זיו המשנה חלק א נג

שאחר המות הרי יהיה לה הפסק גמור בתחיית המתים, אלא ע"כ דאיירי בשני פרקים אלו רק בהעוה"ב שלאחר תחה"מ, ומ"מ לא קשה עליו כלל קושיות הראב"ד בכל השגותיו בזה הפרק, דדעת רבינו הוא זה לע"ד, דהלא אמרו שתא אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב, והאי חד חרוב ודאי הכוונה הוא שתחרב מגשמיותה, ור"ל שיזדככו הגופות הגשמים כ"כ עד שיתהפכו לרוחניים גמורים, וגופות הצדיקים יזדככו ויתהפכו לנפשות, וזהו דאמר שפיר העוה"ב אין בה גוף, ר"ל גוף גשמי שיצטרך לאכל ולשתות דברים גשמים, דאף שיעמדו כל הגופים בתחית המתים כמו שהם בגשמיותם, עכ"ז אח"כ באלף השביעי יתהפכו כולם לנפשות רוחניים, וזהו דאמר רב העוה"ב אין בה לא אכילה ולא שתיה כו' ונהנין מזיו השכינה, דר"ל שגם הגוף מתאחד עם נפשו כאחד ממש כי גם הוא יתהפך לרוחני ולא יצטרך לו לאכול ולא לשתות רק יהנה מזיו השכינה, ומה שאמר רבינו שהעוה"ב הוא מצוי ועומד גם עתה, הרי בפשוטא ניחא לפ"ז כיון שרוחניות הזאת תהיה בכל העולם הזאת והרי העוה"ז הוא מצוי ועומד גם עתה, אמנם אם נאמר שכוון על הג"ע, הרי גם הג"ע הוא מצוי ועומד גם עתה, אלא דהשתא הוא מוכן רק לרוח ונשמה לאחר הפרדם מהגוף, ואז יהיה מקום מוכן גם לגוף ולנפש ביחד, כי באמת גם אז יהיה עיקר הענג לי לגוף ולנפש ורוח ונשמה ביחד בג"ע, וכדאמרו עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בג"ע וכל אחד ואחד מראה באצבעו כו' (סוף תענית). ועיקר העוה"ב תהיה לאחר חד חרוב, כי בחד חרוב תחרב העולם מגשמיותה, ואח"כ יחדש הקב"ה עולמו רוחני גמור כעולמות העליונים ותתאחד כל העולם עם הג"ע כאחד ואז תהיה העוה"ב הגדול לגוף ולנר"נ כאחד והגוף לא יקרא עוד בשם גוף כי יתאחד כאחד עם נר"נ ברוחניותם ואז יהיה הענג הגדול שיהנו כולם מזיו השכינה בלא הפסק וגרעון לעולם, אבל הרשעים גם לאחר שיענשו לאחר מיתתם בעונש גיהנם ובכל שארי עונשים אם לא יזדככו גם אז, כי נתחייבו כרת בעוה"ז ובעוה"ב, יוכרתו מאותו העוה"ב ג"כ ויאבדו כבהמה, וצדיקים יהיו כולם כמלאכי השרת כחנוך ואליה' אשר גם גופם נתהפכו לנפשות והשגתם תהיה באופן נעלה מאד ויהנו מזיו השכינה לעולמי עולמים, זה הוא מה שנראה לע"ד בדעת רבינו בלא שום ספק וסרו מעליו כל הקושיות בפשיטות בסיעד"ש ודו"ק

הלכה ז אמרו חכמים כל הנביאים כולן לא נבאו אלא לימות המשיח אבל עוה"ב הוא עיין לא ראתה עיין כ"ח שהקשה דבפ' במה אשה דף ס"ג משמע דשמואל ור' חייא בר אבא פליגי אהדדי ואיך כתב רבינו דברי שניהם, כאן דברי רחב"א ובסוף פ' שאח"ז דברי שמואל דאין בין עוה"ז לימהמ"ש אלא שעב"מ בלבד

