זכרון י-הודה גרינוולד חלק א פז

דוקא הקנה השני מבחוץ. אף שבשאר צה"פ יש בזה פלפולים רבים כמבואר בח"ס בכמה מקומות בתשו' באו"ח וגם בחלק הששי. אבל בצה"פ בנ"ד לא שייך היתר החת"ס כיון שאין למעלה חוט ע"ג שיהי' מהני לשי' החת"ס כשהוא למטה מכ' עחאו"ח תשו' צ"א ובחלק ששי סי' ל"ד, ובכ"ז בשעה"ד יש לסמוך גם כשנתקלקל בשבת, אבל רק באופן כשנעשה עכ"פ בהגדר או בהכותל איזה תיקון לנעול שם את הדלת כמובן. השאלה הג' אם טוב יותר לעשות בהענין החלול אשר שם ניתנה הדלת כמו מנעול לסגור ולפתוח ע"י איזה ציר וכדומה או רק להניח סגור ומחובר בטס ברזל קבוע במסמרים בוודאי מהיות טוב כשהוא עשוי לכך לנעול גם בשבת ע"י בר ישראל. אבל גם בלא"ה כבר מבואר במכתבי הקודם דמקרי ג"כ ראוי לנעול יע"ש, כבר קדמתי לכתוב שאיני מורה בזה בלתי הסכמה דהג' אב"ד שם נ"י ורק משום חשש שאינו בביתו ע"כ שלחתי התשו' ליד מע"כ נ"י והית"ב יברך אתכם בכ"ט ושלו'. כ"ע ידידכם הק' יודא גר"וו. ואשריכם אם תזכו להחזיר תיקון העירובין כמו שהי' משנים קדמוניות, והבא לטהר מסייעין אותו מן השמים. סימן צ"ז בעזהי"ת, אורך ימים ושנות חיים לכבוד גביר החיל ואיש הבינים ה"ה כ' אהובי הרב הגאון המפורסם חו"ב כש"ת מו"ה נח ברוך פישער נ"י אבדק"ק עפעריעס יע"א. ע"ד מה שהעיר כ' הד"ג נ"י בשולי המכתב לפי הרמב"ן ז"ל שהובא בחת"ס חחו"מ סי' קצ"ה ובשאר מקומות דהא דמקח וממכר בשבת הוא רק אסור היינו דוקא באקראי ליקח דבר מחבירו וזה אינו בכלל דברי נחמי' בסי' י"ג אבל הקובע משא ומתן ופותח חנותו בשבת הרי הוא מחלל שבת בפרהסיא ורמב"ן ז"ל סמך זה בתיבת שבתון שיהי' יום מנוחה לא יום טורח ומלאכה ע"כ ומקשה הדר"ג נ"י על רש"י ז"ל ביצה דף ל"ז ד"ה משום מו"מ וכו' שפירש בפ' וכו' בפי' השני גזירה שמא יכתוב לימא אטו מקח וממכר בקביעות שהוא דאוריי' לרמב"ן הנ"ל. ובפשיטות איני מבין הקושיא אטו גברא אגברא קרמית, וכי רש"י ז"ל מוכרח לילך בשיטת הרמב"ן ז"ל ואי מצד קרא דנחמי' יותר יש לנו לעשות גזירה אטו מלאכה דאו' שמא יכתוב. ועוד גם בלא"ה יש לנו לומר דלכאורה צריך להבין למה דחק רש"י ז"ל לומר בו פירוש ב'. וכ' דכוו' משום שאנו רואין ברישא דמתני' שאמרו בו גזירה שמא יכתוב והוא גזירה מצד שכחה. לא מצד טעות וגזירה משום שכחה שייך על דבר הנעשה כמעט רגע והיינו כגון שמא יכתוב. אבל לומר גזירה אטו מקח וממכר שיעשה בקביעות זה הוא רק גזירה מצד טעות, וכיון שהגמ' מפרש ברישא ובמציעותא רק גזירה שהוא מצד שכחה, יותר ניחא לו גם בסיפא כומר שהטעם מצד גזירה שיבוא