זכרון י-הודה גרינוולד חלק א פט

נכרי לאו שמה דירה משום ויתר גוים, משא"כ ישראל מומר וז"א כמש"כ הרמב"ם ז"ל,) ומהאמור מובן דכיון שישראל מומר הוי דינו כנכרי ממש ואמרו בברייתא ס"ט ע"ב שאינו משמר שבתות בשוק אינו מבטל רשות מפני שאמרו וכו' ובנכרי עד שישכור. ופי' הכא הרמב"ם ז"ל בהל' ט"ז בפרק הנ"ל ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיא או שעע"ז הרי הוא כנכרי לכל דבריו וכו' אלא שוכרים ממנו כנכרי ע"כ ממילא לא נימא שהמומר הזה הוי בכלל אינו מודה בעירוב שגזרו בו אטו נכרי וכמ"ש התוס' ר"פ הדר אלא המומר הזה גופי' בכלל נכרי דשייך בי' שמא ילמוד ממעשיו, ודוקא בצדוקי וכותי כתבו תוס' בתי' רק אגב שגזרו ואסרו בנכרי אסרו נמי בהם, (ואפשר משום דבקרא נאמר למען לא ילמדו אתכם בתועבות הגוים וצדוקים וכותים משמרים תורה שבכתב, משא"כ ישראל מומר) וכן משמע להדיא בברייתא לקמן ס"ט ע"ב בקרא דמכם כו' חוץ ממומר לנסך ולחלל שבתות בפרהסיא משמע דמדאורייתא דינם כנכרים גמורים, ואף דקיי"ל בסימן שפ"ה דגם במומר לחלל שבתות במידי דרבנן ג"כ דינם כנכרי, אפשר בזה גזרו אח"כ אטו מומר לחלל במידי דאורייתא. וברמב"ם פרק הנ"ל באמת לא נזכר דין זה דגם במידי דרבנן הוי בכלל מחללים. ומצאתי אח"כ שכבר העיר בזה בב"י סי' שפ"ה, ופרמ"כ הוכיח מדברי תוס' ר"פ הדר מדכתבו דצדוקי וכותי אסרו אגב נכרי וכיון שלא נאסר רק אגב נכרי לא החמירו בהם יותר מן הנכרי וממילא גם במומר לא החמירו יותר וממילא ע"כ בישראל יחידי הדר עם המומר אינו אוסר המומר עליו ע"כ. ולפי דברינו הנ"ל אין זו הוכחה, דישראל מומר לחלל שבת אינו בזה ככותי וצדוקי אלא איהו גופי' הוי כנכרי ושייך בי' שמא ילמוד ממעשיו. ומ"מ אשפיכת דמים נראה דלא חשידי דכך כתב הח"ס ז"ל בתשו' חלק ששי סי' פ"ג דאף דהוי מומר לכהת"כ מ"מ לא חשוד לכהת"כ עש"ה, וכיון דלא הוי חשוד אשפיכת דמים ולא אסרו בו ייחוד ממילא ידורו עמו גם ביחידות ושייך שמא ילמד ממעשיו ממילא אוסר דירתו גם בישראל אחד הדר עמו עד שישכור ממנו כנלע"ד לכאורה. אמנם דברי ח"ס אלו צע"ג לכאורה מגמרא דעירובין ס"ט ע"ב דמומר לע"ז והה"ד לחלל שבתות לפי מסקנת רב אשי שם הו' חשוד לכהת"כ ואין בידי ליישב לע"ע לפי"ז אם באמת חשוד המומר לחלל שבתות ממילא אסור להתייחד עמו רק בדרים שני ישראלים א"כ הוי ממש כנכרי ואם דר רק א' יחידי עמו אין אוסר עליו. אמנם אם גם יש מקום לדבר זה בכ"ז במומר לחלל שבת במילי דרבנן בוודאי אינו חשוד אשפיכת דמים דחשוד לדבר הקל אינו חשוד לדבר חמור והוי דינו דאוסר גם עם ישראל א' הדר עם המומר שלא ילמוד ממעשיו אמנם בזה פשיטא מילתא ג"כ לומר כיון שישראל מומר לחלל שבת במידי דרבנן פשיטא שאסרוהו רק אטו מומר לחלל בדאוריי', ולא