זכרו תורת משה לא

לב איש שאני מדבר כנגדו הייתי מאריך בזה כי באמת ירדתי לסוף דעת הגאוה עד שאני מכיר כל רמוזותיה וקריציה במעשיה בדבורה במחשבתה בתנועותיה וראה כמה כח ענוה עד שקבעוהו לסוף תפלת י"ח למקללי נפשי תדום, ונפשי כעפר לכל תהיה, וז"ל רוקח, בני אל תהיה גאה, פן תהיה הומה ושואה, תנמיך רוחך בלב נכאה, אז השם עמך תחזה ותראה, כי שונא גאים, ומחיה לב נדכאים, כי מה בגאוה תועלת, כי הנפש גועלת, וכוס תרעלה מחללת ומועלת, למה תמות בלא עתך, ומלאך אכזר יבעתך, אל תתחבר אל המתגאים, ברגע ימותו פתאום, ותרא מלפני מתגאה על כל המתגאים, ותחזה כבודו במקום רואים, כי ברוח נמוכה, יהיה לך תמיכה וסמיכה, כללו של דבר לא יש דבר בעולם לשום אדם להתגאות על חבירו כי אם הוא זקן ישים אל לבו במה כלו ימיו ושהרבה לחטוא ושלא קיים שליחותו שנשתלח עליו ושא"א לו לתקן עוד מה שעיות, ואם בחור הוא עדיין לא עשה הרבה מצות ומלחמת היצר הרע עדיין עליו וכל רגע ורגע עומד בסכנה עצומה אם יסיח דעתו מן המלחמה. סוף דבר אין לו לאדם אלא להתפלל לפני ה' שיסיר מדת הגאוה הימנו ולא יקנא באיש אחר כמש"כ במשה שאמר ליהושע המקנא אתה לי ר"ל דשאר זקנים נבאו מכחו של משה שסמך ידיו עליהם כמש"כ ואלו התנבאו שלא ע"י משה ולכן קינא יהושע ולכן א"ל המקנא אתה לי מי יתן והיה כל עם ה' נביאים דהיינו שיתנבא מדרגא דנבואה ואפילו כי יתן רוחו עליהם שזהו דרגא דמשה להתנבאות מדרגא דנקרא רוח והיינו אספקלריא דנהרא אפ"ה אין אני מקנא ע"ז, כן יזכנו ה' להסיר מלבנו הקנאה ויקיים בנו תפלת דוד, הורני י"י דרכיך, הדריכנו באמיתך, יחד לבבינו ליראה שמך וטהר לבנו לעבדך באמת ובלב שלם אמן כה"ר: הלכות שבת (דינים השייכים מערב

שבת

) (א) שבת קודש הוא האות הגדול והברית שנתן הקב"ה לישראל למען ידעו כי ששת ימים עשה כל מה שברא בשמי' ובארץ, וישבות ביום השביעי, ולפי שהוא עיקר הגדול באמונ' להאמין