זכרון י-הודה גרינוולד חלק א פה

ניתנה לתבוע כמו ביו"ט כו' יע"ש, ולפי דבריהם צ"ל מה דאיתא בגמ' שבת קמ"ט ע"א דאמר ר' יהודא אמר שמואל בני חבורה המקפידים זע"ז עוברי' משום מדה כו' ומשום לווים ופורעים ביו"ט, צ"ל לשיטת הלבוש דס"ל דביו"ט מותר גם הלואה הפי' הכא הוא שהגם דלאחרים יש אופן דשרי הלואה כשהוא לצורך יו"ט גם בלשון הלוני גם לשלושים יום דלא גזרו ביו"ט שמא יכתוב מ"מ בבני חבורה המקפידים גזרו שמא יכתוב דבהם ראוי לגזור טפי משום קפדנותם ביותר, ולשיטת הד"מ בשם ר' ירוחם ז"ל הוא פי' גם לעיל מ"ש דהלואה לא ניתנה לתבוע ר"ל שאלה (כפי' א"ז הנ"ל הה"ד הכא הכוונה דבבני חבורה המקפידים גזרו משום לווין ופורעין ר"ל גם בשאלה דמותר באחרים אבל בהם גזרו. כ"ז נראה לי פשוט שאין מהכא שום קושיא כלל על ספיקת הכ"ס והלבוש הנ"ל דלא כיש שכותב דיש מכאן תימה על הכ"ס ועל הלבוש. אמנם מה דצריך לכאורה להבין לשיטת הד"מ בשם ר"י ז"ל דגם ביו"ט גזרו שמא יכתוב, למה לא נאמר באמת בזה שאני אי' לאו מאי' כרת כמו שהעיר בזה מרנא בכ"ס ז"ל הנ"ל דבזה תליא הפלוגת'. ואני העני תלמידו אוסיף על דבריו הק' לפימ"ש מרן ח"ז בעל חת"ס ז"ל בתשו' חיו"ד סי' קע"ה בפי' דברי רש"י ז"ל ביבמות קי"ט. דדוקא היכי שיש לחוש שעתה בשעה שדנין על הדבר יש לחוש בו חשש איסור בזה דוקא אין חילוק בין איסור כרת לאיסור לאו והיי' קושי' רבא התם ביבמות מ"ש איסור כרת מ"ש איסור לאו. אבל היכי שאנו דנין אי נעשה הרחקה שלא לבוא לידי אי' בוודאי מוכרח מגמ' דסנהדרין ר"פ הנחנקים דלאי' כרת חוששין ולאי' לאו אין חוששין כ"כ והיי' הא דרב התם דלא שביק לי' לברי' למישקל לי' סילוא ומר ברי' דרבינא כו' דילמא חביל והו"ל שגגת אי' כרת עיין שם. ולפי"ז הכא דנינן אי לגזור שמא יכתוב ר"ל אי נעביד הרחקה לכך וא"כ שייך שפיר לומר דביו"ט הוי רק אי' לאו לא נעביד הרחקה ובזה גם רבא מודה לר"נ דשאני בין אי' כרת לאי' לאו וכדעת החת"ס הנ"ל וצ"ע לכאורה, וצ"ל משום דעכ"פ יכול להיות בלשון שאלה ולזמן מועט ע"כ גזרו, או אפשר לענין יו"ט ושבת שאני דחדא גזירה היא. ואפשר באמת בהאי סברא נסתפקו הפוסקים הנ"ל ולא קשה לפי"ז כלל מהא דאמר ר"י א"ש בני אדם המקפידים כו' משום לווין ופורעים דאפשר ר"י א"ש הוי ס"ל כרבא דאמר מ"ל אי' כרת מה לי אי' לאו ולא חלקו כח"ס הנ"ל ר"ל דאפשר פליג שמואל גם על דין דרב בסנהדרין הנ"ל ואנן לדינא אפשר ס"ל לחלק כנ"ל וגם זה נכון מאוד לענ"ד ודוק היטב. אמנם קשיא לי ממה שהביא המג"א בסי' ש"ו ס"ק ט"ו ד"ה מקח וממכר כו' הביא שם וז"ל כ' הב"י סי' תקכ"ז דהמרדכי סובר דאסור ליתן דבר במתנה