זכרון י-הודה גרינוולד חלק א צא

אמרינן בי' עומד מרובה עה"פ ככולו עומד דמי, וממילא עדיין י"ל בדברינו הנ"ל להשוות דעת התוס' עם הר"י ז"ל וראי' לפסקו של רעק"א ז"ל. ואגב אציג קצת קושי'. ראיתי בדברי הד"ג כ"י בדף ו' ע"א הביא שם דברי המחצהש"ק מה שמפרש על דברי המג"א סי' שס"ג וציין כמ"ש בססי' שם על ענין לומר אתי רבים ומבטלים מחיצתו יש לחלק ולומר דוקא ביש ששים רבוא בוקעים בו בזה אתי רבים ומבטלי' מחיצתו, (דומה למ"ש החת"ס תשו' פ"ט לאו"ח לענין דצריך כשיהי' רבים מבטלים מחיצתו צריך שיהי' ניחא תשמישתי' דומי' דדגלי מדבר, וכמדומה הובא ג"כ בדברי הד"ג נ"י בדף ו') וק"ל לפי"ז א"כ בדף ו' ע"ב כדפריך וכ"ת בכך הוא דלא מיערבא הא בדלתות מיערבא והא"ר רבב"ח אר"י ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום רה"ר דלמא יש לחלק ולומר דדוקא התם בירושלים שהי' ס' רבוא בוקעים בו כפירש"י ז"ל בזה שייך מבטלים מחיצה וצריך דוקא נעולות, משא"כ ב"ה מיירי אפשר ברה"ר רחב ט"ז אמה (והוי לפי פי' התוס' בשם ר"י ז"ל בד"ה והאמר) ומכש"כ דתוס' לשיטתייהו ס"ל דרה"ר הוי ברחב ט"ז אמה כמ"ש הב"י בסי' שמ"ה. ואם יכבדני מע"כ הד"ג נ"י בתירוץ יפה, אז ישמח לבי גם אני, ועבור שהיום עש"ק אסים כעת בזה והי' שלום ושלוה במחיצתו אורך ימים ישביעהו ויראהו בישועתו וקרנו תרום בכבוד כאוה"נ. הק' יודא גר"וו. סימן ק"א אורך ימים ושנות חיים מתוך בה"ג בשלימות לכבוד ידידי אהובי הרבני חו"ש מלא צדקות ומדות טובות כש"ת מו"ה מרדכי קליין נ"י. מכתב כמ"ע קבלתי, והי"ת ברחמיו וחסדיו יחזקהו ויאמצהו לתורתו ועבודתו יתב' בכי"א. וע"ד אשר שאל באם ישראל א' דר בחצר אחד עם ישראל מומר לחלל שבתות. אי נימא כיון דישראל מומר לחלל שבתות בפרהסיא דינו כנכרי לענין שצריך לשכור ממנו רשותו כדאי' בשו"ע שפ"ה, א"כ אפשר דגם לקולא נחשבו כנכרי לענין שאם אין דר שם רק ישראל א' מלבד אותו המומר לחלל שבת אינו צריך לשכור כלל רשות כיון דקיי"ל בסי' שפ"ה כראב"י דאינו אוסר עליו עד שיהי' ב' ישראלים דרים בב' בתים, ומע"כ כתב מסתברא לחומרא דנין אותי כנכרי ולא לקולא. אמנם האמת דלא מצד חומרא לבד באים עליו לדונו בזה כישראל אלא מצד עיקר הדין, דהנה בטעמו של ראב"י דקאמר במתני' ר"פ הדר ס"ב לעולם אינו אוסר עד שיהי' ב' ישראלים אוסרים זע"ז קאמר בגמ' יען שהטעם שגזרו חכמים לשכור רשותו מן הנכרי, הוי משום שמא ילמוד ממעשיו ונכרי חשוד אשפיכת דמים ותרי דשכיחי דדיירו בהו ע"כ גזרו עליו שצריך לשכור ממנו וחד דלא שכיח דדייר עם נכרי לא גזרו בי'. והנה כבר כ' בתשו' הח"ס ח"ש סי' פ"ג שאין מומר לע"ז