זכרון י-הודה גרינוולד חלק א צד

אפילו עיקר דאורייתא, זה אינו דהא במג"א הנ"ל ג"כ דנין רק על אי' דרבנן, ומ"מ מביא ראי' מגמ' דר"ה הנ"ל. דליכא חשדא ברבים, ובאמת לענ"ד תמוהים דברי המג"א מה שהביא ראי' מההיא דסי' קמ"א והיי' דינא דגמרא ר"ה הנ"ל וצ"ע. (אח"ז ראיתי בח"ס חאו"ח סי' דמחלק בין דבר דשייך לרבים, ובין דבר דהחשד רק על רבים אבל הדבר נוגע לכל. יחיד ויחיד כגון ההוא דתודוס כו' ובזה מתורץ קושי' הנ"ל ואכמ"ל.) ואולי י"כ באמת ממאי דלא קמפרשי הכא הרמב"ם ור"ת ז"ל ספי' רש"י ז"ל משום חשדא אלא פי' הר"ת שחושדים אותו היחיד לגנוב ע"כ אין מניחים אותו שם, והרמב"ם ז"ל בא"א, עכ"פ רק החשד על היחיד, אפ' היינו טעמא דידהו משום דהוו ס"ל למילתא פשיטא דברבים ליכא חשדא אפי' בדרבנן ולפי"ז יהי' למג"א ראי' לדינו מהכא. ומ"מ ק' דהא איהו לא מביא ראי' רק מסי' קמ"א הנ"ל. וגם זה ק' דמ"מ מנ"ל לר"ת ורמב"ם ז"ל לומר כן. ועוד ק' על המג"א וכן קשה על שיטת הרמ"א בשם הרא"ש ז"ל דמייתי מגמ' הנ"ל דברבים ליכא חשדא מנ"ל להוכיח כן מגמ' ר"ה הנ"ל דהא שם עכ"פ ר"ג לצורך מצוה השהה הצורות הנ"ל בביתו לבדוק בהם העדים והא דמחדש שם בגמ' בתי' ב' שאני ר"ג כו' משום דכתיב לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות משמע לכאורה דבתי' הא' שם לא הי' צריך לומר משום צורך מצוה התירו כן ברבים. זה אינו מוכרח לכאורה דשפיר י"ל דבתי' ב' חידש דלהבין ולהורות הוא היתר גמור ממקרא מפורש או שמחדש בתי' ב' דללמוד להבין גם מותר העשיי' לא רק השהיי' בלבד. אמנם בש"ב סי' קמ"א ס"ק כ"ז לא פי' כן אלא דמותר רק השהיי' לא העשיי' גם לתירוץ זה. ועכצ"ל דהש"ך מפרש דהתי' ב' כוו' התרצן במ"ש להתלמד עבד לא העשיי', אלא עבד, פי' מה שעשה ר"ג כן להשהות הצורות בביתו הי' לצורך לימוד, (או אפשר שהנכרי עשאה מיד להתלמד) ועכ"פ מבואר דגם לתירוץ ראשון יש לומר דרק לצורך מצוה אמרי' דברבים ליכא חשדא, ובהאי דינא דמג"א לא מוזכר שם שהי' לצורך מצוה וא"כ מנ"ל דבכה"ג שייך לומר דברבים ליכא חשדא, ומ"מ על המג"א גופי' אין לתמוה כ"כ דהא איהו קסמיך על פי' הרמ"א ז"ל הנ"ל דשם סי' קמ"א. ושם ג"כ לא מוזכר בדברי הרמ"א ז"ל שצריך דוקא לצורך מצוה. אמנם גוף הפסק של המג"א א"כ צ"ע ונפלא ממני בעניי, והית"ב יראה בעניי בכי"א. כ"ו טבת תרס"ג לפ"ק. דק' יודא גר"וו. סימן ק"ז הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' תפלה הלכה ח' כ' ומשה תיקן להם לישראל שיהי' קורים בכל מועד ענינו ושואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד. הנה אמר בכאן ב' דברים הא' שיהו קורים בכל מועד מענינו והוא מה דתנן במשנה סוף מגילה ולמדו מקרא שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. ומה