זיו המשנה חלק א עא

י"ד דדוקא בנשמטו רובן צריך לחזור ולברך דהוה כמניחן מחדש אבל בנשמטו מקצתן לא הוה כמניחן מחדש ואין צריך לחזור ולברך, וכן קי"ל דתלי זב"ז, ולא כהב"י שכתב שם דגם ברובו לא הוה כמניחן מחדש ולא תלי זב"ז, אלא ודאי תלי זב"ז דברובו שלא קיים אז מצות תפילין לכן כשמחזירן למקומן הוה כמניחן מחדש וצריך לחזור ולברך, אבל במקצתו דלא הוה כמניחן מחדש ואינו צריך לחזור ולברך, ע"כ הוא משום דגם אז קיים מצות תפילין כתיקונו, ואין זה ענין כלל להא דאמרו שיעורין הלכה למ"מ ולא אמרינן בהו רובו ככולו, דהתם הלא הכי גמירי ההלכה שלא לפחות משיעורין אלו, אבל בכל התורה ודאי קי"ל דרובו ככולו וכדברי הש"ס דזבחים הנ"ל ופירש"י הנ"ל, ובזה הוא דאיירי רבינו, וגדולה מזו איתא בהוריות ג' ב' דאף במקום דכתיב מפורש כולו ג"כ רובו ככולו ע"ש

ואף דהח"א כתב ואם מניח אפילו מקצתו על המצח במקום שכלו השערות הוא הדרך הקראים עכ"ל הנה אף שלא נראה הכי מלשון רבינו וכן מלשון המשנה, מ"מ ודאי איירי באם מניח במתכוין מקצתו על המצח כדי לקיים בין עיניך ממש ולכן שפיר יש מקום לסברתו לומר דגם זה הוה מדרך הקראים, אבל בנשמט מאליו מקצתו שלא במתכוין בודאי גם הוא מודה דלא שייך בזה דרך הקראים כלל כיון שאינו מכוון לדרכם כלל, וכיון שאין בזה דרך הקראים בודאי יצא י"ח המצוה כתיקונה בדיעבד עכ"פ כיון דרובו מונח במקום תפילין וכמ"ש

אמנם הרא"ש והטור שציינו תחלתו וסופו של מקום תפילין באו להורות לן דין דלכתחלה, דאף דבדיעבד יצא י"ח המצוה כשמונח רק רובו במקום הראוי, מ"מ לכתחלה הוה המצוה לדקדק שלא יצא כלל אף מקצתו ואף התיתורא והמעברתא חוץ למקום ההוא, וכמ"ש הט"ז בסי' כ"ז סק"י דקצה התחתון של התפלין צריכין להיות בעיקרי השער, וכמ"ש הבאה"ט בשם הבית יעקב דגם התיתורא צריכה להיות בעקרי השער, וגם הט"ז בודאי כוון לזה וכמ"ש האחרונים, וכן כתב הרא"ש מפורש בהלק"ט דמה שאין עושין הבתים רחבים ב' אצבעות לפי שהתיתורא והמעברתא רחבים ולא היה מקום בראש להניח שני תפילין, הרי מפורש דאכפל הרא"ש להשמיענו זה הדין שגם התיתורא והמעברתא צריכין להיות במקום תפילין, וזהו רק לענין לכתחלה, דכן הוא הדין בכל דבר דסגי ברובה בעינן לכתחלה כולה, וכדתנן בראש השוחט דאף דרובו של אחד כמוהו מ"מ לכתחלה צריך שישחוט כל שנים, ופירש"י שם דלכתחלה אצריכוה רבנן תרווייהו גם בעוף משום הרחקה לעבירה דלמא לא אתי למעבד רובא דחד עכ"ל, וכן בריש חולין הכל שוחטין ושחיטתן כשרה, וכן כל הש"ס מלא מזה, ולכן בודאי מצוה רבה להשגיח על ההמון ולהזהירם שלא יצא גם מקצת התפילין חוץ למקומן וגם לתקן להם הקשר אם הוא ארוך ביותר, אבל למחות בהן בכפיי' אין צורך כיון שאינם עוברים אלא על מצוה דלכתחלה, וכדמצינו גדולה מזו בפסחים נ"ה ב' בשלשה דברים שלא מיחו חכמים באנשי יריחו, ואף שבכולן יש גם איסור דרבנן ע"ש, ולכן שפיר עבדי רבנן דלא מחו בההמון בכפיי' רבה, אבל באזהרה ובגערה בודאי יש למחות בכל המוציאין תפיליהן חוץ למקומן אפילו מקצתן מחמת אריכות הקשר או מחמת היסח הדעת שאינן משגיחין בהשמטתן, ובפרט ההמון שאינם יודעים להבחין בין מקצתן לרובן שאז גם בדיעבד לא יצאו י"ח וגם ברכתם יהיה לבטלה אם יצא רובן חוץ למקומן, אמנם מי שהפריז על המדה וקרא לרוב ישראל היוצא גם מקצת תפילין שלהם חוץ למקומן בשם קרקפתי דלא מנחי תפילין ופושעי ישראל בגופן, ורבנן דלא מחו בהו בשם מעכבי הגאולה, דבר סרה על עם ה' ועתיד ליתן את הדין, דבאמת אף לאותן שיצא רובן של תפילין חוץ למקומן ג"כ אסור לו לקוראן בשמות אלו, וכמ"ש התוס' שבת דמ"ט בשם ר"ת דהא דאמרו פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפילין, לא איירי אלא באותן שעושין מחמת מרד ומבזין המצות כו' ע"ש, ולא כן אותן שמחבבין המצות ומניחין תפילין בכל יום ככל ישראל הכשרים, אלא דבשגיאה וחסרון ידיעה לבד אין רוב התפילין מונחים במקומן, עליהם נאמר בודאי ועמך כולם צדיקים אלא שהם שוגגים בדבר זה, ונוכל לומר עליהם רק שאין בידם מצות תפילין וגם ברכתם לבטלה בשגיאה, אמנם אותם שרק מקצת תפילין יצא חוץ למקומו הם מקיימים מצות תפילין כתיקונה ואינם עוברים רק על מצוה דלכתחלה, ודינן כשוחט רוב א' בעוף ורוב שנים בבהמה, וכמקבל דם קדשי קדשים שמכניס רק ראשו ורובו לצפון, דשחיטתו וקבלתו כתיקונן, וכולם צדיקים גמורים הם, ונאמר בהם ישראל אשר בך אתפאר, וכדהארכתי בזה בתשובתי בספרי תפארת זיו סימן א', ובררתי שכן הוא דעת כל הראשונים והאחרונים מהפוסקים המפורסמים ואין מי שפקפק בדבר זה כלל, הארכתי קצת גם בכאן כדי לפרש דברי אשר בתשובתי הנ"ל ביותר, ובזה סרו כל הפקפוקים שפקפקו איזה רבנים על דברי תשובתי הנ"ל, וכתבו לי שדברי הט"ז בסימן כ"ז ודברי הח"א הם כנגדי, וכן עוד איזה דברי אחרונים שהזהירו על מקום התפילין, ועתה יראו שכולם הם שלמים אתנו, ובכל מקום שנמצא אזהרה על זה לא איירי אלא באחד מתרתי, או לענין לכתחלה, או גם לענין דיעבד אלא שמכוון להניח מקצתו במצחו לקיים בין עיניך ממש כדרך הקראים, אבל לא בנשמט מקצתו מאליו או מחמת אריכות הקשר קצת בלא מתכוין כלל וככל הנ"ל ודו"ק