לחבירו אא"כ לצורך מצוה עכ"ל. והיי' ע"כ משום דגזרו שמא יכתוב כמו גבי קנין ולפי ח"ס הנ"ל למה נגזור ביו"ט דאי' לאו. ולכאורה קושיא זו קשיא ג"כ על המתני' דביצה אין מספקים כו' כ"ש אלו ביו"ט גזרו ק"ו בשבת כו' וע"כ צ"ל כמו שכתבתי דשבת ויו"ט שאני דכולא חדא גזירה היא כמו דסיים המתני' שם אין בין שבת ליו"ט אלא אוכל נפש בלבד. (עיין תשו' מהרי"א חאו"ח סי' ר"ו ד"ה ואעתיק כו' תמוהים דבריו) אבל עכ"פ י"ל דיש ראי' מדברי המרדכי הנ"ל לשיטת הלבוש דכמו לצורך מצוה ולצורך יו"ט שרי ליתן מתנה ולא גזרו שמא יכתוב כ"כ לענין הלוואה. ומ"מ אפשר לומר הלואה שאני דהא יכול לעשות באופן דשרי לכו"ע והיי' בשאלה כנלענ"ד. אור ליום ב' אדר תרס"ב לפ"ק. הק' יודא גר"וו. סימן צ"ה שיל"ת סאטמאר יום ה' ער"ח חשוון תרע"ג לפ"ק שוכט"ס לחיים ארוכים וטובים לכבוד המופלג בתורה ויראה כש"ת מו"ה צבי פיסין נ"י שו"ב דק"ק סאה באטישט יע"א: אחדשה"ט וש"ת, הנה מע"כ כותב בשם כ' האקרו"ט דשם לשאול אותי בדבר עירובין שנעשו שם בעת שהייתי דר שם. ועתה נתקלקל א' מהעירובין דהיינו שנרקב העץ החלול אשר בו מונחים החוטים ומבקשים ממני שאכתוב להם אופן עשיית העירוב באשר שרוצים לתקנו מחדש. וגם באשר כי יש מפקפקים. יען כי נעשה למעלה על העץ החלול טס של ברזל וע"י כך דנים אותו לאינו ראוי לנעול, ע"כ מחכים פני לומר להם טעמי ונמוקי על מה אדני היתר העירובין הוטבעו. הנה האמת אגיד שקשה עלי עד מאד לכתוב תשובה בדבר הלכה הנוגע לכללות העדה מבלי רשות הרב מארי דאתרא. אמנם מדאגה בדבר פן לא יהי' הרב בביתו, ונתעכב ח"ו תיקון העירובין ע"כ משיב אני למ"כ השואל בדבר זה ברחמיו של הקב"ה, הנה ענין תיקון העירובין שם נעשה בשעת הדחק כשהי' מושל רשע איזה שופט שר"י ובא באמצע היום ועקר העירובין הקודמים שהי' בבחי' צורת פתח הרגילים וכמ"ש הרמ"א ז"ל בסי' שס"ג סכ"ו ע"י חבל הקשור לרחבו של מבוי ותחת החבל שני קנים גבוהים י' מכוונים תחת החבל ומצד הקהל רצו להחזיק העירובין הקודמים והתירו פסת ידם ולא עלתה לנו, וכדי לגדור הפרצה הוצרכתי לתקן העירובין באופן המוזכר בתשו' מהרי"א חאו"ח סי' צ' בד"ה אבל התיקון וכו' ובתשו' מהרמ"ש ז"ל חאו"ח סי' קע"ב. ועיין תשו' חת"ס חאו"ח סוף תשובה פ"ח לענין שעושין גאדי"ר. ועיין תשו' מאהבה חאו"ח סי' שס"ג תשו' רמ"ה. ועיין בס' חיי אדם כלל מ"ח סי' א' ויסודם ממה דקיי"ל בשו"ע סי' שס"ד ס"ב רה"ר אינו ניתרת אלא בדלתות והיא שננעלת בלילה ויש אומרים אף שאינן ננעלת אבל צריך שיהי' ראויות לנעול וכו' ואחד שעשה דלתות חשובה כולה כחצר א' וכו'. והי"א הוא שיטת הרמב"ם ז"ל.