זיו המשנה חלק א נד

זה וכתב שהוא בעיני קשה עד מאד ע"ש שהאריך בזה, ועשה מחלוקת בין דעת רבינו לדעת הרי"ף ע"ש

ולעד"ן דדעת רבינו הוא ממש דעת הרי"ף, וגירסא אחת להם בגמרא, וגם דברי השאלה והתשובה מבוררין היטיב ואין בה שום קושי, דהנה בבעל המאור ובמלחמות מבואר שהיה בדברי הרי"ף גירסא אחרת ושהיה גורס אותה גם בגמ', ולא כהנוסח ברי"ף שלפנינו, אלא כך היה הגירסא בהרי"ף וכתוב במלחמות שכן הוא ג"כ גירסת רב האי גאון ז"ל בגמרא, פשיטא היכא דנקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר שכרא הוא ופתח ובריך בדשכרא וסיים בדחמרא יצא ואפילו סיים בדשכרא יצא דתנן ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא, אי נמי נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח בדחמרא וסיים בדשכרא יצא, אלא פתח בדשכרא וסיים בדחמרא מאי בתר פתיחא אזלינן או בתר חתימה אזלינן, ולא אפשיטא ולקולא עבדינן ולא מהדרינן ליה דספיקא דרבנן לקולא, ע"כ, וכן היה ג"כ גירסת רבינו בגמרא בלא ספק, כיון שהוא גירסת הרי"ף וגירסת רב האי גאון ז"ל, וע"ש בבעל המאור מה שמקשה עליו ובמלחמות מה שפירש בו

אמנם רבינו לא פירשה כפירש הרמב"ן וכן חכמי לוני"ל לא פירשוה כפירש הרמב"ן שהוא פירשה כפירש תלמידי הר"י שאמר שהכל ובורא פרי הגפן או פרי הגפן ושהכל, אבל רבינו וחכמי לוני"ל פירשוה כפירש"י שפתח בעת תחלת הברכה בשם ומלכות אדעתא לומר בורא פרי הגפן וסיים שהכל או פתח אדעתא לומר שהכל וסיים בורא פרי הגפן, והכי פירושה, פשיטא היכא דנקט כסא דחמרא בידיה וקסבר שכרא הוא ופתח ובריך תחלת הברכה אדעתא שהוא שכרא ולומר שהכל וטעה וסיים בורא פרי הגפן כעל חמרא יצא דאפילו סיים שהכל ג"כ יצא דתנן ועל כולם אם אמר שהכל יצא, אי נמי נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר חמרא הוא פתח בדחמרא אדעתא לומר בורא פרי הגפן וסיים בדשכרא יצא, ור"ל שטעה וסיים שהכל נהיה בדברו, כיון דבין באופן הראשון ובין באופן השני סיים הברכה כיאות אף שהיה בטעות לפי מחשבתו לא חיישינן לזה כלל, דמחשבה שבלב אינן דברים ומצות אינן צריכות כוונה, ואפילו למ"ד מצות צריכות כוונה, ברכה בודאי לא בעי כוונה וכקושיית הראב"ד שהביא הרא"ש וכקושיית התוס' וקושיית תלמידי ר"י ז"ל על פי' רש"י ע"ש, ולכן כיון שהחתימה היה כיאות פשיטא דיצא, אף שהיתה בטעות לפי מחשבתו, וגם כוונתו המוטעת שהיתה בתחלת הברכה אינה מקלקלת כיון שהחתימה היתה כתיקונה, כי קמיבעי לן פתח בדשכרא וסיים בדחמרא מאי, ר"ל היכא דנקט כסא דשכרא בידו ופתח לברך כיאות אדעתא דשכרא לומר שהכל וטעה וחתם בדחמרא בורא פרי הגפן מאי, בתר פתיחה אזלינן או בתר חתימה אזלינן, ר"ל כי לא אזלינן בתר כוונה דפתיחה אלא אם הכוונה היה בטעות לכן לא אזלינן בתר כוונה המועטת לקלקל כיון שהחתימה היתה כיאות, אבל להיפך כשכוונת הפתיחה היה כיאות אולי יצא בזה ג"כ י"ח אף שהחתימה היתה שלא כתיקונה, או גם בכה"ג רק בתר חתימה אזלינן וכיון שהיתה שלא כתיקונה מהדרינן ליה, ואסיק הרי"ף ע"ז ולא אפשיטא ולקולא עבדינן ולא מהדרינן ליה דספיקא דרבנן לקולא, ונמצא קי"ל לפ"ז דאם החתימה היתה כתיקונה אף שלפי מחשבתו היתה בטעות ועיקר הברכה היתה ג"כ בטעות פשיטא הוא דיצא, דבכה"ג רק בתר חתימה אזלינן וכוונתו המועטת אינה מקלקלת הברכה כלל, אלא אפילו אם להיפך החתימה שלא כתיקונה ורק עיקר הברכה באמרו השם ומלכות היה כוונתו כתיקונה אז אזלינן בתר כוונתו המתוקנת ולא בתר חתימה המקולקלת, וזה הוא שכתב רבינו בה' ברכות שפיר, לקח כוס של שכר בידו והתחיל הברכה על מנת לומר שהכל וטעה ואמר בורא פרי הגפן אין מחזירין אותו, ואמר בטעמו, והואיל ולא היה בעיקר הברכה טעות אע"פ שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו, והוא כספיקא דאיבעיא שלא נפשטה ואזלינן גם בזה לקולא, ושני הדינים הקודמים דאמר הש"ס שהוא פשיטא דיצא השמיט רבינו כיון דהשמיענו דגם הדין השלישי דמספקי ליה להש"ס יצא, ממילא ידעינן דכ"ש הוא דבשני הדינין האלו דהיינו היכא דהחתימה היתה כתיקונה וכוונת הפתיחה היה שלא כתיקונה דודאי פשיטא הוא דיצא דבתר חתימה המתוקנת פשיטא דאזלינן יותר וכהנ"ל

