זכרו תורת משה מח

מקום המשתמר אבל סוס וחתול שמרדו וכן אווזין ותרנגולי' שקנה מחדש ולא הורגלו כבר בביתו לבוא מעצמם או שמרדו ואינם חוזרין עוד לביתו אף זה אסור, כללו של דבר אין חילוק בין אווזין לשאר בהמה וחיה ועוף אלא אם הורגלו כבר בביתו ובאים מעצמם לביתו מותר לעמוד בפניהם שיחזרו ממילא או לבית אחר אבל אם לא הורגלו עדיין בביתו אף זה אסור ומ"מ כיון שאינם שומעי' להמורי' יש להקל ע"י עכו"ם דמ"מ אפי' כשיכנסו לבית אינו ניצוד שאינו נוח לתפסם שם ובלבד שהעכו"ם לא יצוד אותה בידים דזהו צידה מה"ת: (ב] צפור שנכנס לבית דרך חלון אסור לסגור החלון אא"כ שהזמן קור ואינו מתכוין כלל בשביל הצידה מותר כיון שאין בו צידה מדאוריי' עדיין שהרי אפי' בבית אין נוח לתפשו ולכן אם יצאה צפור מתוך הקן שלה שקורין שטייג לתוך הבית אעפ"י שנכנסה מאלי' לתוך הקן אסור לסגור הדלת של הקן שהרי הוא צידה דאורייתא, וכן התרנגולי' ואווזין שלא הורגלו עדיין בביתו אסור להכניסם ללול שבהם ולסתום החור שלא יצאו שכל זה הוא צידה דאורייתא (ג) אסור להעמיד בשבת מצודה לצוד העכברים: (ד) הנוטל דג ממקום שצריך מצודה אפילו ממקום שכבר ניצוד בו חייב

לד כו (א) השוחט ובכלל זה ההורג איזה בעל חי שיהי' ואפי' פרעוש או שפין חייב ולכן אסור למלול בידו הפרעוש אבל כנים מותר להרוג שאינו נקרא ברי' שאינו פרה ורבה ודוקא כינים מראשו דשם אין דרך להיות פרעושים אבל המפלה בגדיו אסור להרוג אפי' כינים ששם שכיח אף פרעושי' וגזרינן שמא יהרוג גם פרעושים, ובלילה שאינו יודע אם הוא פרעוש או כינה אסור למלול דשמא הוא פרעוש אלא יזרוק מעליו: (ד) המוצי' דם או עושה חבורה עד שנצרר הדם בבעל חי חייב משום שוחט דהיינו נטילת נשמה ולכן מי שחתך באצבעו וכיוצא אסור למצוץ הדם וכן אסור למצוץ הדם שבין השיניים וכן אסור להניח צוק זאלב על מכה להוציא דם וכן יזהר כשיצטרך להעמיד עלוטה שקורין אוגלען או פייאווקעס לחול' שאין בו סכנה שלא יעמיד רופא ישראל אלא ע"י עכו"ם וכ"ש דאסור לישראל להקיז דם אם לא לחולה שיש בו סכנה: (ג) ודג חי שהניח בע"ש במים אסור לטלו משם אפי' שא"צ מצודה דתיכף כשיבש ממנו קצת בין סנפורין חייב משום נטילת נשמה