכת כהנים לעמוד לפני ההיכל כו' וש"ץ כנגד הכהנים פנים אל פנים וישים בפיהם שלש ברכות אות באות, על ענין זה אומר, ש"ץ אומר יברכך ויענו הכהנים יברכך ומאמרם לקהל, ואח"כ אומר להם ש"ץ ה' ויענו הכהנים ה', ואח"כ יאמר להם ש"ץ וישמרך ויענו הכהנים וישמרך אז יענו כל הקהל ויאמרו אמן וכן בשלש ברכות כולן על הסדר הזה, וכשענו הצבור אמן לא יענה ש"ץ אמן שמא ישכח איזה ברכה היא אשר סיים אבל יחריש ויכוין לבו בברכה השנית אשר ישים בפיהם כו' עכ"ל הרי מפורש כמ"ש

ומ"ש רבינו כאן ואין ש"ץ רשאי לענות אמן כו' שמא תטרף דעתו ולא ידע איזה ברכה מקרא אותן אם פסוק ב' או פסוק ג', ודייק מניה הכ"מ מדלא זכר גם פסוק א' ע"כ הוא דיברכך אינו מקרא אותם אלא הכהנים אומרים אותו מעצמן וליכא לפסוקי ביה, ג"כ תמוה הוא, דכי אמר רבינו בלשונו, ולא ידע איזה ברכה הקרא אותן, הלא אמר, איזה ברכה מקר"א אותן, והיינו מה שהוא צריך להקרותן עתה, יטעה בה מחמת האמן שענה על סיום ברכה הקודמת ולא ידע איזה ברכה צריך להקרותן עוד, והלא מוכרח לומר אם פסוק ב' או פסוק ג', דפסוק אחד הרי ידע שכבר הקרא אותן וענה אחריו אמן, אלא שיטרף דעתו ולא ידע אם ענה אמן על פסוק ראשון וצריך עתה להקרות פסוק שני, או ענה אמן על פסוק שני וצריך עתה להקרות פסוק ג', וכדאמר בפי' המשנה שמא ישכח איזה ברכה היא אשר סיים וכהנ"ל

ומה שמסתפק הכ"מ אם יכול לענות אמן על הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן כו', מלבד דלפ"ז הלא ספיקו מעיקרא ליתא כיון דבררנו דצריך להקרות יברכך, עוד גם בלא"ה אין בזה שום ספק לע"ד, דודאי ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן לא עדיף משארי כל הברכות, וכי יש ספק שאם שמע ש"ץ אחד מברך ברכת הנהנין או שאר ברכה יענה אחריו הש"ץ אמן באמצע התפלה אתמהה, והלא אסור לש"ץ להפסיק באמצע התפלה כמו כל יחיד ויחיד, והמשנה לא הוצרך לומר שלא יענה אמן אלא אחר ברכת כהנים שהם שלשה פסוקים שמברכין לישראל שגם הש"ץ מתברך מהן, והואיל שניתן לו להפסיק לשלשה פסוקים אלו להקרותן לכהנים, היה מן הדין רשאי להפסיק גם לעניית אמן, אלא שלא יענה מפני הטירוף

עוד מפרש הכ"מ מאי דאמר רבינו והש"ס, ואין הכהנים רשאים להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי המקרא, דר"ל ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, ודבור של המקרא הוא מלת כהנים, גם זה תימא דהלא עדיין לא איירי רבינו כלל בברכת אשר קדשנו, ושהש"ץ צריך לקרא אותם בשם כהנים, כי רק לקמן בהלכה ח' הוא שמזכיר שהש"ץ קורא אותם כהנים, ובהלכה י"ב הוא שמזכיר שצריכין לברך מתחלה אשר קדשנו, ובכאן לא איירי אלא בהברכות שמברכין לישראל שהם שלשה הפוסקים, יברכך, יאר, ישא, וגם בהלכה ח' אמר דרק לשנים ויותר אומר כהנים, אבל לאחד אינו קורא כלל, והכא הלא איירי רבינו בכל ענין ואף באחד

עוד הוא מפרש מה שאמר רבינו, ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת, שהוא יברכך, וגם זה הוא תימא דאיך שייך ע"ז לשון ברכה אחרת הלא ברכת אשר קדשנו היא ברכה להקב"ה, ויברך היא ברכה לישראל, והיה לו לומר, ואין הכהנים מתחילים בברכה, ולא בברכה אחרת, כיון שאינה מעין ברכה הראשונה כלל