ובזה נבוא להשאלה והתשובה, דזהו לשון השאלה מחכמי לוני"ל, יורנו רבינו ואם שכר שעורים איך יצא, ומרנא ורבנא אלפס ז"ל הולך זה הדרך וחתרנו להוציא להיבשה ולא יכלנו שהרי פירות השכר אינם יוצאין מהגפן ודמי לפתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור דלא יצא עכ"ל, ור"ל דמאי מספקי ליה להבעיין פתח בדחמרא וסיים בדשכרא מאי דהיינו כדנקט בידו כסא דשכרא וטעה וחתם בדחמרא בורא פרי הגפן אי יצא או לא, ורבינו פסק עוד לדינא דיצא, דאיך יצא כשחתם בורא פרי הגפן על שכר שעורים כיון שהוא שקר מוחלט שהרי פירות השכר אינם יוצאין מהגפן, ודמי לפתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור בערב דפסק רבינו בעצמו דלא יצא, דהכל הולך אחר החתימה דכיון שהוא שקר מוחלט דלא יצא אף שכוונת הפתיחה היתה כתיקונה, והוא ג"כ קושיית בעל המאור על הרי"ף והשגת הראב"ד על רבינו ז"ל שם בה' ברכות ע"ש, ולזה כתבו גם הם בשאלתם ומרנא ורבנא אלפס הולך על זה הדרך, כי הוא ממש דברי הרי"ף כדברי רבינו וגירסא אחת לשניהם וכמ"ש

אמנם תלו חכמי לוני"ל שאלתם על דברי רבינו ועל דברי הרי"ף ולא על דברי הש"ס, דדברי הש"ס היה ניחא להם, דמשמע להו דאיבעיא הוא רק אם טעה במטבע שטבעו חכמים בברכה אבל שקר לא הוציא מפיו ומפרשי דברי הש"ס בשכר ענבים שהוא יוצא מן הגפן ואף דברכתו הוא ג"כ שהכל שלא נעשה כיין אלא כשכר שעורים וברכתו הוא שהכל אבל מ"מ הוא ג"כ יוצא מן הגפן ולכן אין זה טעות גמור, ולכן מבעי ליה שפיר כיון דכוונתו היה אדעתא דשכר כהוגן אלא שטעה במטבע שטבעו חכמים אבל לשון הברכה הלא שייך ביה לומר בורא פרי הגפן כיון שבאמת הוא יוצא מן הגפן לכן י"ל דיצא, אבל בשכר שעורים שהוא טעות גמור ושקר מוחלט בלשון הברכה בודאי לא קמיבעי ליה דדמי לפתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור בערבית דלא יצא על שהוא טעות בעיקר לשון הברכה, ולכן היה ניחא להו דברי הש"ס שפיר דכל בעייתו הוא בשכר ענבים ומשום שלא היה טעות בעיקר לשון הברכה ולא הוציא שקר מפיו, ופשיטתו מהברייתא הכי הוא, ת"ש שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא, וע"כ הוא משום שהטעות הוא בעיקר לשון הברכה, פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא, ומשום שהכל הולך אחר החתום ולא אחר עיקר הברכה, הרי שאף שעיקר ברכה היתה שלא כתיקונה כיון שמפורש לא הוציא שקר מפיו אזלינן בתר חתימה שהיתה כתיקונה, וא"כ ה"ה להיפך אם החתימה היתה שלא כתיקונה אם רק לא הוציא שקר מפיו ולא היתה הטעות בעיקר לשון הברכה כיון שעיקר הברכה היתה כתיקונה יש לילך אחר עיקר הברכה כיון שגם בחתימה לא הוציא שקר מפיו, ואם בירך על השכר של ענבים אדעתא דשכרא אע"ג שטעה וחתם בפה"ג יצא, ודחי ליה דלמא שאני התם דאמר ברוך יוצר המאורות, ולא נפשטה האיבעיא ויש לן לפסוק דספק ברכות להקל, כן היו מפרשים חכמי לוני"ל לדברי הש"ס, אבל השתא שהרי"ף ורבינו הזכירו בלשונם ג"כ שכר סתם ולא פירשו בדבריהם שכר ענבים חשבו שבודאי הם מפרשים לדברי הש"ס בכל שכר ואף בשכר שעורים, וגם הם איירי גם בשכר שעורים דאל"כ היה להו לפרש שכר ענבים דהפוסקים יש להם לפרש דבריהם בהלכה יותר מן הגמ', ולזה שפיר שאלו לרבינו ואם שכר שעורים איך יצא בשחתם בבורא פרי הגפן כיון שהוא טעות בעיקר לשון הברכה ודמי לפתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור דלא יצא, ומשום שהוא טעות בעיקר לשון הברכה וכהנ"ל, ואף שאמר ברוך יוצר המאורות, אותה הברכה לא היה לו לצאת אבל תחלת הברכה