שאמר ושואלין ודורשין היי' מה דאי' התם בגמ' סוף מגילה ת"ר משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין ענינו של יום ה' פסח כו'. והרמב"ם ז"ל משנה ולא כ' ה' חג בחג רק סתם שואלין ודורשין בענינו כו' ורק בפ' א' מהלכת מגילה ה' י"ג כ' שם בשבת שחל בו פורים שואלין ודורשין בהפככת פורים. נ' לכאו' דס"ל הפי' בברייתא כמו שמפרש הב"י בסי' תכ"ט בתירוץ ב' דלעולם ההלכות צריך ללמוד קודם לפסח כ' יום רק מה שכ' שואלין ודורשין בחג ובפסח ר"ל לדרוש הטעמים שבעבורם נצטוינו ההלכות ועיין שם. אמנם לפי"ז צ"ע שלא כ' הרמב"ם ז"ל הא דתני' בברייתא ריש פסחים שואלין ודורשין בה' פסח כ' יום קודם לפסח, אע"כ כ' דס"ל כתי' הר"ן ז"ל הובא שם בב"י דבאמת רק מחוייבים ללמוד ה' חג בחג דוקא ומה דאמר ל' יום קודם זה אינו מצד חיוב רק להיותו שואל כענין ע"ש כנלענ"ד וא"ת למה לא הזכיר הכא שדורשין בהלכות החג כמו שנזכר בלשון הברייתא סוף מגילה דלעיל י"ל דבאמת הברייתא תרתי קאמר כמו שנוכיח לקמן. וקאמר לשון שואלין דמשמע ששואלין בהלכות החג ודורשין קאי לדרוש הטעמים שבעבורם נצטוינו כך וכמש"כ המג"א בסי' תכ"ט דעכ"פ מחוייבים לדרוש ביו"ט בענין היום כגון בפסח ביציאת מצרים והוכיח כן מגמ' דפ"ק מגילה דאי' אריב"ל פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום כו' ופריך מאי ארי' פורים אפי' כל יו"ט נמי ותי' פורים אצטרי' לי' סד"א לגזור משום דרבה קמ"ל, וע"ש הפי' במחצהש"ק ואני העני הוספתי שההוכחה הוא מדברי תוס' שם (ומצאתיו אח"כ בפמ"ג ה' מגילה סי' תרפ"ח ס"ק ט') שכתבו בדף ד' ד"ה פורים כו' דווקא בשבת כו' אבל בחול אי"צ שהרי קורין המגילה ואיכא פירסום ניסא טפי ואי דכוו' שואלין ודורשין הוי לענין היום הלא זה גם בחול צריכים בע"כ, אע"כ הפי' רק שדורשין בעניני היום להורות לעם ה' דרכי ה' כו' וגם בתוספות שאח"ז שם ד"ה מאי כו' מפורש כוו' הקו' מאי אריא פורים דאין דורשין בו מקודם ל' יום דמשו"ה יש לדרוש בו ביום אפי' ביו"ט דדרשי' ל' יום לפניו אפ"ה דורשין כו' ע"ש. וממילא מוכח מדבריהם שגם מה שאמרו ל' יום כו' ג"כ הכוו' שדורשין הטעמים ודרכי המוסר הצריכי' לדבר בעתו. והנה ע"כ אין לומר דרק עניני מוסר מעניני של יום בזה מתעסקים בל' יום מקודם דהא ע"כ צריכים ללמוד הדינים וההלכות. ועוד שאמר שואלין וזה שייך רק על עניני הלכות. אלא ע"כ נראה ברור בדברי התוס' כמש"כ לעיל בדברי הרמב"ם ז"ל דכוו' שואלים קאי על הלימוד ההלכות ודורשין על עניני היום ודרכי היראה והמוסר המצטרכים לדבר בעתו וכוו' הגמ' מה שאמרו שם במגילה מהו דתימא נגזור משום דרבה. ר"ל דסד"א תינח דשואלין בהלכות בשבת שחל בו פורים אבל דורשין דרש במקראות סד"א דזה אסור