זכרון י-הודה גרינוולד חלק א צב

כתעניתו ככתוב להלכה בשו"ע ה' ר"ח סי' תח"י סעיף ה' המתענה בר"ח או בחנוכה כו' ת"ח צריך למיתב תענית לתעניתו יוצא מהגה"מ פ"א מה' תענית ככתוב בב"י סי' הנ"ל, מקודם נעורר למה שתיק הרמב"ם ז"ל מדין זה לגמרי הלא לפי הגה"מ הנ"ל מפורש יוצא כן מגמ' ר"ה דף י"ח ע"ב, שא"ל ר"א ור"י צא והתענו מה שהתעניתם (שגזרו תענית בחנוכה) וצ"ע ואדרבה לכאורה משמע בהדיא מלשון הרמב"ם ז"ל איפכא וכך כתב בפ"א מה' תענית הרואה חלום רע צריך להתענות למחר כו' ואפי' בשבת ומתפלל עננו כו' והמתענה בשבת מתענה יום אחר מפני שביטל עונג שבת ע"כ משמע בהדיא דוקא המתענה בשבת ת"ח צריך למיתב תל"ת ולא בימים אחרים אעפ"י שהם מאותם שאין ראוי להתענות בהם. ובאמת הלשון דגמרא תענית י"ב ע"ב שהביא ב"י משמע לכאו' כרמב"ם ז"ל דא"ר, הונא אמר רב יפה תענית לחלום כו' ואר"ש ובו ביום ואמר ר"י אפילו בשבת ואמר על זה מאי תקנתי' ליתב תענית לתעניתו, ע"כ משמע דוקא על שבת אומר למיתב תעניתא, ורמב"ם ז"ל המתיק משום דין עונג שבת, וכן כ' הטור, משא"כ באינך יומי כגון ר"ח וחנוכה אף שאין להתענות בהם מ"מ מצות עונג לא שייך בהם וע"כ כשהתענה וכיון שהוצרך להתענות לא שייך למיתב תענית לתעניתא, ומה שר"א ור"י אמרו להם וציוו אותם להתענות על מה שהתענו בחנוכה צריך ע"כ לומר משום שעברו בשוגג איסור תענית בחנוכה, שלא בטלה בהם מגילת תענית כיון שהי"ל פנאי להתענות בזמן אחר ולא לגזור התענית בחנוכה, וכתב כן בהגה"מ בעצמו חילוק זה וז"ל כתב הר"א הנודר להתענות בשבת או בר"ח כו' צריך למיתב תענית לתעניתא כדאמר בר"ה צאו והתענו כו' ואין נראה לחלק בין שוגג לתענית חלום מצאתי ע"כ, ורמב"ם ז"ל נראה דחולק כנ"ל עכ"פ אין לנו אלא פסק השו"ע שלא הביא שום חולק בזה. אבל עכ"פ יש לומר לענין השאלה אי צריך דוקא למיתב תל"ת ביום מחר מיד אח"כ דיש בזה גופא פלוגתא בפוסקים כמ"ש בב"י. ומצאתי בפירש"י ז"ל במס' ברכות שפי' שצריך למיתב תענית יתענה למחר' ושם במס' תענית דף י"ח לא פירש כלום, והי' נלע"ד לולא דמסתפינא דדוקא התם במס' ברכות דלא מיירי מת"ח רק בסתם תענית שא"ר אלעזר כל היושב בתענית בשבת קורעין כו' אר"נ ב"י ליתב תעל"ת, בזה פי' שצריך למיתב תלת"ע מיד ביום מחר, משא"כ המתענה ת"ח דמיירי מני' שם במס' תענית שם לא צריך להתענות מיד ביום מחר אח"כ. וגם בזוה"ק שמביא ממנו ב"י ראי' שצריך להתענות מיד ביום א' אח"כ והוא בפ' ויקהל ראיתי בפנים גם שם מיירי בהדיא רק המתענה סתם תענית בשבת בזה כ' שם שצריך תעניתא אחרינא ביומא קדמאה דחול בזמנא דשרי' כו' ובהאי אית לי' אסוותא כיון דלא חשיב לרוחא דחול כו' מטעם שכ' שם מקודם רוחא עלאה קדישא דשרי' עלי' לא עכיג ובטיל לי' מני' רוחא אחרא דחול דשרי' לבתר על עלמא חשוב וקא מענגא לי' ע"כ, אבל בת"ח אפשר לא שייך כן דהא לא בטיל לי' במזיד, כנלע"ד לולא דמסתפינא בפרט שהב"י גופא הביא שם בשם הרשב"א ז"ל דגם בהתענה בשבת ל"צ למאן דתש כחו שיתענה מיד ביום א' אח"כ, מכש"כ בנידון שלפנינו בת"ח בר"ח בוודאי נראה להקל בדור חלש הזה בעו"ה בפרט שבעיקר הדין למיתב תעל"ת לענין ר"ח שהבאתי לעיל דאינו נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל ואף שח"ו להקל נגד פסק המחבר בשו"ע הנ"ל אבל עכ"פ לענין מיתב תענית לתעניתא בת"ח בר"ח י"ל שאי"צ להתענות תל"ת דוקא ביום מחר שלאחר ר"ח מיד בפרט בדור חלוש כזה. והיתב' יצילנו משגיאות אור ליום ב' תמוז תרס"ד נפ"ק. סימן ק"ג נשאלתי אם רשאים לתקן לעשות מקום להעמיד שם הס"ת בש"ק אחרי הגבהה וגלילה עד שיאמרו הקהל נוסח יקום פורקן כו' וכדומה דברים שמתעכבים בהם, אם אין בזה בזיון ח"ו לס"ת. והיי' דלפעמים אין שם מי שיחזיקו בימינו כראוי ויש שקשה עליו להחזיקו, ובפרט כשלוקחים ג' ס"ת כגון ר"ח חנוכה שחל בשבת, או בשמחת תורה, והי' נראה לכאורה להתיר דאדרבא יש בזה כבוד התורה שלא למסרו ביד מי שאינו נזהר להחזיקה בכבוד ח"ו ורק יעשה המקום בהידור ויופי, ולענ"ד יש להביא קצת ראי' לכאו' להיתר מגמ' סוכה מ"א ע"ב א"ל מר כו' אבא צלויי קמצלי בי' וויתבי' לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בחיקו ויתפלל כו' ומשני התם לאו מצוה נינהו ופי' רש"י ז"ל לאו מצוה נינהו לאוחזן כו' כנ"ל לכאו' אמנם בכ"ז מדקאמר לא יאחז כו' וס"ת בחיקו ויתפלל. משמע שהי' רגילין לאחזו דוקא בחיקו וביותר מהא דתנן ביומא ס"ח ע"ב במשנה גבי כה"ג כו' וגולל ס"ת ומניחו בחיקו ואומר כו' ובעשור שבחומש הפקודים קורא ע"פ כו' ומש"כ רש"י ז"ל לאו מצוה לאוחזן ר"ל דאין זה עיקר מצותו בכך משא"כ לולב. ע"כ נראה בוודאי אם אפשר מי שיאחזנו בחיקו בדרך כבוד עדיף טפי וראוי לעשות כך ותנן בפרקי אבות כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. ועוד מצאתי קצת ראי' להיתר מדברי הרמב"ם ז"ל פי"א מה' תפלה הלכה ג' וז"ל ומעמידים לבימה באמצע הבית כו' וכשמעמידים התיבה שיש בה ס"ת מעמידים אותה באמצע כו' ע"כ משמע לכאו' בהדיא שאין אוחזין הס"ת בחיקו בשעה שאין קוראים בו, ויש לדחו' דהתם הי' המנהג שמוציאין אותה עם התיבה וע"כ מעמידין אותו עם התיבה. ועיין רמב"ם ה' ס"ת פרק י' הלכה ד' וכן הכסא שהוכן להניח עליו ס"ת משמע לכאו' בהדיא דרשאי לעשות כנ"ל ע"ש כמ"ש. הק' יודא גר"וו. סימן ק"ד כתב בח"א דשבת יכוין הבוצע לפטור את כל המסובין בלחם משנה וגם יכווין להוציאם י"ח גם בברכת המוציא כו' והנה קיי"ל באו"ח