יהי' חמור ממנו כסברת התוס' לענין כותי. היוצא מזה לכאורה מקום להקל, ואני העני הי' נראה לי עוד לכאורה סברא גדולה להקל ממש"כ הח"ס חאו"ח תשובא צ"ג דכיון דכל עיקר שהחמירו חכמים שדירת נכרי אוסרת הגם שדירת נכרי לא שונה דירה הוי מצד שלא ילמד ממעשיו וזה הי' בימים קדמונים שישראל שרויים על אדמתם ואין נכרי שכיח ביניהם ואם יתערב עמהם ילמדו ממעשיו. אבל בעוה"ר בחוץ לארץ שנתפזרו ביניהם ובלא"ה נמי יתערבו בגוים לא שייך כל כך הך גזירה אלא דבר שנאסר במנין לא בטל, ודן שם לענין מכירת בתים דלא שייך בא"י ולא הי' במנין גם בחו"ל לא יאסור ע"כ עיי"ש. והה"ד לענין נ"ד כיון שעל ישראל א' לא הי' במנין אם כן עתה שבטל לכאו' הטעם יש להקל בשעת הדחק לכאורה. וגם אמנם מה שהביא ראי' קצת מלשון הרמב"ם ז"ל מדכ' לענין צדוקי וכותי שאם הי' ישראל א' כשר וזה הצדוקי בחצר הרי זה אוסר עליו עד שיבטל לי' רשותו ולא הזכיר כן בישראל מומר לחלל שבת שקודם לזה ואדרבא כתב שם הרי הוא כנכרי לכל דבריו וזה וודאי קצת ראי' אף שאין הכרח לזה עכ"פ הלשון כך משמע ובאמת ברבינו ירוחם חלק ראשון נתיב י"ב חלק ט"ז דף צ' ע"ב ג"כ כתב בזה"ל המחלל שבת בפרהסיא או עע"ז הרי הוא כנכרי ואינו מועיל עד שישכור כי אינו יכול לבטל רשות, אבל המינים שאינם עע"ז והמחלל שבת בצנעה אבל כופר שאינו מודה בעירוב והוא אוסר על ישראל אפילו יחיד שדר עמו בחצר וכך פשוט עכ"ל. ומדכתב כן גבי צדוקי שאוסר אפי' א' ולא כתב כן במחלל שבת בפרהסיא שקודם ג"כ משמע דבמחלל שבת בפרהסיא אינו אוסר על ישראל א' והיא ממש כמו שדקדק רמ"כ בדברי הרמב"ם ז"ל. (ואולי באמת הר' ירוחם ולשונו הוא העתק דברי הרמב"ם. ומה מאד נפלאתי על התשו' תשורת ש"י שכתב אלו ראו האחרונים דברי הר' ירוחם שהביא הבעל ק"נ בפרק הדר היו הכל מודים דישראל מומר א' אינו אוסר ע"כ. הנה בק"נ גופא מביא דברי ה"ר ירוחם כך בכותי עיי"ש. ועוד המעיין בפנים יראה להדיא שכתב כן רק בצדוקי וכותי ואדרבא להיפך משמע וכנ"ל) באופן שיש שני עמודי הוראה שיש לכאו' ראי' לסמוך להקל בשעת הדחק. אמנם כיון שבעל אהעו"ז שהובא בהגהת רעק"א כ' לפשוט דלקולא לא דיינינן לי' כנכרי ממש. וראיתי בפנים דבריו שלא הביא ראי' לדבריו וכך הי' פשוט בעיניו, וגם בנשמת אדם שהביא רו"מ תניח בצ"ע מצד סברת דמחלל שבת אפשר דמקרי מודה בעירוב, ומומי' צריך ביטול או עכ"פ שכירות ממש, וכמ"ש לקמן בסד"ש. ולבר מן כל דין כתב בתשו' בית יוצר ב' סברות טובות להחמיר חדא ממה שכתב בתשו' ח"ס אהע"ז ח"ב סי' צ"ג דיש שיטות ראשונים להחמיר במומר כי שמא הרהר תשובה בלבו ובידו לשוב על כל עונותיו. ועוד מצד דברי הא"ר שמוכיח מהגמ' שאם מכסה עצמו המומר לפני נשיא העיר נידון כמחלל שבת רק בצנעה.