זיו המשנה חלק א ס

דעתי מכוונת ולשונו תמהר לקרות, אבל אם היה טרוד ודחוק או שקצרה לשונו מהתפלל יתפלל ג' ראשונות וברכה אחת מעין כל האמצעיות ושלש אחרונות ויצא י"ח עכ"מ שכתב וידוע דהל' כר"ע מחברו וכיון דר"ג ור"י אינן בסברא אחת הו"ל הלכה כר"ע עכ"ל, והוא תימא לע"ד דהלא אמרו בשבת דף ל"ט ב' גם לגבי מכריע דהלכה כדברי המכריע בכ"מ מ"מ אין הלכה כדברי רע"ק המכריע נגד ר"א ור' יהושע משום דרע"ק תלמיד הוא ע"ש, ואיך א"כ נפסוק הלכה כרע"ק נגד ר' יהושע ור"ג דשניהם רבותיו היו, והלא הלכה כרע"ק מחברו אמרו ולא מרבו

לכן נראה לע"ד דבאמת רבינו כר' יהושע הוא דפסק ולא כרע"ק, דהרי רע"ק אמר אם שגורה תפלתו בפיו יתפלל י"ח, דמשמע בכ"ע אף כשהוא טרוד ודחוק, ורבינו הלא פסק להיפך דבטרוד ודחוק מתפלל מעין י"ח אף אם שגורה תפלתו בפיו, אלא ודאי כר"י הוא דפסק, אלא דס"ל לרבינו דגם ר"י לא אמר מעין י"ח אלא באונס קצת כגון שהוא טרוד ודחוק או שקצרה לשונו מהתפלל תפלה ארוכה, אבל בלא"ה ודאי גם הוא מודה דיתפלל י"ח, ובודאי כן הוא דכי אם כולם יתפללו תמיד מעין י"ח בכל יום, מתי יתפללו י"ח וכי יש סברא לומר דר"י פליג על עיקר התקנה די"ח ברכות ולשונן, אלא ודאי לא איירי אלא במקום שהוא אנוס קצת בכה"ג דחשיב רבינו, ורע"ק פליג עליו לחומרא ואמר דדוקא באונס גמור שאינו שגורה תפלתו בפיו ואינו יודע איך להתפלל, והיינו רק האופן האחד שכתב רבינו שקצרה לשונו מהתפלל, הוא דיכול להתפלל מעין י"ח אבל אם שגורה תפלתו בפיו אלא שהוא טרוד ודחוק יתפלל רק י"ח, ור"ג ס"ל דאף באונס גמור יתפלל רק י"ח ועליו ללמוד סדר התפלה של י"ח שלמות, כי לא ס"ל כלל התקנה דהביננו, ופסק רבינו כר"י, משום דלגבי רע"ק בודאי הלכה כר"י רבו, ואף לגבי ר"ג הלא אמר ר"נ אמר שמואל (בדף כ"ט) כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו כו' והוא כר"י ולא כר"ג, ולכן פסק שפיר רבינו דאפילו בטרוד ודחוק ג"כ מתפלל הביננו, ודו"ק

הלכה יא שבת שחלה בחולו של מועד כו' במוסף מתחיל בברכה אמצעית בענין שבת ומשלים בענין שבת ואומר קדושת היום באמצע ברכה וחותם בה בר"ח מקדש השבת וישראל ור"ח, ובחולו של מועד חותם בה כמו שהוא חותם ביו"ט

עיין בכ"מ מ"ש בזה, ולעד"ן דבכוונה שינה רבינו לשונו מלשון הברייתא ביצה י"ז, דהברייתא אמרה בלשונה, ומסיים בשל שבת, ורבינו אמר בלשונו, ומשלים בענין שבת, וכוונתו הוא שכמו שההתחלה בענין שבת הוא לאו דוקא תחלת הברכה ממש, דהרי תחלת הברכה הוא אתה בחרתנו, ורק אח"כ בותתן לנו הוא שמזכיר ענין שבת, כן הוא בהשלמת הברכה מזכיר ענין שבת בוהשיאנו, אבל בסיום והתתימה אמר מפורש לבסוף שחותם בה כמו שהוא חותם ביו"ט מקדש השבת וישראל והזמנים וכדברי רבי וכדברי הר"ן וכן פי' רש"י והתוספות בביצה שם ע"ש וד"ל

הלכה יז מקומות שהן צריכין לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקין שואלין את הגשמים בעת שהן צריכין להן בשומע תפלה עיין כ"מ שהביא לדברי רבינו בפי' המשנה, ודברי הרא"ש שמדקדק מדבריו שהוא מחלק בין מקומות לבד לארץ שלמה, וכן כתב הטור ג"כ, והכ"מ חלק עליו ואמר שבפי' המשנה לא נחת לפרש באיזה מקום מהתפלה ישאלו, ופה בחבור ביאר שבש"ת ישאלו ע"ש

