זיו המשנה חלק א סא

תפלה בזמנה, ואם לא יתפלל אותה בזמנה ישלם אותה בזמן תפלה הסמוכה ויהיה לי אז שכר תפלה לבד אבל לא שכר תפלה בזמנה כדאמר הש"ס בריש תפלת השחר ע"ש, ומינה דאם יתפלל אותה אחר זמנה ולא בזמן תפלה הסמוכה בודאי גם ידי חובת תפלה לא יצא ויצטרך לשלם אותה שנית בזמן תפלה הסמוכה, אלא דלפ"ז הלא יש להבין עיקר דברי רבינו והוא ג"כ דברי הרי"ף והרא"ש ז"ל, דאיך אמרו דאם עבר והתפלל אחר זמן תפלה עד חצות יצא י"ח תפלה, ור"ל ואינו צריך לשלם אותה שנית בזמן תפלה הסמוכה לה, ואמאי והלא לא התפלל אותה לא בזמן שלה ולא בזמן תפלה הסמוכה לה

אמנם נראה לע"ד דטעמם הוא זה דאע"ג דאיפסקא הלכתא בגמרא כר"י דזמן תפלת שחרית הוא רק עד ארבע שעות מ"מ לענין דיעבד אם עבר והתפלל אותה עד חצות סמכינן אדברי רבנן דאמרי דזמנה היא עד חצות, דאף ע"ג דבכ"מ דאיפסקא הלכתא מפורש כחד מ"ד אסור לעשות כמ"ד השני, וכדאמרו בפ"ק דברכות בר"ט שהטה עצמו בערב לקרות כדברי ב"ש, דאמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה, אע"ג דגם לב"ה ש"ד גם בהטי', אין זה אלא לענין לכתחלה דבודאי אסור להתפלל אחר ארבע שעות כיון דאיפסקא הלכתא כר"י, אבל לענין דיעבד שכבר התפלל אחר ד' שעות שפיר נוכל לסמוך על דברי רבנן דאם התפלל עד חצות לא יצטרך לחזור ולהתפלל אותה בזמן תפלה הסמוכה כיון דגם אז לא יהיה לו שכר תפלה בזמנה, וא"כ לפ"ז אם התפלל אותה אחר חצות קודם זמן מנחה כיון דגם לרבנן כבר עבר זמנה וגם זמן תפלה הסמוכה עדיין לא הגיע, בודאי לא יצא אז גם י"ח תפלה לכ"ע, וצריך לו לשלמה ולהתפלל שנית בזמן תפלה הסמוכה לה, ולכן שפיר כתבו רבינו והרי"ף והרא"ש דרק עד חצות אם עבר והתפלל יצא י"ח תפלה ואינו צריך לשלמה אח"כ, אבל לא אחר חצות מיד וכמ"ש

ולפ"ז גם מ"ש רבינו לקמן בהלכה ט', טעה ולא התפלל שחרית ועבר חצי היום יתפלל מנחה שתים, ג"כ בדוקא הוא, ולא כמ"ש הכ"מ גם שם דלאו דוקא הוא, אלא ודאי דוקא הוא דאם לא התפלל עד חצי היום, אף אם התפלל אותה מיד אחר חצי היום קודם שהגיע זמן מנחה לא יצא י"ח אלא יתפלל מנחה שתים בזמן מנחה וכמ"ש כנלע"ד ודו"ק

הלכה ד וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה. נלע"ד דבזה הוא דמשמיענו מאי דאמר הש"ס דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ולכן אמר תחלה זמן דר"י דזמן מנחה היא עד שישאר מן היום שעה ורבע והוא עד פלג המנחה, והדר אמר, ויש לו להתפלל, ר"ל ויש לו רשות להתפלל אותה עד שתשקע החמה וכרבנן דאמרי תפלת המנחה עד הערב, וכמו דאמר רבינו בסמוך בהלכה ז', ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בע"ש, דהכוונה הוא ויש לו רשות, וכן הוא דרכו של רבינו בכ"מ לומר לשון זה, וה"נ כן הוא, ומה דאמר רבינו בפ"א מה' תמידין ה"ג לגבי תמיד של בין הערבים דזמנו הוא עד סוף היום, ג"כ הכי כוונתו דיכולין לעשות כמו שירצו או עד פלג המנחה או עד שתשקע החמה, דשני זמנים אלו בודאי כלולים בלשון סוף היום, ובזה מסולק לע"ד כל דברי הלח"מ בזה בהלכה ב' ע"ש, וס"ל לרבינו ג"כ כדברי הרר"י דאין לו לאדם לעשות כקולות שניהם אלא או כולו כרבנן או כולו כר"י וכמ"ש הכ"מ ע"ש, ודו"ק

הלכה ז ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה. וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות ואין מדקדקין בזמנה כו'. עיין כ"מ שכתב דלאו דוקא של שבת בע"ש או של מוצאי שבת בשבת דה"ה בכל יום אלא שרבינו העתיק לשון הגמ' כו' עכ"ל

