זכרו תורת משה לג

שלא ילך בחשך ויכשל בעצים ואבנים ולפיכך צריך להדליק אף בבתי' שאינו אוכל שם אם משתמש בהם בשבת וידליק לפחו' ב' נרות וכשהוא אצל אשתו אשתו מדלקת ומברכת ואפילו אם הוא מדליק ג"כ אינו מברך אבל אם הוא בדרך וכן אם אין לו אשה אם יש לו חדר מיוחד אע"פ שאינו אוכל שם מדליק ומברך, ואם אין לו חדר מיוחד אלא שאוכל על שלחן בעל בית חייב להשתתף בפרוטה, וזה דוקא אם אין מדליקן עליו בביתו אבל אם מדליקן עליו בביתו א"צ להשתתף בפרוטה, וצריך לאכול במקום הנרו' אם לא שיש שם צער מחמת זבובים וכיוצא בו דהנרות להתענוג ולא לצער. וחייב כל אדם להזהיר בני ביתו ולהשגיח בע"ש ולזרזם שלא יבואו חלילה לידי חילול שבת, ואשרי לאדם שמטריח עצתו בהכנת צרכי שבת, אבל זאת חוב הוא על כל אדם כשרואה שיוכלו לבא לידי חילול שבת, אזי אין זה מצוה בלבד אלא חוב גמור שיאמץ בכל כחו בכל מה דאפשר לסייע בעצמו ולא יחוס על כבודו כי במה נחשב הוא נגד כבוד השבת אשר נזהר על זה מבורא העולם כולו ואפי' לכבד הבית בעצמו ולסייע בתיקון המאכלים כללו של דבר כל מה שביכולתו חייב לעשות כאלו היה עבד נמכר למלך בשר ודם שבודאי אז לא יאמר איך אזלזל כבודי ומ"ש לכבוד הקב"ה ולא יבוש מבני אדם שילעיגו עליו כי מוטב שיהי' שוטה בעיני בני אדם ולא יהיה רשע ח"ו בעיני הקב"ה ובאמת אדרבה גם בעיני ב"א יהי' לו לכבוד וכל מעשיו יהיו לשם שמים

ג בכלל המצוה שיהיו כל אדם נזהר כשהוא בדרך שעכ"פ איזה שעות קודם השבת יכנס לאושפיזא להכין צרכי שבת ומכ"ש שלא יבא ח"ו לידי חילול שבת כנודע הרבה פעמים רחמנא לצלן, ואם הי' בדרך ועל פי אונס חשכה לו, אם הסוסים של נכרי וגם הבעל עגלה הוא נכרי אזי יניח כל החפצים מעליו בעגלה והוא ילך ברגליו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום ויזהר מאוד שלא יגער בבהמ' או יעשה שאר דברים שיגרום שמחמת זה תלך הבהמה כי אז עובר משום לאו דמחמר כדכתיב לא תעשה מלאכה אתה ובהמתך ור"ל מלאכה שנעשית בשותפו' ע"י אדם ובהמה דהיינו שמנהיגה ע"י קולו וכיוצא בו ובזה אין חילוק אפי' הבהמה של נכרי ואם הבהמה של ישראל אזי אפי' אינו מחמר אחריה עובר עכ"פ משום שביתת בהמתו כדכתיב למען ינוח שורך וחמורך כו'. ולכן אם