זכרון י-הודה גרינוולד חלק א צג

סי' קס"ז סעיף ט"ו אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי רוב העונים והטעם כ' ב"י בשם א"ח משום שהעונה אמן הוי כמברך ורש"י ז"ל בברכות מ"ז ע"א שם כ' שאף האמן מן הברכה הוא, ואי"צ להמתין על המיעוט המאריכין יותר מדאי שהמאריך יותר מדאי הוי שוטה ע"ש. והנה בש"ק כיון שבא להוציאם י"ח גם בלחם משנה וצריך שתהי' מהני עניית אמן שלהם כמברך הי' נלענ"ד דע"כ צריך להמתין גם על המיעוט דאל"כ כא יצאו י"ח בלחם המשנה. ומ"מ יש ללמדם שלא יאריכו יותר מדי עכ"פ. ואגב ארשום כאן דבלילי פסח שעפ"י רוב הבה"ב מוציא רבים יד"ח גם בלח"מ משום דאין לכל המסובין מצה שלימה מקמח שמורים, וצריך לחלק להם לכ"א חלקו ממצה שמברך עליו אי מה שמחלק להם הוי הפסק בין ברכה לאכילה שלו עיין בזה אורח חיים קס"ז סעיף ט"ו בהג"ה ועיין שם בטו"ז ומג"א וצ"ע) ואכמ"ל והי"ת יורינו מדרכיו האמיתיים אמן סלה. סימן ק"ה בעזהי"ת ע"פ תרס"ו לפ"ק. שוכ"ט ושמחת יו"ט לכבוד התלמיד היקר המופלג בתורה וביראה חו"ש כש"ת מו"ה מנחם גאלדשטיין נ"י. מכתבך קבלתי ואני טרוד מאד בפרט בימים הללו וע"כ לא יכולתי להשיב קודם ש"ק ואחר עד עתה וגם היום יומא קגרים שלא להאריך ורק באתי בקצרה, ע"ד שאלתך שבמקומך שם כתות כתות יש. יש שמתפללים מוסף ביחידות כדי שיוכלו לטעום מידי ואח"כ הולכים לשמוע קה"ת, ויש שהולכים לטעום מקודם ואח"כ הולכים לקרה"ת ולתפלת מוסף בצבור, הדין עם מי. הנה רק באתי להורות לך הדרך שבוודאי ראוי לך לעשות כהלכה שבשו"ע ואיתא בסי' צ' ס"ט ישתדל אדם להתפלל בביהכ"נ עם הצבור ואח"כ בסעיף ט"ז כ' ההולך בדרך והגיע לעיר כו' אם לפניו עוד ד' מילין מקום שמתפללים בי' צריך לילך שם כו', וק' לכאורה דלעיל בסעיף י' כ' כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור, וק' מה צריך לאשמעינן זה דהא צריך לילך ד' מילין כדי להתפלל בצבור ומכש"כ כשהוא בביהכ"נ דאין לו להקדים תפלתו וצריך לומר דמיירי דאפילו ימשך זמן הרבה יותר משיעור ד' מילין כגון ע"י אמירת הפיוטים או ע"י הדרשה שבין תפלת שחרית לתפלת מוסף כדאי' בברכות כ"ח ע"ב במעשה דר"א שם מ"מ אסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור כשהוא בבהכנ"ס, וכמה החמירו רז"ל בענין תפלת הצבור, והן א' כביר לא ימאס ותפלת היחיד נבדקת. ולענין לטעום קודם תפלת מוסף בפרט מי שצריך לכך דחלוש לבי' הלא קיי"ל בהדיא בסימן רפ"ו דמותר לטעום קודם תפלת מוסף, וכל ענין שאלתך הלא היא גמרא ערוכה ברכות כ"ח ע"ב רב אויא חליש ולא אתא לפרקא דרב יוסף, א"כ דחליש לבא א"כ אמאי לא טענת מידי ואתית א"ל כהא דר"ה דאסור כו לאדם שיטעום כלום קודם תפלת מוסף א"ל איבעי לי'. לצלויי צלותא דמוספין ביחיד ולטעום מידי א"ל כו' אסור כו שיקדים תפלתו לתפלת הצבור וקיי"ל כן בשו"ע רפ"ו כנ"ל והב"ח רצה להתיר גם סעודה ובטו"ז ומג"א פליגי עלי'. ולדעתי כן משמע בהדיא מלשון הרמב"ם פ"ו מה"ת ה"ד כדברי הב"ח שכ' אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם תפלת שחרית, אבל טועם כו' קודם שיתפלל מוסף וקודם מנחה אבל אינו סועד סמוך למנחה ע"כ ממש"כ אבל אינו סועד סמוך למנחה משמע לכאו' דקודם מוסף מותר לסעוד. ואפשר שסעודה קטנה קאמר וכתשו' החת"ס חאו"ח סי' ס"ט לעשות סעודה ממאכלי חלב לצורך סעודת ברית מילה בצריכים לכך בין תפלת שחרית למוסף יע"ש עכ"פ לטעום בוודאי הלכה מרווחת בשו"ע דשרי קודם תפלת מוסף וממילא דאסור להתפלל משום טעימה תפלת מוסף ביחיד, וטעימה כ' בשו"ע לסי' הנ"ל טעימת פירות או אפי' פת מועט וכ"ש פת הבא בכסנין כשאינו עושה ממנו סעודת קבע. וגם מ"ש ממד' ילקוט ע"פ תהלים י"ז שמעה ה' צדק זו ק"ש הקשיבה רנתי זו רינונה של תורה האזינה תפלתי זו תפלה, בלא שפתי מרמה זו תפלת מוסף עיניו שפיר חזי וכבר הובא מד"ר זה בתשו' מאהבה סי' רפ"ו, וכ' בגליון שהוא ג"כ ירושלמי פ"ד מר"ה הלכה ו' מכל הנ"ל יוצא בהדיא דראוי יותר אם צריך לכך לטעום קצת ואח"כ לשמוע קה"ת ולהתפלל מוסף בצבור, ומ"מ ח"ו לך לעשות מחלוקת משו"ה והלא אפשר להתעכב ג"כ מלטעום אם לא חלש לבי'. ובמדינתינו בגליל העליון קובעים מדרש ללמוד עם פשוטי בנ"י איזה שיעור בין תפלת שחרית לקה"ת, וכן יוצא מגמ' ברכות כ"ח הנ"ל, ע"ש פירש"י ז"ל דר"א דרש קודם מוסף. הורתיך מה שיוצא מגמ' ושו"ע וכתורה תעשה. כתבתי בנחיצה רבה או"נ חותם בבשו"ט לך ולכל בעלי תורה בשם המצפה לישועה. הק' יודא גר"וו. סימן ק"ו במג"א ה' שבת סי' רמ"ד ס"ק ח' כתב דברבים ליכא חשדא וכ' כן לענין היתר נ"ש שנהגו לשכור נכרי בקבלנות ליקח הזבל מן הרחוב כו', ומוצא הדבר מגמרא דר"ה כ"ד ע"ב בדר"ג שהי"ל צורות כו' ומסקנת הגמ' שאני ר"ג כיון דרבים שכיחי' גבי' כרבים דמי וברבים ליכא חשדא. והנה בגמ' דגיטין ס' ע"ב על הא דתנן התם מערבי' בבית ישן מפני ד"ש ופירש"י ז"ל על הא דקתפ' בגמ' מאי מפני ד"ש מפני חשדא כו' יחשדו את בני חצר שמטלטלים בלא עירוב, וק' לי מגמ' דר"ה דלעיל דהא ברבים ליכא חשדא, ואין לחלק דוקא התם דהוי החשד באיסור דאורייתא לא שייך חשדא ברבים שיאמרו שעברו רבים על איסור דאורייתא משא"כ הכא דהוי רק חשד באיסור דרבנן דהא עירובי חצירות ליכא