ולעד"ן דדברי הרא"ש נכונים וברורים מתרי טעמי, חדא דא"כ אם גם בפי' המשנה לא נקט אלא דין הש"ס למה סיים בלשונו "וכל זה סברא נכונה ונראית לעין", והלא דין הש"ס הוא דבגולה שואלין ביום הששים לתקופה ואנשי נינוה שואלין בעת הצריך להם בש"ת, ואיזה סברא חידש בזה, שנית דהרי אנשי נינוה שאמר להם רבי שדינן כיחידים ושואלין בש"ת, הרי ודאי דינן כשאר בני גולה ששואלין בברכת השנים ביום ששים לתקופה, אלא דאם נצרכים לגשמים גם בתקופת תמוז אמר להם לשאול בש"ת, ורבינו בפי' המשנה הלא אמר מפורש שלא ישאלו כלל בברכת השנים בעת שהגשמים סימן קללה להם, אלא ודאי הוא כדברי הרא"ש, דזה הוא שחידש מסברא דר' לא אמר דכיחידים הם אלא לאנשי נינוה לחוד, אבל אם כל הארץ כספרד ואשכנז אוירה משתנה, יש להם לשנות ג"כ זמן השאלה בברכת השנים כפי הצורך לארצם, דארץ שלמה דינה כרבים ולא כיחידים, ועל זה שפיר הוצרך רבינו לומר "וכל זה סברא נכונה ונראית לעין' ודו"ק

הלכה יח כל השנה כולה חותם כו' מלך אוהב צדקה ומשפט, ובעשרת הימים כו' חותם כו' המלך המשפט, עיין כ"מ בשם הר"ר מנוח שדחק עצמו מאד בטעמו, ולעד"ן דהטעם הוא פשוט ע"ד האמת, כי סתם משפטו הוא מדת התפארת שהוא מדת הרחמים, והוא מלשון מכריע בין שתי הקצוות חסד גמור מימין ודין גמור משמאל והוא באמצע מכריע ביניהם, ורק לפעמים אנו מכנין להקב"ה מדת משפט על שם שהוא שופט את עולמו בדין צדק, והוא דין המלכות שנקראת צדק המקבלת מצדיק יסוד עולם, ודינא דמלכותא דינא, וצדקה הוא השפע היורדת מצדיק לצדק מיסוד למלכות, וא"כ בכל השנה אנו אומרים מלך אוהב צדקה ומשפט, הוא דין המלכות כשהיא מאוחד עם צדיק ומקבלת ממנו הצדקה והדין מתבסם ומתמתק ע"י הצדקה והוא דינא רפיא, ולכן אנו מקדימין צדקה למשפט, אבל בעשי"ת אין לנו להזכיר בו יתב' שום דין, לכן יש לנו לומר המלך המשפט שהוא מדת הרחמים והוא מדת התפארת והוא שם הוי' ב"ה וד"ל

ובזה יבואר ג"כ דברי רש"י בחומש בפ' האזינו על קרא ותאחז במשפט ידי ע"ש, נלאו המפרשים להבינו ע"ש, אבל בזה הוא מבואר בפשיטות ודו"ק

ומזה היה נ"ל להכריח כדברי הטור והש"ע בסימן תקפ"ב לחזור ולהתפלל בעשי"ת אם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט, וכן נראה דעת הגר"א ע"ה שם להלכה ע"ש, וכן פסק רבינו מפורש לקמן בפרק עשירי הלכה י"ג, ודלא כהראב"ד שם ע"ש, ועיין בטור ובדברי הרמ"א ובדברי האחרונים בסי' קי"ח מ"ש בזה, ועיין מ"ש אי"ה לקמן פרק י' ה' י"ג ודו"ק

פרק ג' הלכה א תפלת השחר מצותה כו' עד סוף שעה רביעית כו' ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה

עיין כ"מ שכתב דנפקי ליה מהא דאם טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים כו' וכ"ש עד חצות דאכתי לא מטי זמן מנחה, אבל אם נזכר לאחר שהגיע זמן מנחה מתפלל תחלה תפלת מנחה ואח"כ תפלת שחרית, אלא דלפ"ז הקשה דא"כ היה לו לומר עד חצות וחצי שעה יותר דהא עד חצי שבע לא מטי זמן תפלת המנחה, וכתב דאין הכי נמי ועד חצות לאו דוקא הוא, אלא כתב דמדברי הרשב"א לא נראה הכי אלא חצות בדוקא הוא ע"ש, ועיין גם בלח"מ מה שהקשה עוד בזה ומ"ש בשם הב"י ע"ש

ולעד"ן דדברי רבינו מדוקדקים מאד ומבוארים בפשיטות, דהרי רבינו דייק בדבריו ואמר "ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות", אבל לכתחלה הרי אסור לו להתפלל אחר ארבע שעות, וכמ"ש לקמן הלכה ח', כל מי שעבר עליו זמן תפלה ולא התפלל במזיד אין לו תקנה ואינו משלם ובשוגג או אנוס או טרוד משלם אותה תפלה בזמן תפלה הסמוכה לה כו', הרי דגם בשוגג ואנוס אסור לו להתפלל אחר זמן תפלה שהוא ד' שעות, ורק בזמן תפלה אחרת הסמוכה לה ישלם אותה, אבל שלא בזמן תפלה לא, וע"כ כן היה תחלת התקנה בעת שתקנו זמן לתפלה, דאם יתפלל אותה בזמנה יהיה לו שכר