אמנם נלע"ד פשוט דגירסת הספרים דידן נכונה היא, וה"ק אין המקרא רשאי להקרות לכהנים, היינו כל מה שהוא מתחיל להקרות, בין כהנים, בין יברכך, בין יאר, בין ישא, עד שיכלה אמן מפי הצבור, היינו כל אמן ואמן שיענו, בין אחר הטוב שמך ולך נאה להודות, בין אחר אשר קדשנו, ובין אחר וישמרך, ובין אחר ויחונך, והדר אמר, ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה, קאי ג"כ על כל הברכות שהן מתחילין בין ברכת, אשר קדשנו, בין ברכת השלש פסוקים לישראל, שיכלה הדבור מפי המקרא, היינו ג"כ בין קריאתו כהנים, בין קריאתו יברכך, בין כל מלה ומלה שהוא מקרא, והדר אמר ואין הצבור עונין אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים, היינו ג"כ כל הברכות של כהנים בין השלשה ברכות שמברכין לישראל ובין הברכה הראשונה שמברכין להקב"ה, אבל העיקר קאי הכל על הברכות שמברכין לישראל דרק בזה הוא דאיירי השתא, אלא דממילא ידעינן דה"ה בענין הברכה דאשר קדשנו, והדר אמר שפיר, ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור, היינו ברכה השניה לישראל יאר, וברכה השלישית ישא, עד שיכלה אמן על ברכה הקודמת, וממילא ידעינן דה"ה בברכת אשר קדשנו וברכת יברכך, ואף דכבר השמיענו דגם המקרא אינו רשאי להקרות עד שיכלה אמן מפי הצבור, והכהנים אינן רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי המקרא, מ"מ הוצרך להשמיענו דאם עבר המקרא וקרא טרם שכלה אמן מפי הצבור, הם אינן רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה אמן מפי הצבור ובזה הוא מפרש רבינו גם לדברי הש"ס סוטה דף ל"ט ב' אף ע"פ שרש"י אינו מפרש הכי כנלע"ד נכון ודו"ק

הלכה י ואומר את השם ככתבו כו' וזהו השם המפורש האמור בכ"מ, ובמדינה אומרים אותו בכינוי כו' ומשמת שמעון הצדיק פסקו הכהנים מלברך בשם המפורש אפילו במקדש כדי שלא ילמד אותו אדם שאינו חשוב ושאינו הגון, ולא היו חכמים הראשונים מלמדין שם זה לתלמידיהם ובניהם ההגונים אלא פעם אחת לשבע שנים כו'

לכאורה אין לזה באור דאיזה לימוד שייך בשם בן ד' ככתבו, והלא הכל יודעים אותו מס"ת, ורש"י פירש בעשרה יוחסין דף ע"א, שם בן ד' אותיות קריאתו וכתיבתו ופירושו, וגם זה אינו מובן כלל, דאיזה לימוד יש לקריאתו וגם לכתיבתו, וגם פירושו מה הוא, אי היה הוה ויהיה, ולמה יעלימו זה גם מכל אדם לכוון זה

אמנם בפ"ב מה' עבודת יה"כ הלכה ו' הארכתי בזה והבאתי דברי ס' הבהיר ודברי ס' הפרדס שהשמיענו סתרי פלאות בקריאת כל שם ושם שבכל ג' הפסוקים של ברכת כהנים שהם חלוקים כל אחד בנקודותיהם, והוא עצמו שם בן י"ב שהזכירו חז"ל, וכל שם כולל צירופים הרבה, וכל צירוף וצירוף מכל הג' שמות כאחד מצטרפים לשם ע"ב, ע"ש ותרוה נחת, ובזה מובן דברי רש"י הנ"ל שפיר, ובודאי הוא צריך לימוד גדול, ושפיר מובן מה שלא היו מלמדין אותו אלא לההגונים ורק אחת לשבע שנים, ורבינו כל רז לא אנס ליה אלא שהעלימו וסתם הדברים ודו"ק

פרק טו הלכה ד מי ששתה רביעית יין בבת אחת אינו נושא את כפיו כו'. לפי שהוקשה ברכה לעבודה, שתה רביעית יין בשתי פעמים, או שנתן לתוכה מעט מים מותר. עיין כ"מ שכתב בטעמו דאף שהוקש ברכה לעבודה מ"מ מדאסיקנא בפ"ג דכריתות דהלכה כר"א דאמר אם הפסיק בו או שנתן לתוכו מים כ"ש פטור אם נכנס למקדש, וכיון דבביאת מקדש פטור בנשיאת כפים מותר דהא דאיתקיש ברכה לעבודה אסמכתא בעלמא היא