ונראה לע"ד דלא ק"מ דשם בפ' במה אשה משמע להדיא דלא פליג רחב"א אדשמואל אלא בזה שאמר שמואל שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, דמשמע להדיא דלשמואל לא יתקיימו עוד נחמות הנביאים בימות המשיח וע"ז הוא דפליג עליו ואמר כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל במה שבא שמואל לשלול רוחניות עוה"ב בימות המשיח ע"ז לא פליג כלל, אלא אדרבא הרי גם הוא אמר דרק נחמות הנביאים יתקיימו בימות המשיח שהוא טובות גשמיות אבל לא רוחניות שהם הם עין לא ראתה ואמר שלא יתקיים עין לא ראתה אלא בעוה"ב, וא"כ רבינו בסוף פ' שאח"ז הרי אמר מפורש לשון זה של שמואל אלא רק לענין רוחניות עוה"ב שלא יהיה בימות המשיח, וזה הוא גם לרחב"א ולכן פסק כרחב"א בכל דבריו, אלא דס"ל לרבינו דכיון דריש דברי שמואל לענין שלילת הרוחניות בימה"מ ס"ל לרחב"א כוותיה א"כ ה"ה לענין שלילת כל שינוי במעשה בראשית בעניני הטבע ס"ל כוותיה ולא פליג עליו אלא לענין ריבוי הטובה שיהיה אז בדרך הטבע שכן הוא גם כל נחמות הנביאים רק ריבוי הטובה בדרך הטבע לבד, ולא כשמואל שבא לשלול גם ריבוי בדרך הטבע, וזה כתב רבינו בה' מלכים פ' י"ב ע"ש, ולזה פסק רבינו ג"כ כרב דאמר העוה"ב אין בה לא אכילה ולא שתיה כו', שהוא עין לא ראתה שכל עניני רוחניות תהיה רק בעוה"ב וכי אז לא יהיה שום גשמיות מנחמות הנביאים דלא כשמואל בזה דלדידיה ע"כ לא יתקיימו נחמות הנביאים כ"א בעוה"ב, וא"ש כל פסקי רבינו להדדי, ועיין בלח"מ שדחק הרבה בזה ולעד"ן כמ"ש והוא נכון ברויחא בפשיטות בסיעד"ש ודו"ק

פרק י בסופו דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי כו'. ובהשגות א"א זה השגיון לא ידענו לאיזה דרך כיון ואנו מפרשים אותו בשני ענינים לשון שיר כמו שגיון לדוד וענין אחר בעבור אהבתה תשגה בעניניך שלא תשים עליהם לב עכ"ל

ונראה לע"ד דרבינו לא כוון גם לאחד מן שני הדרכים הללו, אבל דרך רבינו הוא דרך שלישי והוא מלשון כארז בלבנון ישגה שהוא לשון חוזק, וזהו דאמר רבינו זה שישגה בה תמיד כראוי, ור"ל שיתחזק בה תמיד יותר ויותר כראוי לאהבת השי"ת, או כראוי לפי דעתו ושכלו וכדאסיק אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו וע"פ הדעת תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה, השי"ת יזכנו להיות מאוהבי שמו לעד ולנצח נצחים אמן: בריך רחמנא דסייען, תם ונשלם ביאור ספר המדע, בעזרת החונן לאדם דעת כהימן וכלכל ודרדע, יתברך ויתעלה שמו המיוחד באהבה, בו אבטח כי יעזרני גם בבאור ספר אהבה, בעזה"י ויתעלה באהבה, אתחיל בבאור ספר אהבה ספר אהבה הלכות ק"ש

א הלכה ח בשחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא. עיין כ"מ מה שהביא דברי רבינו בפ"ח מה' ברכות הלכה י"א שכתב לקח כוס שכר בידו והתחיל הברכה על מנת שהכל וטעה ואמר בורא פרי הגפן אין מחזירין אותו כו', והביא ע"ז דברי תלמידי ר"י ודברי הר"ר מנוח והקשה על דבריהם ופירש הוא באופן אחר, ואח"כ הביא דברי שאלת חכמי לוניל ותשובת רבינו בעצמו על