ולשבת חשוד על כה"ת כולה לעבור עלי' רק נקרא מומר לכהת"כ יען שאינו בן ברית אבל אינו חשוד לעבור עכהת"כ כל שאיננו מאותו עון עיי"ש. ועיין בזה בעירובין ס"ט סוף ע"א וע"ב וממילא המומר לחלל שבת בפרהסיא אינו חשוד על שפיכת דמים וממילא שכיח דדר ישראל עמו בחצר מני' וודאי דצריך לשכור הרשות ממומר כנלע"ד פשוט להלכה ולמעשה. ובאמת הרהרתי למה דוקא במומר לחלל שבתות בפרהסיא גזרו ולא בשאר מומרים לעבירה, דהא שייך שמא ילמוד ממעשיו. ובכה"ג קשה לי על דברי תוס' שבעירובין ר"פ הדר שתי' ר"י שעיקר תקנה משום נכרי שמא ילמוד ממעשיו ולא משום צדוקי ואגב שאסרו בנכרי אסרו גם בכותי הדומה לנכרי וכיון דלא נאסרו אלא ע"י נכרי לא החמירו בהם יותר מנכרי ר"ל שצריכים ג"כ שני ישראל שאוסרים זע"ז בחצר, וקשה באמת כיון דאי' בגמרא שאני מינות דמשכה למה לא נאמר דשייך בהם ג"כ שמא ילמוד ממעשיו. והי' נלע"ד דחכז"ל חששו אדרבא לתקנת בנ"י שלא ידח ממנו נדח ואדרבא אנשי ישראל הדרים עמו יקרבוהו וישיבהו בתשובה ועבור זה לא הי' מרחיקים את המומר לחלל שבת בפרהסיא רק גזרו אטו נכרי כיון דבע"כ דינו כנכרי לענין שאר דברים אחרים. ובאמת בשו"ע לא מצאתי דין זה דתוס' הנ"ל אי' גם בישראל וכותי צריך שני ישראלי' דרים בחצר עמהם ולא בא'. עיין שפ"ז ושפ"ה, ולהלכה למעשה צ"ע והי"ת יורני בדרכיו, ובזה פי' בפ' וירא דכתיב ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק עם יצחק ותאמר גרש את האמה הזאת כי לא יירש עם בני וכו'. ויאמר ה' אל אברהם כל אשר תאמר, שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע, כי באמת כוונת שרה הצדקת ע"ה היתה שלא ילמד יצחק ממעשי ישמעאל. אמנם לכאורה לפי דברינו הנ"ל אדרבא אפי' ישראל מומר לע"ז לא גזרו בי' שלא ילמוד ממעשיו וכהתוס' הנ"ל, עז"א השי"ת בכ"ז שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע ודרשינן ולא כל יצחק ר"ל באמת הי' מקום לומר אדרבא ישמעאל ילמוד לטובה ממעשי יצחק הצדיק, אמנם יען שבשרשו יצחק עדיין עתיד עשו לצאת ממנו ע"כ צריך לירא מישמעאל שלא יהי' מין מעורר את מינו ח"ו ועי"ז יוכל להחליש ח"ו צדקות הצדיק יצחק אע"ה ע"כ יותר טוב לגרש את ישמעאל כנלע"ד, ואין אתי כה ספרים לעיין בדבר הנ"ל. וע"ד שכ' מע"כ בי"ד לא עיינתי בו כלל כי היום עש"ק, ואולי לכשיהי' לי פנאי בשבוע הבע"ל אעיין בו, והנני דוש"ת באהבה רבה, או"נ המצפה לישועה הק' יודא גרי"וו. סימן ק"ב נשאלתי מאחד שחלם לו שרואה בעצמו שמוכרח להתענות ת"ח בר"ח אם צריך למיתב תעניתו מיד ביום שלאחר ר"ח. הנה כל עיקר דין זה שצריך המתענה בר"ח ת"ח למיתב תענית