זכרו תורת משה לד

הבהמה של ישראל כיון שהוא אונס יכול לסמוך ולהפקיר הבהמה קודם חשיכה אבל אם אינו אונס אזי לא יסמוך על זה כ"א בהכרח גדול אזי ימכרנו לנכרי במכירה גמורה כמו שמוכרין חמץ ומבואר בחיבורי חיי אדם כלל נ"ח. ודע שמי שחשכה לו והעגלה בא בשבת מחוץ לתחום אסור לטלטל הדברים שבעגלה רק בתוך ד' אמות או באותו שטאל או בחצר או עיר המוקף מחיצה אבל לא חוצה לו ואם יש שם אוכלין ומשקין אסור לאוכלן בשבת כדין דבר הבא מחוץ לתחום לקמן סי' מ"ד

ד מכלל הכבוד לענגו במה דאפשר במאכל ובמשתה. וחוב גדול הוא. וי"א שהוא מדאורייתא שיאכל ג"פ בשבת ואפי' הי' אנוס או קצת חולה בליל שבת שלא הי' יכול לאכול אפי' כזית פת מחויב לאכול ביום ג' פעמים כדי שיאכל בשבת ג' סעודות. ואז יקדש בשחרית קידוש של לילה ואוי להם לאנשים המבטלים אפילו סעודה אחת כי הם מראי' בעצמם שאינם מזרע ישראל כדאיתא בזוהר ואם קשה לו לאכול מ"מ ידחוק עצמו עכ"פ לכזית פת

ה מכלל הכבוד לקדש והוא מצות עשה מן התורה. וגם נשים חייבות בקידוש מדאורייתא להזכיר בפה שהוא יום קדוש יאמר ויכולו להעיד שהקב"ה ברא העולם בששה ימים וישבו' בשבת קודש ולכן חייב כל איש ואשה לשמוע קידוש ובעלי אושפזיכנו' שהנשים הולכות הנה והנה ואינם שומעים קידוש מבטלים מ"ע. ולכן צריך כ"א להזהיר לב"ב שישבו על השלחן וישמעו כלם. ואסור לאכול בלא קידוש ואם לא שמע א' מבני ביתו קידוש והוא אינו יודע לקדש בעצמו אזי חייב הבעל הבית או אחר לקדש עוד הפעם. אע"פ שכבר יצא וצריך ליזהר שלא יצא מביתו לאחר הקידוש עד שאכל באותו מקום עכ"פ כזית פת או עכ"פ כזית מדבר שמברך עליו במ"מ או עכ"פ שישתה רביעית יין בפעם אחר בלא שום הפסק שראוי לברך אחריו ברכה אחרונה אם לא שיהי' בדעתו לאכול בחדר אחר שאצלו באותו בית ובא"ל צריך לחזור ולקדש ואפי' קידש ודעתו לאכול אחר זמן ואכל אחר זמן לא יצא אלא יקדש ויאכל מיד באותו מקום קידש על כוס וסבור שהוא יין והוא שכר או דבש במדינתינו שהוא חמר מדינה יצא ידי קידוש אלא יאמר