שוב ראיתי כי הרב המדבר סרה הנ"ל לאחר שראה דברי תשובתי הנ"ל בספרי תפ"ז, שב לחזק את דבריו בספר תורה מציון היוצא בירושלים ת"ו שנת תר"ס חוברת ד' סימן ד', וראיתי כי לא נהג בו לא מנהג חכמים ולא מנהג אנושי, כי הלא אמרו דמלתא דעבידי לגלויי לא משקרי בה אינשי והוא לא כן עשה, כי אנכי בספרי הנ"ל פירשתי דברי התוס' עירובין דף צ"ה ב' ע"פ דברי הרא"ש בהלק"ט, ומה עשה הוא כתב "אם נפרש דברי התוס' ע"פ דברי הרא"ש בהלק"ט דהשער הנראה בין ציץ למצנפת מסתמא לא היה יותר משיעור הציץ", ועל לשון זה בנה בנינו להשיב על דברי, ואמר דכוונת התוס' והרא"ש הוא רק לענין שאין חיוב לעשות התפילין יותר מאצבעיים, אבל הוא שקר מוחלט רק לעור עיני המעיינים בחשבו שלא יבדקו אחריו, והאמת הוא דלשון הרא"ש שם הוא זה, "ומסתמא אותו מקום של תפילין היה אצבעיים כרוחב הציץ', כאשר העתקתי בספרי, וכן העתיק הב"י לשון זה, וכן העתיק המהרש"ל שם לשון זה, ופירש ג"כ הכי דברי התוס' והוא ראיה להשימושי רבה שאמר שלא יהיו פחותים מאצבעיים, והערים עוד יותר להביא דברי המהרש"ל בלשון "ומהרש"ל פירש" לעור עיני המעיינים שיחשבו דמהרש"ל פירש זה מדנפשיה, ובאמת המהרש"ל כתב זה רק בשם הרא"ש בהלק"ט להיפך ממה שהעתיק הוא דברי הרא"ש, לכן לאיש אשר אלה לו אין רצוני לטפל בדבריו כלל להשיב עליהם ויהי לו אשר לו, אמנם בדרך כלל אמינא כי בכל מ"ש מסולקים כל דבריו ממש מראשן ועד סופן ע"ש ודו"ק

הלכה ג העושה תפלתו עגולה כאגוז אין בה מצוה כלל. נראה מלשון זה דדוקא עגולה כאגוז אין בה מצוה כלל, אבל אם אינם כאגוז אלא שאינם מרובעים יש בהם מצוה קצת, דאע"פ שכתב לעיל ריש פרק ג' דתפילין מרובעות הלמ"מ, ומעכב גם בדיעבד, ואם שינה פסול, זה אינו אלא לענין לצאת בהן י"ח מצות תפילין אבל עכ"פ מצוה קצת יש בהם אע"פ שלא יצא י"ח, אבל עגולים כאגוז אין בהם מצוה כלל

ונראה דרבינו דייק זה מדברי הש"ס מגילה דף כ"ד ב' דאמרה המשנה שם העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה, ואמר בגמרא ע"ז לימא תנינא להא דת"ר תפילין מרובעות הלכה למ"מ, אמר ר"פ דעבידא כי אמגוזא, ולכאורה אינו מובן דמאי קשיא ליה לימא תנינא להא דת"ר, ולמה לא, ומאי דוחק יש בזה והלא ליכא מידי בברייתות דלא רמיזי במתניתין, וכן אמרו זה בכ"מ בלשון פסיקא, תנינא להא דת"ר, וגם ר"פ למה לו לדחוק עצמו ולומר דעבידא כי אמגוזא, ואי משום דאמרה המשנה סכנה, וע"כ הוא משום החשש שלא תכנס