ולע"ד הוא דוחק גדול בכוונת דברי רבינו, דבגמ' דלא ידעו הזמן דערבית בכל יום לענין הלכה אי כר"י אי כרבנן, שפיר הביאו מהא שידעו מרב דצלי של שבת בע"ש, ויש ללמוד מזה דהלכה כר"י, וממילא ידעינן דה"ה בכל יום, אבל רבינו הלא איירי בדין ערבית דכל יום, היה לו להזכיר ערבית סתמא כסוגיית הש"ס שלמדו מהא דרב לזמן ערבית דכל יום, ועוד דרבינו הלא כתב בה' הקודמת בדין תפ"ע דכל יום דזמנה הוא מתחלת הלילה, וא"כ אם עתה רוצה להורות לן דיש לו רשות להתפלל אותה גם קודם הלילה, הלא בודאי היה לו לומר תפלת ערבית סתמא, ומדאמר רק של לילי שבת בערב שבת, משמע ודאי דדוקא הוא ולא של כל יום, אלא של כל יום הוא כדאמר מתחלה דזמנה הוא מתחלת הלילה, ורק של ליל שבת יוכל להקדים אם ירצה

איברא דלפי דרכו של הכ"מ יש לומר הכי דרבותא קמ"ל דאפילו של שבת בע"ש, ועוד יותר דאפילו של מוצא"ש בשבת, וכ"ש של כל יום, והוא דבשל שבת בע"ש הלא יש בו משום ובלבד שלא יקדים, וזה יש לומר גם בהא דרב צלי של שבת בע"ש, דלרבותא אמר של שבת בע"ש אף שיש בו משום ובלבד שלא יקדים, וכדהקשו התוס' באמת הכי שם בגמרא על הא דרב ז"ל, תימא דהא אמרינן בפ' ב"מ ובלבד שלא יקדים, וי"ל דהתם בשאינו מקבל שבת מיד, אבל הכא מיירי שמקבל עליו שבת מיד הלכך לא הוה הקדמה וטעמא משום דס"ל כר"י עכ"ל, וכ"כ הגר"א ע"ה בא"ח סימן רס"ז סע"ב על דברי הש"ע שכתב ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית, וז"ל ובפלג, אליבי' דר"י כו' וקמ"ל דאף בשבת ואין זו הקדמה כו' עכ"ל, ובהא דשל מצא"ש בשבת בודאי הוה רבותא יותר גדולה אף שעושה מקודש חול, וכ"ש בכל ימות החול

אמנם גם לפ"ז עדיין אינו מובן טעמו של רבינו שאמר לפי שתפלת ערבית רשות, ואף אם היתה חובה מה בכך כיון דדין דר"י הוא דמשמיענו בזה, והלא לר"י עיקר זמנה הכי הוא, וכדדייק הש"ס מזה דרב הלכה כר"י ס"ל, וא"כ גם לדידן דקי"ל דעביד כמר עביד וכמר עביד, וכדפסק רבינו הכי לעיל בה' ד' דזמנה של תפלת המנחה הוא עד פלג המנחה ויש לו רשות להתפללה עד שתשקע החמה, אף שתפלת המנחה חובה היא, וא"כ תפלת ערבית נמי אף אם היתה חובה, הרי יש רשות לכל אדם לעשות כר"י ולהתפלל אותה מפלג המנחה ואילך

עוד יש בזה השגות הראב"ד ז"ל שכתב אין ראוי לעשות כן אלא לצורך שעה והלא צריך לסמוך גאולה לתפלה עכ"ל

לכן נראה לע"ד לומר דרבינו ס"ל ג"כ כדברי הראב"ד, וכן כתבו התוס' בגמרא וכמ"ש ג"כ הכ"מ בשם הר"ר מנוח ע"ש, ולכן ס"ל לרבינו דרב דצלי של שבת בע"ש דוקא הוא, אבל בכל ימי החול היה מחמיר על עצמו להתפלל משחשכה כרבנן, אלא דרק בשבת לבד הוא דצלי מבעוד יום משום צורך שעה, והוא משום צורך סעודת שבת שלא יכנוס לשבת כשהוא מעונה, ולאכל קודם תפלת ערבית אינו נכון שמא ימשך בסעודתו וישכח מלהתפלל אח"כ, ומ"מ דייק מזה הש"ס דהלכה כר"י, דאי כרבנן בודאי אין להתפלל מטעם זה קודם זמנה, אלא ודאי דהלכה כר"י ס"ל אלא דבימות החול היה מחמיר על עצמו לעשות כרבנן ולא היה מתפלל עד הלילה, וגם סעודת הערב היה אוכל רק בלילה לאחר תפלת ערבית, או דסעודת החול אינה חשובה והיה אוכלה מבעו"י קודם תפלת ערבית ולא היה חושש שימשך בסעודתו כיון שהתחיל בהיתר, וכן מאן דצלי של מצא"ש בשבת ג"כ היה בודאי משום איזה צורך ובהכי איירי גם רבינו וכדברי הראב"ד, ומ"מ אף לצורך משמע ליה לרבינו דאי לאו דתפלת ערבית רשות לא היו מקילין בה ג"כ, כיון דחזינן שבימות החול חשו לדברי רבנן ולא היו מתפללין קודם הלילה, וגם משום דצריך לסמוך גאולה לתפלה כמ"ש הראב"ד, אלא ע"כ משום דרשות היא וגם הסמיכות גאולה לתפלה הוא רשות לפ"ז ולפ"ז. אין צורך לכל הדחוקים שדחק עצמו המג"א בריש סי' רס"ז ע"ש: