זיו המשנה חלק א קי

דאמר רב חסדא כו' ר"ל דלא תימא שהוא דוחק לומר בדברי רבה שיאמר דיני' אליבי' דרבנן כדי שנוציא מזה דין גם אליבי' דר"ש לענין קרפף מצומצם ולענין אויר מקום מחיצות דמייתרו כיון דזה דבר פשוט הוא, לזה מביא מדברי ר"ח דאמר קרפף שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת וקרפף אסור, חצר מ"ט משום דאית ליה גיפופי, ור"ל דודאי עיקר דבריו הוא בקרפף שהוא יותר מבית סאתים, ומשמיענו בקרפף שנפרץ במלואו נשאר באיסורו כמו שהיה, דאף שנפרץ במלואו ונעשה רשות אחת עם החצר מ"מ אין אויר החצר מתירו, והחצר ג"כ נשאר בהיתירו כשהיה ואין הקרפף אוסרו כיון דאית ליה גיפופי, אבל מ"מ "והא זימנין דמשכחת לה איפכא", ור"ל כגון בקרפף שהוא פחות מבית סאתים ואליבייהו דרבנן, והיה לו לר"ח לפרש דבריו דאיירי בקרפף שהוא יותר מבית סאתים ולא לומר סתמא "קרפף שנפרץ במלואו" שאפשר לטעות בדבריו ולומר דאיירי בקרפף שהוא פחות מבית סאתים ואליבייהו דרבנן ויוקשה עליו דלמה אמר האיסור בקרפף דוקא ולא להיפך, אלא ע"כ דלכן אמר קרפף סתמא כדי להוציא מדבריו גם דין קרפף מצומצם וע"י שנפרץ נתוסף עליו מקום מחיצות ונעשה יתר מבית סאתים, דאז לא שייך האיסור אלא בקרפף ולא בחצר, ולכן שפיר אין זה דוחק לומר גם בדברי רבה הכי וכהנ"ל, כן נראה לע"ד ביאור דברי הסוגיא לדעת רבינו והוא מחוור מאד לע"ד

ועתה הלא כל דברי הסוגיא הזאת לא היה לו לרבינו להזכיר לענין פסק הלכה כלל, דודאי בית סאתים מצומצם וע"י מקום מחיצות נעשה יתר מבית סאתים, דבר פשוט הוא, ומה לי אם מתחלתו היה יתר מבית סאתים או אם אח"כ נעשה יתר מבית סאתים, וגם רבה וגם ר"ח לא השמיענו זה כלל מפורש בדבריהם וכמ"ש, אלא דרבה עיקר דבריו הוא אליבי' דרבנן דלא קי"ל כוותייהו, ועיקר דברי ר"ח הוא בקרפף יתר מבית סאתים ומשמיענו רבותא בין בקרפף בין בחצר, בקרפף לאיסורא דאע"ג דנפרץ במלואו אין אויר החצר מתירו וכסוגיא דדף כ"ד הנ"ל, ולכן אף שיש שם לשון ראשון דלא אמר הכי, תפס רבינו להלכה לשון השני דאתיא כר"ח דהכא, ולכן תפס רבינו לשון ר"ח כדי להורות לן טעמו דפסק כלשון ב' שבדף כ"ד משום דר"ח אית ליה הכי, ובחצר להיתירא, דכיון דהוא לא נפרץ במלואו ונשאר גיפופי מהצדדין נשאר בהיתירו וכדאמר אביי, והוא דברי רבינו ממש, וא"ש הכל לנכון בסיעד"ש ודו"ק

אמנם דברי הראב"ד בזה אינם מובנים כלל מ"ש "אפילו קרפף ב"ס שנפרץ במלואו לחצר הקרפף אסור מפני שאין אויר מחיצות מתירו', וזה הוא בלא הבנה כלל דזה ודאי אינו אלא לרבנן דאמרי דחצר הוא אויר האוסר ולכן הקרפף שאין לו גיפופי ואין לו אויר מחיצות אוסר עליו החצר אבל החצר שיש לו גיפופי אינו נאסר מפני הקרפף, אבל אני הרי קי"ל כדברי ר"ש דקרפף וחצר רשות אחת הן ואינם אוסרין זע"ז כלל, ובגמרא הלא אמר אביי רק לר"ש נמי הא איכא אויר מקום מחיצות והיינו שנתוסף אויר מקום מחיצות על הב"ס דקרפף ונעשה עתה יתר על בית סאתים כדפירש"י וכמ"ש, והיה לו להראב"ד לומר מפני מקום המחיצות שנתוספו עליו, אבל לשונו שאמר "שאין אויר מחיצות מתירו', הוא בלא הבנה כלל וצ"ע, ודו"ק

פרק יט הלכה כד בד"א כשהיו בהן רצועותיהן והן מקושרין קשר של תפלין דודאי תפלין הן אבל לא היו רצועותיהן מקושרין אינו נזקק להן. בהשגות אני ראיתי ג"כ שטעה במקום אחר בזה שהוא סבר החדשות שר' יהודה אוסר מפני שחושש שמא קמיעין הן ואינו כן כי בודאי אין אדם טורח לעשות קמיע כעין תפלין אלא חדשות שאינן מקושרות לפי שאין קושרין בשבת כו' עכ"ל

ועיין מ"מ שכתב ג"כ הכי וז"ל דברי רבינו בזה הוא כדברי ההלכות שכתבו בחדשות מ"ט לא דחיישינן שמא קמיע נינהו אבל ישנות כיון דמקושרין נינהו לא טרחי אינשי כולי האי בקמיעין עכ"ל, ודע שהם דעות בגמרא עירובין צ"ו צ"ז רבא סבר דטעמא דחדשות הוא מפני חשש קמיעין כו' ולדבריו המוציא תכלת בשוק אפילו מצא חוטין פסוקין ושזורין פסולה דטרח אינש לזייף כולי האי וכ"כ רבינו בעיקר הנוסחא הראשונה שלו בכ"ב מה' ציצית, ובאמת שאין מסקנת השמועה כדברי ההלכות ולא כדבריו אלו אלא לכ"ע לא טרח אינש לעשות קמיע כעין תפלין, וכן המוצא חוטי תכלת בשוק פסוקין ושזורין כשרה דלא טרח לזייף כולי האי וטעמא דתפלין חדשות שאינו נזקק להן הוא מפני שא"א לו לקושרן בשבת ולהכניסן ולפיכך אינו מכניסן כו' וכ"כ בהשגות כאן, ואף רבינו נשאל על דין הציצית מחכמי לוני"ל ז"ל והשיב להם ודאי אמת כדבריכם ובעיקר העתקתי לנוסחא שלי טעיתי וכך הן הדברים אפילו מצא חוטין פסוקין פסולה ואם שזורין כשרה עכ"ל

ורבות נפלאתי על המ"מ שנקל לו כ"כ לדחות דברי הרי"ף ודברי רבינו בגילא דחטתא, ואף לפי הבנתו דדין דתפלין תלי בדין דתכלת ואם רבינו חזר בו בדין דתכלת ע"כ חזר בו גם מדין דתפלין, אבל הרי"ף הרי לא מצינו שחזר בו ואיך נקל לו לדחות דברי הרי"ף בשתי ידים וכי לא ידע הרי"ף וגם רבינו מסקנא דגמ' חלילה, וגם הלא אדרבא משאלת חכמי לוני"ל בדין התכלת לבד שמעינן דבדין התפלין הודו לו שהצדק אתו, וכן מתשובת רבינו להם שיתקנו הנוסחא בה' ציצית ולא ציוה להם לתקן גם הנוסחא כאן בה' שבת בדין התפלין שמעינן ג"כ דמדבריו שבכאן לא חזר בו ואין דין תפלין תלי כלל בדין הציצית, ושגם אחר שהעירו אותו חכמי לוני"ל מכל דברי הסוגיא ושמחמתה חזר בו לענין תכלת גם אז לא חזר בו לענין תפלין, וגם הלא בכאן פסק מפורש כמסקנא דגמרא לחלק בין מקושרין או לא וכן עשה הרי"ף, ואפ"ה פסקו כרבא הרי דס"ל לרבינו ולהרי"ף מפורש דגם לפי המסקנא העיקר כדברי רבא, ואיך תפסו אותם ממסקנא דגמרא

אמנם באמת המעיין בסוגיא יראה ויבין דאדרבא המסקנא דשמועה הוא דוקא כדברי ההלכות ודברי רבינו אלו, דהתם הכי איתא דרבא אמר טרח ולא טרח תנאי היא ר"מ ור"י, ואמר ע"ז הש"ס והשתא דתני אבוה דשמואל בר רב יצחק כו' דכ"ע לא טרח אינש, ור"ל ור"מ ור"י פליגי רק בזה דלר"מ אפילו חדשות שאינן מקושרות יוכל לענבן, או כדפרש"י שם דגם החדשות הם מקושרות אלא שאינם מקושרות בקשר של תפלין כעין דלית דלר"מ כשר איזה קשר שיהיה ולר"י אינו כשר אלא קשר של דלית וזה אסור בשבת שהוא קשר של קיימא, ופריך וליענבינהו מיענב ר"ל ר"י אמאי אוסר בחדשות יעשה הקשר של עניבה אמר רב חסדא זאת אומרת עניבה פסולה בתפלין, ולדידיה גם טעם המשנה הכי הוא וכמ"ש התוס' שם ע"ש, אביי אמר ר"י לטעמי' דאמר עניבה קשירה מעלייתא היא כו' ור"ל אבל לר"מ עניב להו, וע"ש בסוגיא ובתוס', והשתא הלא לדברי אביי רק ר"י לטעמי' דאמר עניבה קשירה מעלייתא היא ולכן אוסר בחדשות, אבל לרבנן דר"י דאמרי עניבה מותר בשבת יש להתיר להמוצא תפלין להניחן זוג זוג אפילו בחדשות כדברי ר"מ, והלא יקשה על מתניתין שם דאמרה בד"א בישנות אבל בחדשות פטור, כמאן אתיא דלא כר"מ ודלא כר"י, כר"מ לא דהוא אמר אחד חדשות ואחד ישנות, וכר"י ג"כ לא דהלא ר"י אוסר בחדשות והמשנה אמרה רק פטור אבל לא אסור, אע"כ דאתיא כרבנן דר"י דעניבה לאו קשירה היא ויוכל להניחן בעניבה ולכן אין בזה איסור, אבל מ"מ אמרה המשנה פטור משום חשש שמא קמיעות הן, וכיון שאינו אלא חשש בעלמא איסור אין בהן אבל הוא פטור מליזקק להן, ועתה הלא אסיק אביי מפורש כדברי רבא בטעמא דמתניתין ולא נדחו דברי רבא אלא בטעמי' דר"י אבל בטעם המשנה אדרבא אביי ג"כ אסיק כדבריו, וכיון דאביי ורבא תרווייהו פליגי על ר"ח בודאי הלכה כוותייהו דבתראי נינהו, ובפרט דלשון המשנה דאמרה פטור דייקא כוותי' דאביי וכמ"ש, ולכן שפיר תפסו הרי"ף ורבינו דבריהם להלכה ולעיקר, וכתב רבינו מפורש לשון המשנה דאמר אבל אם לא היו רצועותיהן מקושרות אינו נזקק להן, לא אמר לשון איסור בזה כר"י אלא