זכרון י-הודה גרינוולד חלק א צ

ואפשר תרי סברות הנ"ל חד הם דכל שמכסה עצמו לפני נשיא העיר יש בו תקוה לחשוב שהוא עלול לשוב על כל עונותיו. וכבר כ' הבית יוסף דלהרמב"ם ז"ל צדוקי לא חשיב כעובר במזיד דמעשה אבותיהם בידיהם ובתינוק הנשבה נפסק הלכה כן סי' שפ"ה ס"א עמג"א שם וכמה ממומרי לחלל שבתות מעמינו לא גריעי מהם דג"כ הוי כתינוק הנשבה לבין הנכרים ר"ל. וע"כ לענ"ד קשה טובא לסמוך להקל. דוודאי למומר במזיד כנ"ל הי' מקום להקל אבל מצד טעם זה הנ"ל מי ידון דברים שבלב דכמה וכמה רק כתינוק הנשבה יחשבו ולא מקרי מזידים ואין דינם כנכרי ממש חלילה, ויותר מזה בתשו' מהרי"א ז"ל חיו"ד סי' נ' כתב דדוקא הוי מומר כשהתרו בו. וסמך ע"ז להקל, ומשתבח בי' בסברא זו בתשו' אבני צדק חיו"ד אינני זוכר כעת מקומו. וע"כ לענ"ד קשה להקל בלא שכירות עכ"פ ואופן השכירות לדעתי גם כן לא להוי כשכירות נכרי דלענ"ד נראה פשוט לומר דמאי שהקילו וקי"ל כר' ששת בעירובין ס"ב ע"א דשכירות רעועה לדעתי העניה הטעם כיון דקיי"ל כתנא דברייתא דדירת נכרי לאו שמה דירה ורק גזרו משום שלא ילמד ממעשיו כנ"ל ע"כ להיכר זה צריך דוקא שכירות רעועה, וז"ל הרמב"ם ז"ל בפ"ב הל' י"ב שוכרין מן הנכרי אפילו בשבת שהשכירות כביטול רשות הוא שאינה שכירות וודאית אלא היכר בלבד ולפיכך שוכרין אפי' בפחות משו"פ ואשתו וכו' ע"כ והוא מטעם שכ' לעיל מזה שדירת נכרים אינה דירה ולא קנה אותה מעולם, רק משום שלא ילמדו ע"כ מהני שכירות כזה ומינה לכאו' שמעינן דבישראל אפילו אם נימא כשיטת הסוברים בשו"ע סי' ש"פ דמהני שכירות בישראל, אבל דוקא שכירות גמורה כהלכתה, אבל לא שכירות רעועה דהא בישראל כיון דדירתו הוי דירה צריך שכירות מעולה דהוי כביטול, והבעל ק"נ כתב דגם הר"מ ז"ל שבריש ס"ח ע"ב ג"כ שאוסר שכירות בישראל היינו דוקא שכירות רעועה, דומה קצת למ"ש מג"א סי' ש"פ באופן דלא פליגי הב' שיטות שבשו"ע הנ"ל. והעולה מזה דהמומר לחלל שבת כששוכרין לדעתי צריך שכירות מעולה, אבל בלא שכירות לא אוכל להטות דעתי להקל בלתי אם ברור לו במומר אחד שבוודאי עושה במזיד ואינו בוש משום אדם לעשות בפרהסיא ממש, וקים לן בו שלא יעלה בלבו שום הרהור חרטה, וגם שכבר התרו בו תוך כ"ד, וכמהרי"א ז"ל הנ"ל וכזה כמעט לא נמצא, וע"כ בוודאי ראוי להחמיר לענ"ד. והי"ת יורנו בדרך האמת ונלכה באורחותיו ברחוחסה"ג. א"ד אוה"נ המתעלס באהבים בדברי תורתו. הק' יודא גר"וו. סימן ק' בעזהי"ת עש"ק לס' והי' ברכה תרס"ט לפ"ק. אורך ימים ושנות חו"ש וכ"ט פי שנים לכבוד ידי"נפ אהו' הרב המאה"ג המפורסם חו"ב צנא מלא ספרא כש"ת מו"ה ישראל דייך נ"י אבדק"ק באטארקעז יע"א. מכתב הד"ג נ"י הגיעני, ולרגל המלאכה אשר לפני לא יכולתי לקחת