זכרו תורת משה לה

בשכמל"ו על שבירך לבטלה ויברך שהכל ואם הוא בדעתו לשתו' יין יקח כוס אחר יין וא"צ לברך בפה"ג ואפילו היה מים אלא שהי' החלו' מונחים לפניו יצא ג"כ ידי קידוש דלא יהא כאין לו יין. גם בשבת בשחרי' חייבין בקידוש בין איש או אשה גם בהבדל' חייבי' אנשים ונשים אבל אין איש שיצא בהבדלה רשאי לעשו' הבדלה בשביל אשה ואם אין לו יין כשר או יין צמוקים טוב שבודאי יש בו טעם יין מוטב לקדש על הפת

ו אל תשמע לדברי היצר הרוצה לאבד נפשך אחר שמצוה לענג שבת וא"כ ילך ויטייל כי הוא לו לעונג הא למה זה דומה למצות שמחת י"ט שפתוי היצר הוא לשמוח בשמחות הוללות וטיול ובאמת אין כוונת הש"י על שמחה זו ועל עונג זה כי כוונתו יתברך לזכות אותנו שנשמוח בי"ט במאכל ובמשתה ושמחת לב בספור נפלאותיו ולזמר שבחיו וכן הוא מצות עונג שבת שיענג גופו במאכל ובמשתה ומעט שינה ובזה הכל שוין אבל הטיול ולדבר דברים של מה בכך אין זה עונג של מצוה רק של הוללות. ומכ"ש לבעלי אומנו' וסוחרים העוסקים כל ימי השבוע בפרנסה. להם לא ניתן השבת רק לאכול ולשתות מעט ולעסוק כל היום בתורה כי זה הוא חייו והעונג הגדול לנשמתו ומה יתרון לעונג גופו אם רוחו ונשמתו הם לעולם ביגון ואנחה ולכן עכ"פ יענג נשמתו בשבת וי"ט בתורה ומצות

ז מרגלא בפומיהם של עמי הארץ שכל זמן שלא אמרו מזמור שיר ליום השבת אע"ג שכבר הוא לילה לא חל שבת אל תאבה ואל תשמע רחמנא ליצלן מהאי דעתא כי שבת ממילא בא. ולכן צריך כל אדם לזהר שעכ"פ שעה קודם הלילה בחורף להדליק הנרות אף שלא קראו עדיין לבית הכנסת והאוהב את נפשו שלא יבא לידי חילול שבת אזי מן ר"ח חשוון עד ר"ח שבט לא יחוסר אף רגע אחת שבשעה חצי ד' על הזייגער לאחר חצות בע"ש כבר יהי' כל הנרו' דולקו' והקדרו' טמוני' ויקבל שבת ואז ילך לבטח ואם יתאחר מעט מכניס עצמו בסכנה גדול' מאוד ומכ"ש כשיש בהכ"נ בעיר אזי תיכף כשקבלו הקהל שבת חל השבת על כולם בעל כרחו אפי' הוא עדיין יום גדול ועכ"פ כשהזייגר מכה ד' אזי אסור לכל אדם לעשו' שום מלאכה והעובר ע"ז הוא מחלל שבת וצריך תשוב' וסליח' וכפר':