מצד שכחה והיינו אטו מקו"מ שמא יכתוב, דחדא גזירה היא וזה גזירה קרובה יותר כמובן כנלע"ד. ועוד הי' נראה לי דאפשר לומר דכל עיקר שי' רמב"ן ז"ל דשבתון שבות הוי דאו' היינו דוקא לשי' רב אשי בגמ' שבת כ"ה ובשאר מקומות דשבתון שבות הוי עשה, לענין שביתת מלאכה, יש לומר כיון דעכ"פ שבתון פי' מנוחה וננרגוע שפיר יש לנו לומר ג"כ דלעשות קביעות לטירחא ג"כ בכלל שבות הוי, אבל לאביי ורבא דלא ס"ל כר"א לא ס"ל גם כן כשיטת רמב"ן הנ"ל, ורמב"ן ז"ל כתב כן רק לפי האמת דקיי"ל בזה כר"א. ולפי"ז א"ש דאפילו נאמר דרש"י ז"ל ס"ל כשיטת רמב"ן ז"ל הא מ"מ צריך גם לאביי ורבא לידע טעם אי' דאין מקדישין וכו' ע"כ בחר רש"י ז"ל לומר טעם כזה דניחא אליבא דכו"ע כנלע"ד. ובעיני נפלא שהחת"ס ז"ל באותה תשובה הנ"ל לא מייתי כלל מדברי רש"י ז"ל הכא דמקח וממכר אסור מדברי קבלה מצד קרא דממצוא חפציך. ואגב אעתיק קצת ממ"ש בעניי בחי' לסוגי' דהלוואת יו"ט דשייך קצת להנ"ל הנה הרמב"ם פכ"ג מה' שבת ופ"ד מה' יו"ט לא מייתי כלל מענין נטילת משכון בשבת ויו"ט וכן בשו"ע לא מייתי המחבר מזה כלל רק הרמ"א ז"ל בה' שבת סי' ש"ז סי"א כתב מזה וכשלוה בשבת ואינו מאמינו יניח משכון אצלו וכו' וצע"ג. הנה לכאורה הי' נראה דפלוגתת רב אויא ורבה ב"ע שבגמ' בסוגיא תליא בב' טעמים דרש"י ז"ל בביצה דף ל"ז ע"א ד"ה משום מקח וממכר פירש"י ז"ל שם ומקח וממכר אסור מן הקרא דכתיב ממצוא חפציך ודבר דבר אי נמי מקח וממכר אתי לידי כתיבת שטרי מכירה וא"ת הוי גזירה לגזירה כולה חדא גזירה היא, ויש לומר דרב אויא הו' ס"ל דטעם מקח וממכר אסור משום שמא יבוא לידי כתיבה, וע"כ בשלומא אין מקדישין דלמקח וממכר דמי שמוציא מרשותו לרשות הקדש כשפירש"י ז"ל שם שפיר הוי חדא גזירה עם מקח וממכר אבל נטילת משכון שבאמת אינו מוציאו מרשותו רק נותנו לערבון אינו דומה למקו"מ הוי כגזירה לגזירה וע"כ רשאי ללקחו בשבת וכו'. אמנם רבה ב"ע י"ל דהוי ס"ל כטעם הראשון של פירש"י ז"ל הנ"ל דמקו"מ אסור מצד קרא דממצוא חפציך וכו' והוי דברי קבלה ולפי"ז שפיר יש לאסור גם נטילת משכן אטו מקח וממכר כן הי' נלע"ד לכאורה נכון. אמנם א"כ יהי' הקושיא אלימתא על הר"מ ז"ל שפ' פכ"ב מה' שבת דמקח וממכר אסור גזירה שמא יכתוב (הובא במג"א סי' ש"ו ס"ק ט"ו) א"כ נטילת משכון לכאורה מותר בוודאי כפי דברינו הנ"ל וא"כ צע"ג למה שתיק הרמב"ם והמחבר ז"ל מזה לגמרי, והי' נלע"ד לולא דמסתפינא לומר במה שהביא המג"א סי' ש"ו דברי הריטב"א ז"ל וכ' עליו ומשמע דאפי' במשכון אסור ליתן על דברי חול וכ"מ בילקוט