מועד לעיין בספרו היקר ואחר עד עתה מלהשיבו, יען כי יום יום צפיתי לקחת מועד, ובכ"ז עיינתי מעט מעט, ויקבל בזה כהד"ג מכתב הנראה כהסכמה, ואני איני כדאי להיות שר המסכים על שום ספר, בכ"ז רצונו ש"א גדול זהו כבודו, וכדי שלא לבוא ביאה ריקנית לגמרי, אעורר לפני הדר"ג נ"י קצת מה שעלה ברעיוני בעברי קצת על דבריו הנחמדים, בדף י"א כשהאריך מעכ"ת בענין צוה"פ רחוק מהכותל ג"ט, תמהתי שלא הביא דברי תשובות רעק"א ז"ל בתשו' ס"ו שחולק על הת"ש והעלה לסמוך בשעת הדחק בצה"פ אפילו כשרחוק ג"ט מהכותל. ויסוד דבריו דמאי דאיתא בגמ' טעם דמרחוק מג"ט הוי מחיצה שהגדיים בוקעים בה דלא הוי מחיצה, לא נקטא הגמרא זה לעיקר טעם דע"כ רחוק או גבוה מג"ט דפסול, דז"א אלא הטעם כמש"כ הר"י ז"ל מצד דאתי אוירא דהאי גיסא ומבטל לי'. והטעם דגדיים בוקעים בה נקט הגמ' רק לומר דאפילו לרשב"ג דהוי לבוד עד ד"ט וא"כ לא מקרי הרחיקו מ"מ הכא כיון דהגדיים ב"ב מבטלין מדין לבוד עכד"ה. ואולי יש להוסיף קצת דהנה באמת לכאורה הייתי מסופק אם טעם זה דגדיים בוקעים בו מבטלין משום מחיצה שייך דוקא לענין למטה כשהוא גבוה ולא לענין רחוק מהכותל ג"ט למעלה כגון שלמטה אינו רחוק מהכותל רק למעלה מג"ט הוא רחוק מהכותל אם שייך בזה ג"כ גדיים בוקעים בי'. והא דנקט בגמ' י"ד ע"ב בדברי רבא ובדף ט"ז ע"א וע"ב לשון זה גם לענין אם הרחיקו ג"ט הכוונה אפשר באמת רק כיון שהוא רחוק ג"ט ממילא למטה גדיים בוקעין בי' ומבטלים משום מחיצה, ולפי דברי רעק"א ז"ל הנ"ל אפשר יומתק לומר דבאמת על הא דהרחיקו ל"צ שום טעם, דבזה הטעם כמ"ש הרר"י ז"ל כדי דלא אתי אוירא, דה"ג ומבטל לי' רק צריך להטעם דגדיים בוקעין בו לענין הגביה מהקרקע ג"ט דבזה ל"ש דאתי אוירא, ע"כ נקט הטעם דגדיים ב"ב ועוד עלה בדעתי דאפשר גם דעת תוס' י' ע"ב ד"ה ועושה פס כמ"ש המג"א בסי' שס"ג, יש להשוות עם דעת הר"י ז"ל שהטעם דלא אתי אוירא וכשר בצה"פ גם כשרחוק מהכותל ג"ט. ומה שפוסל תוס' גם באיכא לחי ג"ט כשרחוק מכותל ג"ט אף דלא שייך בזה אתי אוירא דה"ג וה"ג ומבטלי', היינו דוקא התם דפס זה יעשה ב' פעולות פעולת לחי ופעולת להיות עומד מרובה על הפרוץ דכעומד, ותרי רואין לא אמרינן, ובזה ממילא יתיישבו דברי הש"ג דמ"ש באמת להלכה דמהני כשהלחי רחב ג' טפחים אף דהוי רחוק מכותל ג"ט וא"ש. ולכאורה סתירה לזה מלקמן ט"ז ע"א שהביא גמ' ברייתא צריך שלא יהי' בין זל"ז שלשה, עיין היטב בפירש"י ז"ל דהצריך דכל כמה דלא הוי כמלואו אע"ג דהוי ריוח שלשה כיון דעומד רבה ל"ל אתי אוירא ע"כ והא גם שם איכא תרי רואין. אמנם המעיין יראה דאין שום סתירה משם, דהתם האויר המפסיק אין בו תרי רואין רק האויר כיון שאין בו ג"ט אמרינן לבוד, והקנה העומד,