זכרו תורת משה ל

ענין זה למדה טובה שידבק בה אדם ומצינו שאמרו איזה חכם הרואה את הנולד אבל מה ענין זה למדה טובה ולפ"ז א"ש וזהו כוונתו דדחיל חטאין וזה שכ' שתהיה יראת ה' על פניכם ר"ל יראה זו תהי' על פניכם שיירא שלא יחטא, אמרתי לו תמה אני עליו כיון שכל העולם מודים שהוא ירא שמים מרבי' ואם יבא לידי ספק איסור אפי' במאה מנה הי' פורש ולא יפסוק הדין לעצמו כ"א ע"פ שאלת חכם ואין זה בלא איבוד ממון כ"ש וכ"ש בספק איסור שיש בו איבוד חלק לעוה"ב ואיך עשה דבר זה והלא אז"ל מוטב לאדם להשליך עצמו לתנור אש משילבין פני חבירו, השיב הרב שחשב זאת למצוה למגדר מלתא, א"ל לא תתלי בי' בוקי סריקא שהרי מקרא מלא כתיב הוכיח תוכיח כו' ולא תשא עליו חטא פרש"י שאם מתבייש בכך אל תביישנו שאם תבייש אותו תשא חטא לעבור על ד"ת שירא הת"ח מפני אדם אעכ"ו וזהו שאמרו לדהע"ה הבא על א"א מיתתו במה כי מירא' המלך רצו להזכירו שישוב מהעון כדאית' ברואה, אביו שעובר עבירה יאמר לו אבא כך כתב בתורה ואעפ"כ השיב להם מיתתו בחנק אבל המלבין כו', ולכן אני דן שבודאי ידע כ"ז אלא כמו שאמרתי זבובי מות כו' כי הגאוה מעור עיני השכל ומביא לידי חמדת כבוד, וכבוד לידי שנאה, ושנאה לידי כעס. וכעס לידי הלבנת פנים ולכל מה שכתבתי לעיל עכ"ל ספר המדות העתקתי אות באות, ואתה בן אדם שים לבך לכל התועבות האלו הנולדי' והמסתעפי' מן השרש הרע והמר הגאוה. עוד תשיב ותראה תועבות אחרות שממעטת מכמה מצות עשה, המתגאה כשרוצה לעשות דבר משגיח תיכף אם הוא לכבודו נזדמן לו לבקר חולה לנחם אבלי' שוקל בעצמו אם הוא אינו נגד כבודו שילך לבית פ' ועל כל דבר מביא לו היצה"ר ראיה והתעלמת פעמים שמותר להתעלם זקן ואינו לפי כבודו וטח מראות לבותם כי זה דוקא בדבר של גנאי שהוא לבזיון, מה שאין כן דור שאין לו לבזיון, וגורם להיות תמיד מתכבד עצמו בקלון חבירו, ואינו מודה על האמת, וממעט התחברות חבירים שהוא מן המדות שהתורה נקנית בהם, ומתבייש ללמוד מכל אדם וכמה בני אדם הולכים ומתדלדלים מפני שאינם רוצים לזלזל בכבודם, ואומר הלא בן גדולים אני ולא שמו על לבם דברי רב א"ת כהנא אנא גברא רבא אנא כו', ואם לא יראתי שמא יעלה על